אחרי שורה של ספרים שפרסם, מוציא יובל אברמוביץ' ספר נוסף שהוא מעין קורס לכתיבת ספרים.
על ספרו 'רב מכר' שוחחנו אתו על הסיבות לכתיבתו של הספר מתוך תחושה שבעולם הספרות יש מקום לכולם והכתיבה אינה שייכת למתי מעט.
"לאורך השנים האחרונות אני עוסק גם בספריי בהגשמת חלומות ומעביר הרצאות בארץ ובעולם ובכל מקום אנשים ניגשים ומדברים על החלומות שלהם. אחד החלומות ששוב ושוב שואלים אותי עליו נוגע לכתיבה, איך כותבים ספר. הסתבר שאנשים רוצים לכתוב ספר גם אם לא יהיה בחנויות הספרים, זו יכולה להיות סבתא שרוצה לכתוב את הסיפור שהיא מספרת לנכדה שלה לפני השינה, זה יכול להיות מי שרוצה לספר את סיפור חייו או קאוצ'ר שפיתח שיטה כלשהי או רב שרוצה לכתוב בספר את הפירושים שלו".
"היום כולם כותבים, בווטסאפ, בהודעות, במיילים ועוד ועוד", אומר אברמוביץ' ומזכיר כיצד הפכנו כולנו לכותבים שמעוניינים לעשות זאת טוב יותר. כמי שמוביל סדנאות כתיבה הוא לא חושש שמא סודותיו יתגלו בספר. הוא מזכיר שאמנם הספר כולל 300 עמודים אך הידע הנרחב והמפורט הוא גדול בהרבה. בספר הוא מבקש לתת מענה לציבור רחב שבפגישות פרטניות לא ניתן להשיב לו.
"כתיבה היא לא שייכת למתי מעטים ולא רק למי שהאל נגע בו. לכל אדם יש את הזכות לספר את הסיפור שלו הלאה ומגיעים לו כלים לעשות את זה נכון", אומר אברמוביץ' שאינו מתעלם מאלמנט הכישרון, ועם זאת הוא מציין כי בסדנאות הוא "מלמד איך עושים את זה, אבל בספר אני מלמד איך להפוך את הזרע של הרעיון להתחלה אמצע וסוף".
כשהוא מתבקש לתת גם בשיחה זו כמה טיפים מרכזיים פותח אברמוביץ' בהמלצתו לכתוב בליווי עורך. ההיכרות של עורך עם עבודות קודמות מול סופרים מסייעת לכותב הצעיר והוותיק. "גם הסופרים המוכרים ביותר בעולם עובדים עם עורכים שמהווים עין חיצונית. העורך שואל שאלות מנחות לסיפור השלד וכאשר הכותב עונה להן נוצרת המעטפת הרחבה של הסיפור".
אברמוביץ' דוחה את הטענה הנשמעת מפי רבים ולפיה יש להם מחסום כתיבה. "אין דבר כזה. כשאין לי דעה מגובשת אני שותק. אם אגבש תשובה אוכל לדבר באופן נחרץ על הדברים כך זה גם בסיפור". גיבושו של סיפור יכול להתבצע בצורה נכונה וטובה יותר על ידי עורך מלווה. "לבנות ספר לבד זה כמעט בלתי אפשרי".
לטעמו של אברמוביץ' גם ספרות עיונית ואקדמית יכולה בעיבוד נכון להפוך למעניינת יותר ובנויה באופן פיקנטי. בדבריו הוא מזכיר כי גם התנ"ך הופך בסיפוריו רעיונות מוסריים ועקרונות למהלך מעניין.
על קביעתו ולפיה כל אדם ראוי שסיפורו יסופר ואין להשאיר את עולם הכתיבה למתי מעט, שאלנו אם אכן זו המציאות בפועל, האם תפיסה כזו אינה מוזילה את תחום הכתיבה, ואברמוביץ' מבהיר שבקביעתו זו הוא אומר אמירה מוקצנת ו"ברור שלא כל מי שמחבר כמה משפטים צריך להוציא ספר. ספר צריך שתהיה בו זווית שיקראו ויגידו שאת זה לא שמעתי. בספר הזה אני מביא זווית שלא נשמעה שאומרת שמותר לכל אדם לכתוב. השאלה אם לפרסם ולמכור זו כבר שאלה אחרת".
ומה באשר להפצה ומכירה של הספרים? האם פעולה זו שמצריכה לא מעט משאבים כלכליים לא הופכת את החלום להוצאת ספר לכמעט בלתי אפשרית? אברמוביץ' מסכים שאכן הוצאות לאור אינן ממהרות להשקיע בספר ולמעשה להמר בתקציבה על כתב יד מסוים, אך תמיד קיימת גם האפשרות להוצאה לאור באופן עצמאי. הדבר אמנם מחייב לכתת רגליים בין חנויות ולשווק את היצירה, אך הדבר נעשה בתקציב סביר בהרבה. "גם אני רץ בין חנויות הספרים, נותן עותקים מתנה, מתראיין בכל מקום", הוא אומר.
לדבריו אכן ניתן להרוויח מכתיבת ספרים והטובים גם מרווחים סכומים נאים כפי שהדבר בכל תחום אחר. לנוכח הפרעות הקשב המאפיינות את הדור הנוכחי, מוסיף אברמוביץ', על הכתיבה להיות מהירה, קצבית ומפתיעה, על מנת שיהיה בכוחה ללכוד את הקורא, כפי שבמידה מסוימת עושים גם המנהיגים והפוליטיקאים שלנו כשהם מתמצתים את המסרים לנוסחים קליטים ומהירים.
