התחלה/ לפני 46 שנים בשכונה ד' בבאר שבע למשפחה של חמישה ילדים. "אני הילד האחד לפני האחרון".
אבא/ דוד דוידי ז"ל. נולד בפרס למשפחה דלת אמצעים. עלה בגיל 15 לארץ. "היה אדם מבריק וחרוץ. כנער התחיל לעבוד בבניין כדי לעזור בפרנסת הבית. הוא תמיד אמר לנו: 'אני לא הצלחתי ללמוד, אבל אני רוצה שאתם תלמדו ותצליחו'. לפרנסתו ניהל קיוסק בבאר שבע".
אלוף/ "לאבא היה קיוסק 'אלוף הגרעינים'. קיוסק שמוכר שתייה, פיצוחים, ממתקים, עיתונים ומה לא. היה ממוקם ליד קולנוע אורן האגדי". לאורך ילדותו היה עוזר לאביו במשך שעות בחנות. "מהעבודה לצד אבא בחנות למדתי שצריך לדעת לנהל עסק, לרדת לפרטים ולארגן את הדברים".
ממשיך בדרכו/ "בשנתיים האחרונות לחייו אבא התנדב בבנייה בישיבת הסדר בשדרות, שם הייתי המנכ"ל. יצקנו יחד את השבילים בישיבה ועוד כל מיני פרויקטים. אבא לא זכה לראות אותי ראש עיר, אבל אני מרגיש שהוא כל הזמן איתי ואני משתדל ללכת בדרכו".
אמא/ חנה (70), "לביאה אמיתית". נולדה בפרס ועלתה לישראל בגיל צעיר. "אמא הייתה מורה כמה שנים ומזכירה רפואית וכיום היא עובדת בקופת חולים. אבא עבד מהבוקר עד הלילה והיא הייתה בשבילנו, תמיד דאגה לנו לכל מה שצריך. אמא מסורה".
מסורת/ למד בממ"ד יסודי יוסף קארו. "היה ברור שנלך לחינוך דתי. גדלנו עם המון מסורת. בשבת היינו הולכים כל המשפחה לסבא נחמיה ואוכלים מהגונדי (מאכל פרסי – ר"ג). בהמשך הנכדים היו יוצאים לחצר עם מזרנים, יושבים וקוראים תהילים, ואחרי זה הולכים לשחק כדורסל. היינו גרעין משפחתי מאוד חזק, מלוכדים ומחוברים למסורת".
ישיבה תיכונית/ "כל החיבור שלנו לציונות הדתית היה דרך החנות של אבא. ראש הישיבה התיכונית אוהל שלמה בבאר שבע, הרב ישראל ליפשיץ, והר"מים מהישיבה היו מגיעים אלינו לחנות. הם סיפרו על הישיבה, ובעקבות זאת אחי הלך ללמוד שם ואחריו אני. ככה מצאנו את עצמנו מתחנכים במוסדות הציונות הדתית".
חיבור לעם/ למד בישיבת בני עקיבא אוהל שלמה בבאר שבע. "ספגתי בישיבה המון. למדתי על ארץ ישראל, על אהבת ישראל, על להתקדם ולצמוח בתורה מתוך כלל ישראל. תקופה כיפית ומשמעותית. עד היום יש לי חברים טובים משם. הישיבה מוקמה בלב שכונה ד'. מכאן למדתי שמי שרוצה להשפיע חייב לחיות בתוך ועם עם ישראל. לא מספיק לבוא לעשות מפעלי חסד ופרויקטים, צריך ממש לחיות ביחד".
נלחם עליי/ "אחרי התיכון הלכנו כמה חבר'ה מבאר שבע להיבחן בישיבת ההסדר בקרני שומרון, בעקבות הקומונר שלנו, גדי מזוז, שלמד בישיבה. עשיתי ריאיון ולא התקבלתי, אבל גדי נלחם עליי כמו אריה ולבסוף הסכימו לבחון אותי שוב והתקבלתי. שם למדתי שחשוב לא לוותר על אף אחד, וברוך השם זכיתי ללמוד בישיבה".
