התחלה/ אילת, הבכור מבין שלושה ילדים. "זו הייתה תקופה קצרה. בגלל התפקיד של אבא בצבא, היינו נעים ונדים בארץ לפי התפקידים שהוא מילא. מאילת עברנו לגור בבסיס בסיני, משם לקריית ביאליק, לבאר שבע, לרחובות. כשהייתי בצבא ההורים יצאו לארצות הברית, ומשם חזרנו למודיעין".
אבא/ מנחם, במשך שנים רבות היה איש טכני של חיל האוויר. "אבא עבר ילדות לא קלה, בגיל 14 איבד את אמו וגדל בבית בלי יכולות כלכליות גבוהות. למד בבית ספר מקצועי ורק מאוחר יותר השלים בגרות ותארים. הוא לא ויתר לנו על שום דבר, דרש מאיתנו בלימודים ובהתנהגות. הוא לא חלם על בן טבח. היום הוא רואה את זה אחרת".
אמא/ סימה, עבדה כתופרת והייתה עקרת בית. "האמא הכי מדהימה שילד יכול לבקש. בחרה לוותר על הרבה דברים בחיים כדי לתת את כל כולה לילדים. לא קנתה אף פעם אוכל מוכן, אלא טרחה עבורנו עם ארוחות חמות. ממנה ומסבתא קיבלתי כנראה את האהבה לבישול".
תלמיד בפריסה עצמית/ את לימודי בית הספר היסודי החל באילת, אבל משם עבר לשורה של מוסדות. "אחרי כיתה ב' עברתי ללמוד בקריית ביאליק, אחר כך לבאר שבע ואז לרחובות. אני אפילו לא זוכר את השמות של בתי הספר. כילד זה היה בעייתי וקשה, אבל בדיעבד זה בנה אותי, אני יודע להתחבר לכל חברה ולזרום איתה, ומכיר היטב סוגים של אנשים מכל הארץ".
על מים רבים/ את שנות התיכון עבר בפנימיית 'מבואות ים' במכמורת. "רציתי לממש את האהבה הגדולה שלי לבישול וללכת ל'תדמור', אבל אבא לא רצה, אז מימשתי את אהבתי השנייה - הים. למדתי בפנימייה של חיל הים שבה הכרנו את הים, הפלגנו למדינות אחרות, השנים הכי חלומיות שנער יכול לרצות".
צבא/ אחרי שסיים עד כיתה י"ג במכמורת, התגייס לחיל הים. "שירַתִּי בטיפול באמל"ח ימי ומשם משכו אותי להדרכה. היה שירות משמעותי, מהנה ומעניין".
חייל לא בודד/ בזמן שהוריו יצאו לגור בארצות הברית, הוא ואחיו שהיו בצבא שכרו דירה בקריית שמואל. "גרנו ליד ציבור דתי שחיבק ועטף אותנו. היו מחכים לנו בפתח הבית סירים של אוכל, כביסה מקופלת ומלא פינוקים. אלו היו שנים מופלאות".
חופשי לבשל/ אחרי הצבא ותקופה קצרה עם ההורים בארצות הברית, חזרה המשפחה לארץ והתמקמה במודיעין־מכבים. "בזמן הזה התגבשה אצלי ההבנה שמה שאני רוצה לעשות כל חיי זה בישול. פספסתי את הרישום לקורס ב'תדמור', אז התחלתי עשרה חודשי לימוד אומנות הבישול בקראון פלאזה. סיימתי בהצטיינות ועבדתי בקייטרינג במודיעין".
החלום ושברו/ "חסכתי כסף במשך חצי שנה כדי ללכת אחרי החלום ללימודי בישול ועבודה בתחום בצרפת. ניסו להוריד אותי מזה ולהשאיר אותי בארץ, אבל דבקתי בשאיפה. בליל הטיסה, כשהכול היה ארוז כולל סט סכינים, חבר ביקש שניסע לקנות לי מתנה לפני הטיסה. הייתה תאונה בנסיעה, הגעתי לאיכילוב והחלום על צרפת לא יצא אל הפועל".
