כשיושבים עם ראש בית הדין של אחת הקהילות היהודיות העתיקות באירופה, התחושה היא של חזרה משמעותית בזמן.
שורת הבתים הישנה, הכפור הנצחי וההומור היהודי המושחז, מחזירים אותנו באחת לתקופה של העיירות השלוות והניחוח היהודי הקדום.
על אף השינויים שמתחוללים גם בקרב יהודי בריטניה עם ההתפתחות הטכנולוגית, קהילות רבות נותרו שם בדיוק כפי שהיו לפני מאות שנים. השמרנות הבריטית, מסתבר, מאפיינת גם את הקהילות היהודיות שעושות מאמץ אחרון לשמר את מעמדם של 'רבני העיר' ו'ראשי הקהל', בדיוק כפי שהיה נהוג לפני מאות שנים.
עכשיו, כשמערכות הכשרות בבני ברק נלחמות זו בזו ושלושה אולמות בעיר עזבו את הכשרות השולטת בה לטובת גופי כשרות אחרים, זה הזמן לעשות סדר בעולם הכשרות על חומרותיו והקלותיו. האדם עמו נפגשנו לצורך כך הוא לא אחר מהרב אשר יעקב ווסטהיים, מי שעומד זה שלושה עשורים בראש מערכת הכשרות בד"ץ 'איגוד רבנים' ונחשב לאחד מגופי הכשרות המובילים בעולם.
הרב ווסטהיים, אחד ממומחי הכשרות הנחשבים היום בעולם, הוא יליד מנצ'סטר ותלמידו של הגאון יצחק יעקב וייס בעלת ה'מנחת יצחק' זצ"ל. למרות שהרב וייס נמנה על רבני העדה החרדית בירושלים, שנחשבת למחמירה בנושאי דת, הפסיקה שלו נשענה על מקורות ההלכה כשהוא נוטה לא להחמיר היכן שאין צורך ברור והכרחי בכך.
כדוגמה לכך, בוחר הרב ווסטהיים במקרה ספציפי שהוא נכח בו. "באחד הימים כשהייתי עם הרב וייס בחדרו, נכנסו אליו שלושה אברכים מאנטוורפן שביקשו שיחתום על הוראה לאסור שימוש בקוביות סוכר של מפעל מקומי. הם טענו שהמפעל משמן את התבניות שלו בשומן מן החי, מה שככל הנראה הופך את המפעל כולו לטריפה. ה'מנחת יצחק' שאל אותם באיזה שלב של הייצור מושחים את התבניות במפעל בשומן. הם השיבו שרק בבוקר, עם תחילת הייצור. אם כך, הוא השיב להם, המפעל כשר לחלוטין. אני לא מתכוון לחתום".
לדבריו, האברכים נעמדו דום והוא הסביר להם את הסיבה להתיר. "ברגע שרק הקוביות הראשונות נוגעות בשומן מן החי, כל מיליוני הקוביות שמייצרים בתבניות הללו במהלך היום מבטלות את הקוביות הראשונות שנגעו בשומן. אחרי השלב של האריזה אתה לא יודע אילו קוביות נגעו בשומן, וזה היסוד לדין ביטול כמובא בשולחן ערוך. להגיד אסור על כל דבר זה קל. בדיוק לכן המנחת יצחק היה פוסק גדול ולא בעל חומרות".
זה לא סוד שאתגרי הכשרות הולכים ומתרבים ככל שהטכנולוגיה הולכת מתפתחת. עם זאת, הטכנולוגיה גם מצליחה להקל על מערכות הכשרות ולפתור בעיות שבעבר היו מורכבות יותר. אמצעים טכנולוגיים כמו מצלמות אבטחה, נהלי סטריליזציה ופסי ייצור משוכללים, הפכו לאמצעי עזר של גופי הכשרות. אבל מה שנחשב כמובן מאליו בישראל, הופך למורכב שבעתיים כשמדובר בגוף כשרות בחו"ל. "כשאנחנו נדרשים להעניק כשרות לגוף מסוים", מסביר הרב ווסטהיים, "אנחנו קודם כל בודקים שמדובר בגוף שניתן לסמוך עליו. כבר נתקלתי במקרה שחברה סינית ידועה שאלה את משגיח הכשרות מתי הוא יוצא לתפילות כדי שיצליחו להכניס דברים שהוא לא אפשר להם. הם חזקים בניואנסים האלה...".