קרני שומרון/ "תקופה משמעותית של עיצוב וגיבוש. גיליתי הרבה אנשים מיוחדים ורבנים מאוד משמעותיים. אחד מהם היה הרב זאב קרוב ז"ל, דמות מיוחדת במינה. כשהיה לי משבר הוא ליווה אותי ממש לאורך תקופה. גם בהמשך שמרתי איתו על קשר. אני חייב לו הרבה מההתפתחות האישית שלי".
צבא/ "התגייסתי לצנחנים. הלכתי עם החבר'ה מהישיבה. שם גם יצאתי לקצונה. בפעם הראשונה לא התקבלתי, אבל ניסיתי שוב והצלחתי". בהמשך שירת כקצין ביחידה מובחרת. "תקופה מרתקת ומצמיחה".
החצי השני/ כתלמיד בשיעור ה' הכיר את מי שלימים תהיה רעייתו נורית (46), שהייתה בזמנו סטודנטית בבר אילן. "במקצועה היא מורה לשל"ח ועוסקת בפרויקטים ארציים בחינוך בלתי פורמלי, וכיום ראש תחום כלל ישראל ברשת אמי"ת. דמות מוכרת בשדרות, חינכה דורות רבים. מחנכת ברמ"ח איבריה. החברה הכי טובה שלי והשותפה הכי טובה שלי".
הנחת/ שבעה, שני בנים וחמש בנות. הגדולה נריה בת 22. אחריה אחיה בן 20, "קרוי על שם אח של נורית שנהרג", צוריאל בן 19, אביה בת 16, "על שם אבא שלי", הלל בת 14, יסכה בת 10 ואמונה "הקטנה שלנו", בת השמונה. "חבורה מיוחדת במינה, כל אחד מביא את האור המיוחד שלו".
לשדרות/ כזוג צעיר קבעו את ביתם בקרוואן שני חדרים בישיבה בקרני שומרון. בתום שיעור ו' החלו מתלבטים לאן ממשיכים מכאן. בעקבות חבר מהישיבה, אפרים רוזנפלד, עברו גם הם לשדרות. "אמרנו: יאללה נעבור. זו עיר נחמדה, ולא רחוקה מבאר שבע". וכך לפני 23 שנה הצטרפו לגרעין התורני בשדרות.
כלל ישראל/ "כשהגענו לשדרות הכול היה עוד ראשוני, היינו בגרעין בערך עשר משפחות. נורית ואני לימדנו בבית הספר התיכון הדתי בשדרות. כולנו הקדשנו את עצמנו לעשייה ומעורבות בכל מעגלי החיים בעיר. אף פעם לא הרגשתי שאני בא לשנות מישהו אלא שאני חי בתוך העם שלי כפשוטו. גם היום העשייה שלי בעיר מורכבת מכל הגוונים של עם ישראל יחד בשותפות ואחדות".
נקרא לדגל/ כאשר הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בעיר, קרא לו לנהל את הישיבה הוא מיד הפשיל שרוולים ונרתם למשימה. "בשלב הראשון הייתי במקביל גם מורה וגם מנהל ישיבה. עבדתי 24 שעות ביממה". בהמשך התמסר כולו לתפקיד מנהל הישיבה ופעל לביסוס ופיתוח המקום במשך חמש שנים. "זכות גדולה הייתה לעבוד לצידו של הרב פנדל, וללמוד ממנו מה זה ללמוד וללמד ולהיות מעורב בבריות".
הגרעין בשדרות/ עם השנים גרעין 'אפיקים בנגב' בשדרות הלך והתפתח, וכיום הוא כולל מאות משפחות שחיות ופועלות בעיר. "הגרעין צמח לקהילה גדולה כחלק מהעיר, עם תורה פורחת וחיי עשייה בחינוך ובחסד וממש לא מסתגרים בדל"ת אמות".