התחנה הבאה/ "עברתי שנה של טיפולים. הבנתי שמלמעלה לא רוצים שאעשה את הנסיעה לצרפת. אחרי שנה של מחשבות והחלמה, נסעתי לאוסטרליה. עבדתי במלונות, יאכטות, אירועים ובישול עבור יהודים שרצו אוכל כשר. אחרי אוסטרליה נסעתי לשנה של עבודה בארצות הברית".
נוחת אל החלום/ כשחזר לישראל עבד כשף במלון שרתון בתל אביב. בשנת 2002 פתח לראשונה מסעדה משלו. "בשנות האינתיפאדה אוטובוסים התפוצצו בירושלים ובתל אביב, מסעדות נסגרו ועסקים כשלו - ואני פתחתי יחד עם שותף את 'כתית'. סגרנו חממה באמצע שום מקום ליד כפר רות, ושם החלטנו למקם את המסעדה".
מסעדה מאפס/ "התחלנו לשפץ את המקום במו ידינו. דוד אחד שעובד בריתוך בא לעזור, קרוב משפחה שעובד במיזוג תרם את חלקו. אמא תפרה לנו מפות ומפיות, ואחי שעובד במחשוב עשה לנו מערכת למסעדה. קנינו כלים ממסעדות שנסגרו. זה היה מקום חלומי. מי שנכנס הרגיש בצרפת". 'כתית' נבחרה על ידי 'אמקס בלק קארד ניו יורק' לאחת מ־50 המסעדות הטובות בעולם.
כישלון עסקי/ כשהמסעדה הרוויחה ושגשגה, הגיעה הצעה שנשמעה בהתחלה מפתה. "קבלן מאזור מודיעין פתח מסעדה מהסרטים, עם ציוד ומטבח מתקדם. הוא הציע לי להעביר את פעילותי לשם תמורת אחוז מהמחזור העסקי. לא הבנתי שאני עושה טעות ענקית. יצאתי משם בשן ועין".
חוזרים להצלחה/ אחרי שעזב את המסעדה ההיא, החליט בעידוד חברים לפתוח מחדש את 'כתית'. "חמש־עשרה שנה פעלנו בתל אביב, הייתה הצלחה גדולה. אחרי חמש־עשרה שנים המקום כבר פחות השתלם, הקולינריה הייתה ברמה מאוד גבוהה והיה קשה לכסות עליה, הוחלט לסגור את המקום".
בכל אתר ואתר/ מאז פתח אדוני מסעדות מצליחות בארץ ובעולם. 'המזללה' ו'לומינה' בתל אביב, 'סזרינה' בקיסריה, רשת השווארמייה 'דוניא', 'ים' בירושלים, מסעדת 'לילה' בברלין, 'נור' בניו יורק ועוד עסקי בישול רבים.
לא מתפשר/ עסקיו בארץ כשרים ומותאמים לכל סועד. "כבר שמונה שנים אני עושה אוכל כשר. גם אצלנו בבית שמרו על כך. זו משוכה לא כל כך קשה, אף פעם לא הבנתי איך המסעדות הכשרות לא מצליחות להגיע לרמה של המסעדות האחרות. יש כמה תחליפים שצריך למצוא לחמאה או לשמנת כשמבשלים בשר, אבל מתגברים על זה והאוכל לא נופל משום מנה לא כשרה".
אוכל ישראלי/ "אחרי שלמדתי בישול במקומות הכי נחשבים, לא רציתי להגביל את עצמי לאוכל כשר בלי פירות ים או בשר וחלב. אבל אז למדתי שבישראל לא נכון להכין אוכל כזה. מעבר למדינת תל אביב, האוכל שהמדינה רוצה הוא כשר. כשפתחנו את 'בלו סקיי' ו'לומינה', התחיל ביקוש גדול לאוכל איכותי וברמה גבוהה שהוא גם כשר. בעקבות תוכניות הריאליטי גם דתיים ומסורתיים נחשפו לעולם הקולינריה הגבוהה ורצו ליהנות ממנו".
מר טלוויזיה/ אדוני השתתף בתוכניות טלוויזיה משני צידי המתרס. זכה במקום הראשון בריאליטי 'קרב סכינים', השתתף ב'משחקי השף' לצד אסף גרניט ומושיק רוט והיה שופט ב'בייק אוף ישראל'. "ראיתי בזה הזדמנות להביא לקהל את נבכי עבודת המסעדנות. אנשים למדו מה זה סרוויס, הכירו את היומיום שלנו ולמדו לעומק את התפקיד שלנו. השתדלתי להביא מקסימום מקצועיות למסך".
