החזרת עטרת רש"י למקומה

פירוש רש"י לתורה הוא פופולרי ובעל לשון שווה לכל נפש, אולם דווקא סיבות אלו מובילות לכך שרבים רק קוראים רש"י ולא לומדים אותו.

הרב נריה גוטל , כ"ה בתשרי תש"פ

זה עתה נפרדנו מחג הסוכות, שבו רבים מאיתנו קראו את מגילת קהלת ואת שאמר החכם מכל אדם: "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש - עושר שמור לבעליו לרעתו". דומה כי מבחינה מסוימת נכון לומר זאת על פירושו של רש"י לתורה.

מחד גיסא, רש"י ופירושו זכו לשבחים נדירים שכמעט אין דוגמתם. זאת ועוד, פירוש רש"י לתורה הוא היחיד שעליו הוכרע הלכה למעשה (שו"ע או"ח סימן רפה) שבכל הנוגע לחובת אמירת "שניים מקרא ואחד תרגום", אפשר להמיר את התרגום בפירוש רש"י: "אם למד הפרשה בפירוש רש"י, חשוב כמו תרגום". אלא שמאידך גיסא, אולי עושר זה הוא הוא שהביא לרעתו. הפופולריות של הפירוש, לשונו השווה לכל נפש, העובדה שהכול ממשמשים בו מקוטנם ועד גודלם, ואף העובדה שצריך לסיימו מדי שבוע, גרמו לכך שרבים רק קוראים רש"י ולא לומדים רש"י. אף אחד לא מעלה בדעתו לקרוא רמב"ן או אבן עזרא, רשב"ם או חזקוני. כל בר דעת מבין שאותם לומדים, שבהם מעיינים. לא כן פירושו של רש"י שבו - נהיה עדינים - פחות משקיעים.

לא שפר אם כן גורלו של פירוש רש"י, וחובה להחזיר עטרה ליושנה.

מה קשה לרש"י?

חיתום ימי הבריאה נמצא בתחילת פרק ב', ורש"י על אתר ביאר: "ויכל אלוקים ביום השביעי - רבי שמעון אומר, בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאילו כלה בו ביום. דבר אחר, מה היה העולם חסר - מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה".

השאלה הראשונה שחובה על כל מעיין בפירוש רש"י לשאול תמיד היא: מה היה קשה לרש"י? רש"י לעולם אינו אומר דבר בכדי, וכל אמירותיו הן מענים לקשיים פרשניים. שאלותיו של רש"י לרוב סמויות, ולא תמיד קל לעמוד עליהן. ואולם כאן השאלה ברורה ומתבקשת.

בפסוקים אלה יש לכאורה סתירה גלויה. מחד גיסא נאמר שה' כילה את מלאכתו "ביום השביעי", ומאידך גיסא נאמר שביום השביעי כבר הייתה שביתה. ובכן, האם ביום השביעי הייתה מלאכה או הייתה שביתה?

בתשובותיו רש"י פורש לפנינו שני ביאורים: א. מדובר בטעות אופטית של בני אנוש. לאמיתו של דבר לא היה ולו גם בדל של כניסה ליום השביעי, ורק עיניים אנושיות הן שרואות כאילו נכנס ליום השביעי. ב. ביום השביעי הייתה גם הייתה מלאכה, אלא שזו מלאכה מסוג אחר לגמרי. המנוחה היא שנבראה ביום השביעי.

בין שתי התשובות קיימים הבדלים מהותיים. א. משמעות "ויכל ביום השביעי" - האם מדובר בתיאור ריאלי או בתיאור פיקטיבי? לפי הביאור הראשון אין זו אלא טעות אופטית - "נראה כאילו" הסתיים "בו ביום" השביעי, אך האמת היא שלא הייתה ביום השביעי כל מלאכה. לא כן לפי הביאור השני, שלדידו כן הייתה מלאכה ביום השביעי, אלא שהייתה זו מלאכה שאינה מלאכה. המלאכה – היינו, בריאת מנוחה - שונה כמובן לגמרי מכל יתר המלאכות. ב. בעוד שלפי הביאור הראשון סגנון הכתוב מתחשב בראייה האנושית, הגם שלאמיתו של דבר היא מוטעית, הרי שלפי הביאור השני סגנון הכתוב מדויק אף אליבא דאמת. ג. הביאור הראשון אינו רואה במנוחה בריאה, אלא רק היעדר - שביתה ממלאכה. הביאור השני, לעומת זאת, רואה במנוחה בריאה של ממש.

שתיים מי יודע

משהגענו עד הלום, נכון לשאול שתי שאלות:

א. מה ראה רש"י לפרש בשני ביאורים ולא הסתפק באחד? מה חסר לו, לרש"י, בביאור הראשון, שמחמת אותו קושי ראה לנכון להוסיף ולהביא ביאור נוסף? ואם הביאור השני כה טוב, מדוע לא הסתפק בו רש"י? ולבסוף, אחר שהחליט להביא שני ביאורים, מדוע פתח בראשון וחתם בשני, ולא להפך?

