קרולין גליק
קרולין גליקצילום: גרשון אלינסון

התחלה/ יוסטון טקסס, דצמבר 69'. "אבי ז"ל היה פרופסור לקרדיולוגיה. כשהייתי בת שנה וחצי עברנו לשיקגו ושם גדלתי. אמא שלי גידלה אותנו ואחר כך חזרה לאוניברסיטה לעשות תואר שני במינהל עסקים וראיית חשבון ופתחה לעצמה עסק". ארבעה ילדים, היא הרביעית.

ילדות/ "גרנו בשכונה של אובמה, שכונה של בני המעמד הבינוני בסמוך לאוניברסיטת שיקגו. היינו מוקפים משלושה צדדים בשכונות עוני. שיקגו היא עיר קרה עם חורף ארוך וחודשים ארוכים של שלג. ההורים עבדו קשה מאוד. ילדות אמריקאית טיפוסית".

לימודים/ בית ספר יהודי קטן בשם 'עקיבא שכטר'. "היינו 12 ילדים במחזור. בשנתון הכי גדול היו 17 ילדים. זו הייתה ילדות אחרת מאשר בישראל". בבית הספר היו "המון גאווה יהודית. כל הזמן דיברנו על ישראל". את לימודי התיכון עשתה במוסד שכונתי ציבורי, מה שהביא לשינויים דרמטיים.

דרמטיים/ "מקהילה יהודית קטנטנה וחמה לבית ספר שבו 90 אחוזים מהתלמידים הם שחורים ויש מעט מאוד יהודים". הייתה אנטישמיות ברקע, "כל מנהיגי השחורים גרו בשכונות הסמוכות והייתה השפעה אסלאמיסטית ניכרת, כך שהמנהיגים היו מאוד אנטישמיים". אבל "זה לא פגע ביחסים הבינאישיים עם התלמידים האחרים". למעט מקרה אחד. "הייתה לי חברה שההורים שלה אסרו עליה להיות איתי בקשר".

תואר ראשון/ אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק. מדע המדינה. "זה מה שעניין אותי. הציונות שלי, התמיכה שלי בישראל והמחויבות שלי להגן עליה דרבנו אותי ללכת על הכיוון הפוליטי". האמת היא שזה לא התחיל משם. "ספרי הילדות שלי היו ספרי היסטוריה וביוגרפיות לילדים".

פרו ישראלית/ כבר באוניברסיטה הייתה פעילה מאוד מבחינה פוליטית. בין השאר היא עשתה שנה בהר הצופים, "למדתי עברית באובססיה, עשיתי שני אולפנים". בקולומביה היא הייתה יו"ר ארגון סטודנטים בעד ישראל. "האוניברסיטה הייתה מרכז הפעילות האנטי ישראלית בארצות הברית". זו הייתה תקופת האינתיפאדה הראשונה, "היום זה אפילו חמור יותר". באוניברסיטה לימד אז פרופ' אדוארד סעיד, "שההשלכות ההרסניות של העבודות שלו מורגשות היטב עד היום".

מחליטה ועולה/ "עד 1983 להיות ציוני בארצות הברית זה לא היה דבר שנוי במחלוקת. וכשזה התחיל להיות, אחרי אירועי סברה ושתילה, החלטתי שאני רוצה לעלות לארץ". ההחלטה נפלה כשהייתה בכיתה ח'. ההורים ביקשו שהיא תעלה רק אחרי שתסיים תואר ראשון. "שבועיים אחרי שסיימתי עליתי".

צה"ל שלום/ יומיים אחרי שעלתה לישראל התייצבה בלשכת הגיוס. "צה"ל לא ידע מה לעשות איתי בשנים הראשונות. הייתי בקורס קצינות, חיל חינוך, הפרקליטות הצבאית. הרבה גלגולים וקידום מהיר". לבסוף מצאה את עצמה מרכזת של המשא ומתן עם הפלשתינים בתקופת אוסלו.

משא ומתן/ "פגשתי הרבה רוצחים. התחושה הייתה נוראית. אני חשבתי שזו טעות איומה, שההסכם הוא אסון". הייתה זו תקופת הפיגועים של אמצע שנות ה-90. "הרגשתי שאני גוררת איתי אל שולחן המשא ומתן גוויות של ישראלים". היא הרגישה תחושת שליחות. "הייתי כמעט בדעת יחיד שזה אסון. הרגשתי שאני חייבת לנסות לכווץ את הוויתורים. לפעמים הסכימו איתי".