עוזר השר/ כיהן כעוזר שר הבינוי והשיכון אפי איתם. "הייתה שם חבורה מדהימה, ליאור ליפשיץ, ניר אורבך ואבי לרנר. לשכה של צעירים. עבדנו כתף אל כתף עם אנשי המפד"ל הוותיקים. עשינו שם דברים מדהימים. בעקבות הגירוש מגוש קטיף השר התפטר מהממשלה ואני גאה בו על כך".
הגירוש/ "הימים שלפני הגירוש ושל הגירוש עצמו היו סוערים וקשים ונחרתו בליבי. הגירוש הוא מעשה איוולת שאין לתאר. כיום לצערי תושבי שדרות ותושבי העוטף מרגישים את זה על בשרם".
שובת רעב/ לאחר הגירוש הפך לאחד הפעילים הבולטים במחאת תושבי הדרום נגד ירי הקסאמים המתמשך מרצועת עזה. "התחלתי להתראיין בתקשורת ולהשמיע את קול התושבים, שאומר אנחנו אוהבים את העיר אבל אי אפשר להמשיך ככה וצריך לעשות פה משהו. עצרנו את התנועה בכבישים במרכז הארץ. בזמנו עמיר פרץ היה שר הביטחון, והקמנו אוהל מחאה ופתחנו בשביתת רעב מול הבית שלו".
למען הפריפריה/ בשנת 2008 התמודד לראשות העיר מול דוד בוסקילה ואחלמה פרץ (רעייתו של עמיר פרץ). הוא לא זכה אך הפך לחבר מועצת העיר. "במשך חמש שנים המשכתי ללוות פרויקטים, לסייע לתושבים ולהיות אופוזיציה. פעלתי חזק בכל מה שקשור לפריפריה".
זוכה/ בשנת 2013 רץ בשנית במרוץ לראשות העיר וזכה ברוב קולות. "זו הייתה תקופה מאוד קשה בעיר, תושבים עזבו. רציתי לחולל שינוי. למעשה התמודדתי לראשות העיר בגלל שהבנתי שאם אתה רוצה להשפיע אתה חייב לאחוז בהגה. ראש עיר הוא כמו ראש ממשלה קטן שנוגע בכל תחומי החיים בעיר, זו אחריות אדירה וזכות גדולה".
נכנס ללשכה/ "עם הזכייה בראשות העיר היו חגיגות והתרגשות מאוד גדולה. הבאתי את עמוס חנניה, ראש העיר המיתולוגי של שדרות, שיבוא לרגע המיוחד הזה והרמנו כוס לחיים, אבל דקה אחר כך אני מקבל שיחת טלפון ממנכ"ל משרד הפנים להתייצב ולעשות תוכנית הבראה לעיר".
הבראה/ "זו הייתה תקופה קשה של שלוש שנים שהפעלנו תוכנית הבראה בעירייה. הידקנו את החגורה והיו גזירות על הציבור, אבל עשינו את זה כי שדרות לא רוצה רק לשרוד, ומעיר שמנסה רק לשרוד את היומיום היא הפכה לעיר מלאת חיים. בכל בוקר כשאני נכנס ללשכה אני מודה לקב"ה על הזכות הגדולה להיות שליח ציבור".
החזון/ "בניתי חזון להפוך מעיר בהישרדות לעיר בהתפתחות. היום ב"ה אנחנו עם 3,500 יחידות דיור חדשות ושש שכונות חדשות, פארקים ענקיים, השקעה גדולה בחינוך, רשת מועדונים לקשישים, פעילות קהילתית ענפה, פסטיבלים ועוד ועוד. עיר מאוד חמה, משפחתית וקהילתית ויפיפייה".
צבע אדום/ "יחד עם המטרה להפוך את שדרות לעיר אטרקטיבית, האתגר הגדול שלי כראש עיר הוא להיות קול חזק של התושבים. המצב הביטחוני מאוד כואב. אנחנו חיים במציאות מורכבת של שגרה וחירום ואנשים כאן רוצים שהמדינה תילחם עליהם. אני אומר את הדברים בצורה ברורה, שדרות נמצאת בחזית של מדינת ישראל והתושבים שלנו הם גיבורים אמיתיים".