ב. אין ספק שלנגד עיניו של רש"י עמדו דברי חז"ל במדרש בראשית רבה (י, ט), שם נאמר: "רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי: א"ל, שמעת מאביך מהו 'ויכל אלוקים ביום השביעי', אתמהא. אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך. אמר רבי שמעון בן יוחאי, בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה... וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך, 'ויכל אלוקים ביום השישי וישבות ביום השביעי'".

רש"י מצטט - כמעט מילה במילה - את המענה השני, וברי אם כן שמדרש זה עמד לנגד עיניו. ואולם, עובדה זו עצמה מעוררת קושי: הן המדרש נותן לשאלה שתי תשובות: הראשונה משמו של ר' יוסי, והשנייה - זו של רשב"י. מה ראה אם כן רש"י לדלות מן המדרש דווקא את הביאור השני, של רשב"י, ולא להתייחס כלל ועיקר לביאור הראשון? יתרה מזו, לא זו בלבד שרש"י כלל לא הביא את הביאור הראשון, אלא שלמרות שהוא נזקק בסופו של דבר לביאור נוסף, הוא פוסח על המענה הראשון שבמדרש בראשית רבה ומפנה למקור אחר.

ומהו אותו מקור? האמת ניתנה להיאמר שלא קל לאתרו. במדרשים שלנגד עינינו – מדרש רבה ואחרים - דברים אלה אינם מופיעים. עם זאת, אין ספק שזו אינה פרשנות מקורית של רש"י, אלא שהוא נסמך על מקור שהיה לפניו. הדבר עולה מפורשות מרש"י על מגילה (ט, א ד"ה "ויכל"): "מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה, באתה שבת באתה מנוחה". אם כן, רש"י עצמו כותב בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שמדובר ב"מדרש חכמים". ולא רק רש"י הכיר ביאור זה, שכן הדברים מובאים גם בתוספות (סנהדרין לח, א ד"ה "חצבה") וכך גם אצל ראב"ן ועוד.

מדוע אם כן העדיף רש"י ביאור זה על פני הביאור המיוחס לרבי יוסי? ייתכן שהפיצול שמתואר בביאורו של רבי יוסי - בין הגבהה להכאה - לא משתמע לרש"י כתואם את הפעולה האחת והיחידה שמתוארת בכתוב. זאת ועוד, המשל שבדברי רבי יוסי כמעט הפוך מהנמשל. הן לא ההגבהה היא שדומה למלאכה אלא ההכאה, ובכל זאת, בעוד שבמשל ההגבהה היא שנעשית מבעוד יום וההכאה משתחשך, בכתוב לעומת זאת המלאכה היא שנעשית מבעוד יום והמנוחה היא שמתרחשת משתחשך. לכן, גם אם כבודו של רבי יוסי מונח כמובן במקומו, רש"י שנדרש לפשוטו של מקרא מעדיף ביאורים נוחים יותר.

נותרו אם כן שתי שאלות: א. מה ראה רש"י להביא שני פירושים ולא הסתפק באחד? ב. אם הביאור השני כה טוב, מדוע לא לפתוח דווקא בו?

דומה כי לאור האמור מעלה נוכל להסיק שלא קל לומר על מנוחה שהיא ממש בריאה, ממש מלאכה. אדרבה, נוח יותר לראות במנוחה היעדר, שביתה ממלאכה. זו אם כן עדיפות לביאור הראשון, ולכן בו פתח רש"י. דא עקא, קושי לא קטן טמון בביאור הראשון, שכן לפי ביאור זה תיאור המקרא אינו ריאלי אלא פיקטיבי - רק לעיני בשר ודם כך היה נראה, בעוד שלאמיתו של דבר לא זו הייתה המציאות. לכן נזקק רש"י לשני הביאורים, ובסדר זה, ומזה ומזה לא הניח את ידו.

הפוך בה והפוך בה

מן הסתם רק יחידי סגולה יכולים להשקיע ולקיים עיון שבועי מעמיק וממצה בכל דבריו של רש"י על פרשה שלמה. עם זאת, דומה כי ראוי לכול להקדיש עיון כזה מדי שבוע - על פרט אחד. כלומר, להמשיך לקרוא את דברי רש"י על הפרשה כולה, ובמקביל לתת את הדעת באופן מעמיק ויסודי על פרט אחד. או אז יתקיימו בנו דברי חז"ל "כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול... כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", ו"קובץ על יד ירבה".

***

הרב פרופ' נריה גוטל הוא ראש מערך המחקר במרכז תורה ומדינה, ניצן

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת gidon@besheva.co.il

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)