לדעתו, דווקא הפעילות בחו"ל הרבה יותר פשוטה וקלה לגופי הכשרות. "צריך לומר שלעבוד עם גויים בנושאי כשרות זה יותר קל משום שהם מודעים לכך שאינם יודעים כלום. הם מקבלים מה שאנחנו אומרים, מאמינים לנו ובזה נגמר הסיפור. יהודי, מי שלא יהיה, תמיד ירגיש יותר חכם מהרב ואי אפשר לומר לו שום דבר. הגויים מאד מאפשרים. עם זאת, זה דורש מאיתנו להסביר להם בצורה ברורה מה המשמעות של הכשרות. אין סתם גזירות שמימיות. אנחנו מסבירים להם שרב זה לא רק כדי לברך את המפעל, אלא הוא אדם שעוסק בדברים פיזיים וטכניים שמבוססים על היגיון וצורך. אנחנו לא עושים כישופים. אחרי שאנחנו מסבירים להם, הם מבינים ומאפשרים לנו כל דבר בלי לשאול שאלות".
כשאני שואל את הרב אם מערכת הכשרות פונה למפעלים כדי להציע להם כשרות, הוא מזדעק. "חלילה. הפנייה לקבל כשרות מגיעה תמיד מהמפעלים. זו הבעיה של תחום הכשרות היום... הרבנים פונים למפעלים כדי להציע להם כשרות וזה הסוף של האמון במערכות הכשרות. ברגע שהפנייה מגיעה מהרבנים, גם אם אינם מודים בכך, הם כבר בכיס של בעלי המפעל. זה גט כריתות למושג כשרות. כשרות אמיתית צריכה להמתין שיבואו אליה".
בניגוד לדעה המקובלת, הרב ווסטהיים משוכנע שריבוי ההכשרים דווקא מיטיב עם עולם הכשרות. "ריבוי של הכשרים עושה שגופים רבים יתעניינו בדבר הזה", הוא אומר. "כשיש תחרות זה מגדיל את הביקוש לכשרויות הן מצד המפעלים, והן מצד הלקוחות שרוצים מגוון רחב של מוצרים. זה עושה טוב".
כשמדברים על כשרות, קשה להתעלם מסוגיית הכשרות על משקאות קלים, אחת הסוגיות המשמעותיות שעולה לכותרות בכל פעם שיוצאות נסיעות מרוכזות של חרדים לחו"ל. בכל הנוגע לנושא הזה, הוא מפתיע עם דעה זהירה אך נחרצת כי ניתן לצרוך משקאות קלים כמו קולה, פאנטה, מיצי פירות וכדומה, גם אם אינם נושאים תווי כשרות בכל רחבי אירופה. "אני יודע שישנן כשרויות שטוענות שמדובר באיסור חמור, אבל אני חולק על כך ואומר שאין מניעה מלצרוך משקאות קלים גם ללא כשרות בכל אירופה. עם כל הכאב שבדבר, כשרות שטוענת אחרת עושה זאת משיקולים כלכליים".
הרב ווסטהיים לא חושש לומר את האמת ולצאת בהצהרה שמבחינתו היא פשוט האמת כהווייתה. "כשהגעתי למנצ'סטר לא היו בכלל משקאות קלים עם כשרות. שאלתי את הרב וייס, בעל המנחת יצחק, מה דעתו על שתייה של כל המשקאות הקלים הללו ללא כשרות, והוא השיב במילים הבאות: מי שרוצה להחמיר בזה אי אפשר לקרוא לזה חסידות של שטות, אבל אין מה לעשות עסק מזה. ככה פשוט. כל מי שטוען אחרת לא מתבסס על עובדות והלכה פסוקה".
כשהוא נשאל האם פסיקתו של המנחת יצחק תקיפה גם לעידן הנוכחי, הוא משיב בהחלטיות לחיוב. "זה תקף גם להיום. יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד שיש מרכיב אחד בעייתי, אבל להלכה זה בטח לא משנה. גם אם הרכיב הבעייתי נמצא בחומרי טעם, הוא חלק מזערי מחומרי הטעם ובטל בהם. אפילו קוקה קולה, למרות שרב חשוב אמר שאסור לקחת בלי הכשר כי הוא נתן כשרות, אנחנו יודעים מצד המשגיחים שאין בעיה. הדבר היחיד שיכול להיות בו בעיה הוא קוקה קולה באוקראינה. כששאלנו את החברה על הייצור שם הם החליטו לא לענות, בניגוד לאירופה כולה שהם שיתפו פעולה. לדעתי יש שם בעיה עם התמציות".