הנחת/ שבעה מופלאים. אופק בן 18, ליימי עוד מעט בת 16, יאיר בן 12, יתיר בן 11, נבו בן 5, בניה־ארי בן שנה וחצי ורום בן 5 חודשים. "מכל הבישולים - הכי כיף להכין להם אוכל. זה בהמון אהבה ויוצא הכי טעים".
משבר הקורונה/ סגר הקורונה תפס את אדוני מספר חודשים אחרי פתיחת המסעדה 'סילאן' בברצלונה. "המשבר לא אפשר להמשיך את הפעילות. כרגע לא נפתח אותה מחדש, אבל הזמן הקצר שבו פעלה היה מוצלח".
מתקשים לחזור לחיים/ "אנחנו עובדי תחום הפנאי, שהיה הראשון לצאת מהחיים והאחרון לחזור לחיים. מדובר בכוח קנייה מטורף ומעגל תעסוקה מאוד משמעותי שנפגע מהסגר, וכן עולם תרבותי שלם. כל אלה קיבלו מכה אנושה. ברור שלממשלה אין מצבורים אינסופיים של כספים לסיוע, אבל צריך לחשוב איך לצאת מהמצב הזה. כולנו מנסים להכניס גם בצורות שלא חשבנו שנעבוד בהן, ואני לא מתבייש בזה. מודה לא־ל על מה שאני מצליח להביא הביתה, ורק מקווה שלא נגיע לגל שני של סגר".
המשבר העולמי/ תקופת הקורונה לא פסחה גם את שאר עסקיו של אדוני בעולם. "בניו יורק הכול עוד סגור. בברלין המסעדה חזרה לפעילות שלושה ערבים בשבוע, ונראה לאן זה מתקדם. בקייב עוד אין לי אפשרות הגעה. מקווים לטוב".
הדבר הבא/ לצד הניסיון להיאבק בתוצאות משבר הקורונה - אדוני ממשיך בעסקים חדשים ויצירתיים. "בקרוב אני משיק קייטרינג כשר בלונדון בשם 'דבש'. הוא ייתן מענה לכל האירועים של הקהילה היהודית בלונדון. אני מתחיל עוד מיזמים בארץ ובעולם ותמיד חושב הלאה".
אם זה לא היה המסלול/ "לא יכול לדמיין את החיים שלי במקום אחר. גם כשחשבתי להיות ימאי, זה היה כטבח באונייה כלשהי".
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב/ "מתעוררים עם שני תינוקות איתנו במיטה, החלפת טיטולים בזריזות, בקבוקים, מקלחת ויציאה ליום עבודה".
פלייליסט/ "כל הזמרים הישראלים, מחווה אלברשטיין ועד אייל גולן דרך ישי ריבו, נתן גושן ואריק איינשטיין. גם במסעדות שלי בחו"ל חצי מהמוזיקה היא ישראלית".
שבת/ "קידוש וארוחה עם ילדים מתוקים שלמדו לאהוב אחד את השני מאוד. את האוכל מכינה ושולחת לנו ליליאן, אמא של דניאל זוגתי, או שאני מבשל. נהנים מהטבע ומפינות החמד של הצפון בנחת ובאהבה".
דמויות מופת/ יצחק רבין, אילן רמון ויוסף טרומפלדור. בכלל, כל גיבורי ישראל. בטיולים בצפון ובאתרי ההנצחה, בני המשפחה נחשפים לסיפורי גבורתם.
מפחיד/ "בורא עולם. רק הוא".
משאלה/ "בורא עולם נתן לי עד היום כל מה שרציתי, חמסה חמסה חמסה, רק שישמור לי על זה".
כשאהיה גדול/ "לפתוח את 'כתית' מחדש, קטן ומדויק, אי שם בגבול ישראל-סוריה בין הבוסתנים, ושם לבשל בשביל הנשמה. הלוואי שככה תיראה הפנסיה שלי".
לתגובות: shilofr@gmail.com