משתחררת/ אחרי הצבא הייתה תקופה קצרה "אבל משמעותית מאוד" ברשות העתיקות, שם עבדה לצד מייסד הרשות ומנהלה הראשון אמיר דרורי. אחר כך הייתה עוזרת היועץ המדיני של נתניהו, "שהצליח להיבחר למרות שזה היה אחרי רצח רבין". בהמשך טסה לעשות תואר שני במדיניות ציבורית וביטחון בינלאומי בהרווארד.

הסבה בהפתעה/ כשחזרה לישראל אהוד ברק היה ראש הממשלה "ולא היה לי עניין לעבוד בשבילו". היא התבקשה לכתוב מאמר אחד לעיתון 'מקור ראשון' ומאז הזרם לא פסק. "לא התכוונתי. רק כעבור שנה, כשהייתי הפובליציסטית הבכירה של העיתון, הבנתי שאני עיתונאית". כעבור שנתיים החלה לכתוב בג'רוזלם פוסט.

מרצה מסביב לעולם/ לאחר שעזבה את העיתון עבדה בצבא במכון לחקר תורת המערכה. "הייתי שנתיים במכון למדיניות ביטחון בוושינגטון". במסגרת הזאת העניקה תדרוכים לאנשי ממשל בבית הלבן בפנטגון ובסנאט "בנושאי יחסי ארצות הברית-ישראל, איראן, מצרים, ישראל-אירופה". היא נשאה דברים במכללות של הצבא האמריקני, באנגליה, באוסטרליה ועוד.

לאטמה/ הקימה את האתר בהשראת בחירות 2004 בארצות הברית. "הייתה מתקפה רבתי על בוש מצד התקשורת הממסדית, ומה שהציל אותו היו בלוגרים שחשפו את שקריה. אמרתי לעצמי: יש לאינטרנט חתיכת השפעה. אם נוכל לבנות אתר משפיע, אולי הוא ישנה את גבולות השיח. באותה תקופה היה צורך בכלי שישבור את האחיזה החונקת על התקשורת בציבור הישראלי, מה שגרם לאנשים לבוא במבוכה כשהם חשבו שצריך לנצח".

סאטירה מימין/ התוכניות של 'לאטמה' "העצימו את המשוכנעים והביסו את הלא משוכנעים. הסאטירה היא כלי מאוד חזק ואם אתה צוחק ממשהו, למשל על הסגידה לפלשתינים או על רעיון שתי המדינות, אתה מראה שאתה לא חושש ממנו ובכך מבטל את הטרור האינטלקטואלי".

משפחה שכזאת/ היא לא כל כך אוהבת להרחיב. שמעון, בעלה, הוא פיזיקאי, "איש חכם מאוד". שני בניה, יואב בן תשע וחצי ושילה בן השבע לומדים ב'עשה חיל' באפרת.

השראה/ כבר שני עשורים היא נותנת הרצאות בכל העולם. "אחרי ה-11 בספטמבר העולם נהיה קשוב יותר". ויש לה קו ברור: "במקום להסביר כמה אנחנו בסדר ואומה של הייטק צריך לומר שאנחנו צודקים. אנשים מחפשים השראה. אני עליתי לארץ כי היו לי מורים ורבנים שסיפרו לי על הנס האדיר של תקומת ישראל וזה לא עזב אותי עד היום הזה. היכולת לקרב אנשים חסרה היום יותר מכל דבר אחר".

לעבור למתקפה/ "הממסד הישראלי נמצא במגננה מול העולם וזה משתקף בהסברה ובמדיניות. את הדו"ח האחרון שהוציא המשרד לעניינים אסטרטגיים על הקשר בין חמאס, אש"ף וה-BDS אני כתבתי בעיתונות ב-2016. אנחנו חייבים להיות יותר זריזים והרבה יותר במתקפה. הגישה צריכה להשתנות".

הכרה/ רשימת הפרסים הנוגעים לתקשורת, לציונות ולהסברה שקיבלה בהחלט מרשימה. "זה נחמד. מסתבר שאנשים מעריכים את העובדה שהם רואים את האמת על ישראל. זה מראה שהגישה שלי נכונה".

סיפוח עכשיו/ הספר שלה, שיצא לאור לפני חמש שנים בארצות הברית ושנה אחר כך בישראל, הוא המשמעותי מבין חיבוריה. "המגמה הייתה לפנות לקהל האמריקני ולהסביר לו עד כמה הפרדיגמה של שתי מדינות היא הזויה". עם פרסומו הוא קיבל תגובות של בכירים בממשל. "מייק פנס וג'ון בולטון כתבו המלצה שפורסמה על גב הספר, והוא הגיע למקומות מאוד מרכזיים בממשל".