דוגמה נוספת לחומרות מיותרות, הוא מביא מאחד המפעלים הגדולים בעולם לייצור אבקת חלב לתינוקות. "שלוש מהכשרויות החשובות ביותר בישראל הוזמנו למפעלים של החברה כדי לבדוק אופציה לכשרות, אך הן נתקלו בבעיות שלדעתן מנעו הענקת כשרות לתוצרת המפעל. בצר להם, הנהלת המפעל פנתה לבד"ץ 'איגוד רבנים' והגענו לסיור. לא ידעתי שכבר היו שם רבנים מגופי כשרות אחרים ואכן נתקלתי בכמה בעיות במפעל. אחרי הסיור בפסי הייצור, התיישבתי עם אנשי החברה במשרד, ראיתי את פירוט הרכיבים ואת כל מה שנדרש, והצלחנו לפתור את כל בעיות הכשרות. כמובן שהחלטנו לתת להם כשרות והמוצר יצא לשיווק בריכוזים חרדיים בארץ ובעולם. כשהמוצר הגיע לארץ, אחת הכשרויות שפסלה את המוצר לפנינו ראתה שהענקתי כשרות אז היא החליטה לתת גם... היום המוצר הזה רק בכשרות שלהם".
לצד הקול המקל שמצדד ב'כוחא דהיתרא', הרב ווסטהיים מגלה קשיחות חסרת פשרות כשמדובר בחלב נכרי או אבקת חלב נכרי. "הסיבה שאני לא נותן כשרות על אבקת חלב נכרי זה משום שהוא לא כשר", הוא אומר בשנינות אופיינית. "אני מכיר את הטענות שהיום לא ניתן לערבב חלב פרה עם חלב אחר, אבל במבחן המציאות קרו הרבה דברים שנחשפתי אליהם. גם אלה שטוענים שהגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל התיר אבקת חלב נכרי, אינם יודעים שהוא לא אמר דבר כזה מעולם. הייתה פעם אחת שהוא טעה ואכל מוצר עם חלב נכרי, אך הוא הקיא הכל מיד. הוא לא הוציא היתר כזה מהפה שלו".
כדי להמחיש את גודל הבעיה הוא מספר על מקרה ששמע ממשגיח של ה-OU. "באחד המפעלים הגדולים בעולם שכולם אמרו שאין סיכוי שמערבבים בו סוגי חלב, המשגיח עבר על הספרים וגילה כמות גדולה מאד של חלב סוסים שיוצר בו יחד עם החלב הרגיל. חלב סוסים נחשב בעולם לחלב משובח מאד, יקר פי ארבעה מחלב רגיל, אבל מפעלים שונים מייצרים מוצרים יוקרתיים בפסי הייצור של המוצרים הכשרים. אם יש כשרות שנותנת חתימה על חלב נכרי, היא צריכה להסביר על סמך מה היא עושה את זה".
לקראת סיום השיחה, לאחר שהעלה את העובדה שהקהילה היהודית במנצ'סטר היא הקהילה היהודית הצומחת ביותר בעולם, הזכיר הרב ווסטהיים את אחד הנושאים שפתר בעקיפין בעיות רבות בתחום הכשרות מבלי שאנשים הבחינו בכך. "היום, בניגוד לעבר, לא קיים לחם עם שומן חזיר. למעשה, כל הנושא של שומנים מן החי ירד כמעט לגמרי מאז התפרצותה של מחלת "הפרה המשוגעת". זה מאד הקל על הכשרויות".
הפרה המשוגעת, או בשמה המקצועי "ספגת המוח", היא מחלה מדבקת שהתגלתה בבקר ומסוגלת להדביק גם בני אדם במחלה קטלנית שמתחילה בניוון שרירים קשה. התפרצות המחלה בשנים האחרונות, גרמה לכך שמפעלים רבים בעולם חדלו להשתמש בשומנים מן החי ולכן החשש משומנים אסורים פחת בצורה דרמטית. "אני לא אומר שמותר לקנות לחמים ודברים אחרים בלי הגבלה, אבל אין ספק שהחשש משומן חזיר פחת בצורה משמעותית. מפעל כמו 'קולגייט' למשל, הפך למפעל כשר אחרי שהפסיק להשתמש בשומנים אסורים בפסי הייצור שלו. הרבה יותר קל לנו לתת כשרות על משחת השיניים שלהם, בעיקר משום שהם המירו את השומן מן החי בשומנים מהצומח. זה שינה את מפת הכשרות מקצה לקצה".