"משחק הופך לאלמותי כאשר את כאמא רוצה לחוות ולשתף את חוויית הילדות המסוימת שלך עם הילדים שלך", אומר חיים שפיר, ממציא משחקים וממציא משחק הטאקי, תושב תל אביב. "ברגע שכל הישראלים שיחקו בטאקי בילדותם, הם רצו להנחיל את חוויית הילדות שלהם לבאים אחריהם".
מה גרם לטאקי להפוך למשחק שחוצה את גבולות הזמן?
"טאקי היה הדבר הנכון ברגע הנכון. עד הופעת הטאקי בתרבות הישראלית, רוב רובם של המשחקים בשוק למעט מונופול היו משחקים חינוכיים. התכלית שלהם הייתה לחנך, בין אם להנחיל ערכים או לבנות את האתוס הישראלי. אבל משחקים הם בידור חברתי. ממילא תוך כדי משחק מתחנכים להרבה ערכים, כמו סבלנות, לכבד את היריב, אתגרים קוגניטיביים, לא צריך לדחוף את זה בכוח.
''ההורים ובית הספר יחנכו, אנחנו רוצים גם קצת פאן. פתאום מגיע פאן טהור למדינה שהנאה הייתה כמעט קללה או מילה גסה בשבילה. זה התפוצץ, הרעב לדבר הזה היה כל כך גדול. הטאקי היה כמו לפתוח דוכן לימונדה בסהרה".
עד הופעת הטאקי הספיק שפיר לפתח עשרות משחקים, וגם אחרי הטאקי פיתח עוד יותר ממאה משחקים מצליחים שמופצים ברחבי העולם. אבל למרות הכול, טאקי עדיין הכי מזוהה איתו עד היום. את הסיבה לכך נותן שפיר ספק בצחוק ספק ברצינות.
"זו קללה. קללת ההצלחה. טאקי עשה אימפקט על החברה הישראלית, עד שהוא חרג כבר מעבר להיותו סתם משחק. יש אנשים שפוגשים אותי ומתרגשים כל כך, שהם פורצים בבכי. הסיבה היא שטאקי נתן לתרבות הישראלית משהו שהיה חסר בה מאוד, והוא הזכות לשמוח, לצהול ולהיפגש בלי תכלית. היינו עם חסר כיף, ואני הכרזתי: חבר'ה, אפשר כיף. טאקי פתח את כל הז'אנר של משחקי החברה בארץ, שלפני כן לא היה קיים. זו זכות הראשונים. אם הטאקי היה יוצא היום, כשיש כל כך הרבה משחקים נהדרים, הוא לא היה מגיע לאותה הצלחה".
הראיון המלא יפורסם בסוף השבוע בעיתון "בשבע"