ריבונות/ "אנחנו רוצים להחיל את החוק הישראלי על שטח C. מבחינה לאומית ומדינית האנשים היחידים שחיים היום תחת ממשל צבאי הם היהודים. ערבים שגרים בשטחים האלה יקבלו תושבות באופן אוטומטי והם יוכלו להתאזרח. מדובר על 100-80 אלף ערבים". זה כמובן תלוי "במספר המצביעים שלנו. ככל שמפלגת הימין החדש תהיה חזקה, נוכל לעמוד מול הלחץ של השמאל, הפרקליטות והאמריקאים".

עסקת המאה/ "אנחנו צריכים להגיד לה לא. לפי מה שאנחנו מבינים זה פשוט לחזור לקרוסלה המטורפת של אוסלו. צריך לומר לאמריקנים בצורה מכובדת שזה לא הולך. אני פשוט חושבת שאין לנו סיבה לפחד מהאמת. זה לא יהיה קל, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה אם נהיה חלשים".

חוצה את הקווים/ "אני רואה הזדמנות לקדם את הדברים שאני נלחמת בעדם כבר 18 שנה. אני נכנסת למפלגה שיש בה מנהיגים שמממשים הרבה דברים שאני מאמינה בהם. כשפנו אליי וביקשו שאצטרף ראיתי הזדמנות שלא חשבתי עליה. מרבית הכותבים לא זוכים לזה".

לא חבל?/ היא שומעת את השאלה הזאת לא מעט. "זה רק אומר שאין לי אפשרות לא להצליח. שאם אני בכנסת אני צריכה לוודא שאני תורמת יותר. זה מדרבן אותי לקחת את הדברים יותר ברצינות".

קהל הבית/ "אני הבייס הציוני-דתי. אני גרה באפרת והילדים שלי לומדים בממ"ד. יש ציבור רחב שלא מתחבר למפלגה מגזרית. הציבור שלנו רוצה מפלגה אידיאולוגית שמדברת אל כלל הציבור. ניסו לעשות את זה בבית היהודי, זה היה החזון אבל לא היה אפשר לממש אותו, אז שקד ובנט נפרדו והמשיכו עם החזון. זה לא אומר שהם הפנו גב לציבור שלם".

היעד/ "ליישם את החוק הישראלי בשטח C תוך שימור וחיזוק היחסים עם ארצות הברית על כל קצות האוכלוסייה שבה".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי פותחת מאפייה. אני אוהבת לאפות".

ובמגרש הביתי

בוקר טוב/ קמה בשש וחצי, "מעירה את הילדים ומארגנת אותם לבית הספר". אחר כך יוצאת לטיול עם שני הכלבים. "רק אחרי שסיימתי עם זה, אני מתחילה את הבוקר".

פסקול/ "אנחנו אוהבים לשמוע שירי ארץ ישראל, יונתן רזאל ונעמי שמר, בכל יום שישי לפני שבת". הפלייליסט של ימי החול כולל גם הרבה שירים אמריקאיים, "רוק משנות ה-60 ועד ה-80".

שבת/ "סטנדרטית". אוהבים להיות יחד בשבת. בית כנסת, בית ושקט. "יש פיוז'ן בין האוכל המרוקאי ששמעון רגיל לו מהבית ובין האוכל אמריקאי". וכמובן היא אופה חלות בכל יום שישי.

אוכל/ המבורגר וצ'יפס והרבה מרקים. "אני זאת שמכינה את האוכל", וכשהיא רוצה לחדש "אני פותחת יוטיוב. מורה הנבוכים שלי במטבח".

פנאי/ "אין לי הרבה". כשיש, רואים סרטים בטלוויזיה, מדברים המון וקוראים ספרים. "אני גם אוהבת לטייל ברגל ועושה את זה כבר שנים, בכל רחבי הארץ".

דמות מופת/ קשה לה לבחור. "אמיר דרורי היה אדם שהאמין במה שהוא עשה. הוא לא הפך את עצמו לסיפור, למרות שהוא היה סיפור. אם הוא לא היה עושה את הדברים שעשה, איש לא היה עושה אותם". גם משה ארנס, "שהאמין בדרכו והלך בה. הוא קידם את האווירונאוטיקה, את זכרם של לוחמי אצ"י ואת אוניברסיטת אריאל. גם הוא לא עשה רוח ולא התחבר לתרבות הסלבס. הם מקור השראה".

כשתהיי גדולה/ "מקווה שאזכה להיות סבתא".

לתגובות: [email protected]