רובנו, לפחות מגיל מסוים ומטה, חווים הפרעת קשב גבוהה במהלך כל היום בזמן שאנחנו מתמרנים בין העבודה, הנהיגה, הכביסה, השיחה עם המוכרת, וגולת הכותרת – הצצה למכשיר העל החכם שלנו, הנייד. למעשה, אם קראתם את העיתון הזה בלי שתעבור לכם באמצע מחשבה לעצור שנייה כי אתם חייבים להציץ רגע בנייד, אתם כנראה ישות מהעבר שלא חיה בשנת 2019. או שזה היה בשבת.
'הקרב על המוח', סרטו החדש של דרור גלוברמן מבית היוצר של ערוץ 12, מנסה לנער אותנו מההיפנוזה שבה שקענו עם השנים. הווטסאפ, הפייסבוק וההתראות הבלתי פוסקות הפכו מזמן ליותר מרעש רקע. הם כבר ממש קצב פעימות הלב שלנו.
'הקרב על המוח' מנסה לעצור את הרשת ולהאיר את עינינו. נכון, זה לא נושא חדש. כולנו יודעים שאנחנו מכורים ושהרשתות החברתיות גורמות לנו נזק. אבל כמו מכור אמיתי, אנחנו ממשיכים וצורכים את המידע שלנו דרך הרשתות החברתיות. בדיוק על הנקודה הזאת מתעכב גלוברמן בסרטו. נראה שעצם הידיעה אינה עוזרת לנו כלל. כמו מעשן כבד שאזהרת העישון על גב הקופסה אינה מחוללת את השינוי המיוחל של הפסקת הפרחת ענני עשן רעילים, כך גם אנחנו ממשיכים להישאב אל תוך העולם הווירטואלי. ופה טמון פרדוקס קטן. הסרט עוסק בעיקר בחשיפת מידע על עומק ההתמכרות וההשפעה שיש לפייסבוק על חיינו, ומעניק רק חצי דקה בסוף לפתרונות דלים וקטנים. אולי כי עדיין לבעיה הגדולה שמציפה את כלל האנושות, ליתר דיוק 2.7 מיליארד צרכני פייסבוק, עדיין אין באמת פתרון. ולמה? התשובה פשוטה וכואבת: כסף.
במהלך הסרט היוצרים מנסים לפקוח את עינינו ואת עיניהם. חשוב להם להדגיש שהם אינם טכנופובים והם בהחלט בעד קידמה. הרי גם כשנולדו הטלוויזיה והעיתונות הכתובה קמו נביאי זעם שחזו אפוקליפסה בעקבות ההמצאות, אבל הפעם המצב שונה, באמת. הטענה העיקרית היא שמזמן הפכנו למכורים ואין לנו שליטה, ההתמכרות הפכה להיות פיזיולוגית, ולא יעזרו החלטות קוגניטיביות כי המוח שלנו תחת שליטה. למשל, בזמן שהנייד שלנו מצפצף הגוף שלנו מגיב בדופק מואץ ובחוסר נוחות שגורמים לנו לבדוק את הנייד באותה דקה או חצי שעה אחר כך, אבל התוצאה תמיד תהיה זהה. לא נוכל להתעלם מהפרסומת או מההודעה בקבוצת הווטסאפ של כיתה א' בנות. ולא בגלל שאנחנו חלשי אופי חלילה, אלא כי מדובר בתגובה פיזית.
אחרי צפייה במשך 43 דקות במומחים והצצה למשרדי פייסבוק העולמית, היוצרים מצליחים קצת להאט את האצבע על החכם ומחשבות טורדניות מרחפות מעל הפיד. עד שהודעת ווטסאפ מצחיקה מסיחה את דעתנו, שוב.
בסרט מופיעים כמה כוכבים שעושים את העבודה היטב. יעל מן שחר, מומחית להשפעות הטכנולוגיה על האדם, שמתארת בפשטות ולעומק את הבעיות שבהן נתונים צרכני החכמים מזה שנים, דן אריאלי, פרופסור לכלכלה התנהגותית, טריסטן האריס, מייסד המרכז לטכנולוגיה הומנית, לשעבר בכיר בגוגל שהתפטר ממשרתו הבכירה, ועוד. גלוברמן אמין, נחוש ולא נותן להסחות הדעת למנוע אותו מלשאול את השאלות הנכונות.
הצילום בהיר, העריכה טובה ומותאמת לז'אנר והמוזיקה מזכירה במקצת את הסדרה המיתולוגית 'אזור הדמדומים', ומכניסה את הצופה בדיוק למקום הנכון. מישהו כבר מזמן מנסה להשתלט על המוח שלנו, השאלה אם נצליח לצאת כשידנו על העליונה.