לצאת להילחם/ "חד משמעית הישגי צוק איתן מוצו. אנחנו חיים בשגרה-חירום, ולכן עם כל הקושי והצער ברור שלמען מדינת ישראל חייבים לצאת למלחמה. אני איש ליכוד, ואני חייב לומר שראש הממשלה הנהיג והיה קשוב בפיתוח של העיר, אבל בדבר הזה אני חולק עליו ועל כל חברי הקבינט בצורה מוחלטת. מי שיורה עלינו ביום שישי ומסתובב בחופשיות ורואה שאף אחד לא פוגע בו ימשיך לראות עלינו עוד טילים. חייבים להחזיר את ההרתעה".
סיכול ממוקד / "החיסול שהיה השבוע הוכיח שהיכולת ישנה אך הכול תלוי רצון. אני קורא לראש הממשלה לאמץ את מדיניות חיסול ראשי הטרור כמדיניות קבועה וברורה, שיידע כל טרוריסט שפוקד על ירי שדינו מוות. אנחנו צריכים להתאחד סביב הדבר היחיד שיביא שקט לטווח ארוך - מבצע נרחב בעזה".
גיבורים/ כתוצאה מהמציאות הביטחונית חלק מהתושבים הצעירים סובלים מפוסט טראומה. כראש עיר הוא פועל למען חוסנם של התושבים. "אנחנו מכירים את זה באופן אישי. הבת שלי סבלה מטראומה, לא הייתה מוכנה לעזוב את אמא שלה, כל 'צבע אדום' הקפיא אותה. בין יתר הפרויקטים הקמנו מרכז טיפולי לטראומה בטיפול בבעלי חיים. במשך שנה שלמה הבת שלי הגיעה לשם וטיפלה בכלב וזה עזר ושחרר. אנחנו משתדלים לסייע ולעזור לכולם".
אם זה לא היה המסלול/ "להיות בהנהגה של מדינת ישראל. כרגע אני שליח ציבור בשדרות אבל מי יודע, אולי בעתיד הרחוק".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב/ קם בשש בבוקר, הולך להתפלל, מארגן עם אשתו את הבנות ומפזר בבתי הספר. "לפעמים הולכים ברגל ומנצלים זאת לטיול עם מוקה, הכלב המשפחתי". אחרי קפה של בוקר יוצא ללו"ז צפוף של פגישות, ישיבות, סיורים, משלחות ופגישות מחוץ לעיר. בערבים הולך לאירועים רבים שמוזמן אליהם. "מדי פעם בלילה מאוחר משחרר אדרנלין ומשלים סדרות מהעבר". הולך לישון בסביבות חצות.
פלייליסט/ "מגוון מאוד. אני אוהב את כל הסגנונות: את פיל קולינס, עומר אדם, אמיר דדון, שולי רנד ועוד".
השבת שלי/ "משפחתית. במהלך השבוע הבית מתרוקן כשהילדים הגדולים נמצאים במסגרות שלהם, וביום שישי הוא שוב מתמלא כשהם חוזרים, כמו אקורדיון מתכווץ ומתרחב. אני מודה על הכול. על האוכל הטעים של נורית אשתי, על זה שאנחנו כאן, בישראל, בשדרות. אני אומר דברי תורה סביב פרשת השבוע ומקשר אותם לאקטואליה ומסיים בשבת את כל ספר תהילים".
דמות מופת/ "בעיניי בכל אדם יש חלק שאפשר ללמוד ממנו, מכל אחד ואחת אני לומד" .
מפחיד אותי/ "מחלות חשוכות מרפא".
משאלה/ "עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. אני מקווה שיהיה שלום בעם, שלום בארץ, שלום עם עצמנו ושלום עם אויבינו. כוחנו באחדותנו, שנדע להשלים זה את זה ולא לבטל איש את רעהו".
כשאהיה גדול/ "לעשות את שביל ישראל יחד עם נורית אשתי היקרה".
לתגובות: [email protected]