סטודנטים ערבים
סטודנטים ערביםצילום: iStock

במאמרי זה אדון בשתי אמירות, יש שיאמרו קלישאות או סיסמאות, השגורות בפי רבים. האחת גורסת כי בהסכם עם הפלסטינים יתממש חזון "שתי המדינות לשני עמים" והשנייה דורשת כי "מדינה פלסטינית תהיה מפורזת" מנשק העלול לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל.

2.5 מדינות

שנים שנשמעת הקריאה "שתי מדינות לשני עמים" מפי ישראלים רבים, יהודים וערבים כמו גם גויים לא מעטים, שמניעיהם שונים. מה עומד מאחורי תפישה זו וכיצד נתפשת היא בעיני האדם הערבי והמערבי לגווניו, על כך אנסה לענות בקצרה:

האירופאים קוראים ליישום עקרון "שתי מדינות לשני עמים" מזה שנים רבות וממניעים תועלתניים פנימיים, דיפלומטיים וכלכליים בעיקרם. מניעים שיתכן כי מתובלים לא אחת באנטישמיות מסווה ומתוך רצון להתחבב על הערבים ככלל מסיבות שונות, מבלי לחשוף בבירור את סלידתם השורשית ליהודים.

הערבים במדינות המזרח התיכון השונות מתעבים את "הפלסטינים" ואינם מעוניינים בנוכחותם בארצם, כפי שהוכח בנסיבות שונות בתקופת מלחמת המפרץ, מלחמות לבנון למיניהן, המסרים הסעודים המשתקפים בתקשורת המקומית לאחרונה ועוד. כך הוא המצב במדינות ערביות שונות המשמרות את מעמדם הנמוך של הפלסטינים, חלקם כפליטים נטולי זכויות שונות באזורים מתוחמים ונשלטים כבמחנות פליטים וכיו"ב.

די לעקוב אחר מצבם הירוד של הפלסטינים באזור, בכדי להבין מה טוב יצא מהקמת מדינה פלסטינית בעבור אותן מדינות שבטיות במהותן, מומצאות על ידי המערב בעברן, המסוכסכות בינן לבין עצמן ועם הסובבים אותן ברובן, כדוגמת: לבנון, סוריה, מצרים, מדינות המפרץ ולא מן הנמנע שגם ירדן (שאילו יכל בה המלך לפעול בנדון, אזי כנראה ששבעים אחוז מאוכלוסיית ממלכתו הייתה מקבלת דרכון פלסטיני ונשלחת לחצות את הנהר מערבה).

נוח למנהיגים הערבים כי "היהודים התמימים", בעיקר אלו שאינם יוצאי מדינות ערב, שטרם השכילו להבין "עם מי יש להם כאן עסק" ומהו קוד ההתנהגות באזור, יחלצו עבורם את "תפוח האדמה הפלסטיני" הלוהט הזה מהמדורה המזרח תיכונית. כך יוכלו הם להיפטר אחת ולתמיד מנוכחותם של "פליטים פלסטינים" על אדמתם, לאלצם לצאת את ארצם או פשוט לגרשם למדינת פלסטין המומצאת. זאת ועוד תוך שאותם המנהיגים נתפשים בעולם המערבי הנאור כתומכי הפלסטינים מחד, וללא שאיבדו מאידך את המכנה המשותף האנטי ישראלי המוצהר שמאחדם בעת צרה, למרות שמתחיל הוא להיבקע בשנים האחרונות לאו דווקא בזכות איזו התרפסות או ויתור ישראלי שנעשה, כי אם בזכות עמידה איתנה ומהלכים אסטרטגיים שמוביל ראש הממשלה.

כאמור, ישנם גם לא מעט ישראלים הקוראים את הסיסמא "שתי מדינות לשני עמים" מבלי להבין לעומק את משמעותה, או לבחון כיצד נתפשת היא על ידי הפלסטינים, לכאורה.

הרי הפלסטינים מעולם לא זנחו את חלום השיבה חזרה לכל חלקי ארץ ישראל, היא "מדינת פלסטין" החדשה, כפי שנאמר על ידי מנהיגי העם המומצא מעל לכל במה אפשרית, בשפה הערבית ולאוזניים שאינן מערביות בהוויה. כך נכתב מפורשות במסמכיהם הרשמיים, בתכנית השלבים, בספרי הלימוד בבתי הספר הממלכתיים, בדרשות במסגד, בהופעות ובהפגנות, בשירים לאומניים וביצירות האומנות. בכל אלו אין ולא היה זכר לקיומה של מדינת ישראל לצד מדינה פלסטינית בגבולות הארץ, ולבטח אין לצפות כי תוזכר חו"ח מדינת היהודים, שלדידם נתפשים כבני קופים וחזירים.

גם אם בשלב הראשון תקום לה מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל, לשמחת יושבי המגדלים בעיר העברית הראשונה, אזי לא נזנח הוא חלום השיבה ל"שיח' מוניס", "מנשייה" ויפו השכנה.

בכל מיקרה, היה ותקום זו המדינה, אזי מה הקשר בינה לבין מדינת חמאסטן, שלה יש כבר שליטה בלעדית על רצועת עזה, כוחות צבא החמושים היטב מכף רגל ועד כאפייה בטילים, רקטות, רחפנים וכוחות מיוחדים. מדינה שאין בה יהודים, מעט מאד נוצרים ועוד פחות מכך תומכי פת"ח מוצהרים שנשארו בחיים.

בהנחה כי תתקיים מדינה פלסטינית בראשות הנהגת הפת"ח שתחזיק מעמד באורח נס מול החמאס לבדה, במקביל למדינת חמאסטן המתנהלת כישות עצמאית ובנפרד כמעט לחלוטין מהרשות הפלסטינית- האם אז יותירו לנו הישראלים לחיות בשקט במדינת היהודים הנשלטת ברובה מהרי השומרון ויהודה? התשובה חדה, קצרה וברורה- לא!

אין בכוונתי במאמר זה לפרוש את כל הטיעונים ההיסטוריים, הגאו-אסטרטגיים והטקטיים המצריכים את אחיזתנו בגב ההר, אך אציין בקצרה שלא בכדי ישבו בו יהודים משכבר הימים וכוננו את ממלכת ישראל ויהודה במקום אותו תובעים הערבים הפלסטינים בעת החדשה.

אוסיף ואציין שהערבים אזרחי מדינת ישראל, הרואים עצמם חלק מהעם הפלסטיני, לא יהגרו מרצונם החופשי למדינת פלסטין משאת נפשם, אלא יישארו במדינת ישראל וימשיכו לפעול למען אחיהם הפלסטינים גם מתוך כנסת ישראל, עד שתפורק מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית כמדינה יהודית ודמוקרטית, עד שיושבו "הפליטים הפלסטינים" לשטחים, לכפרים ולערים אותם נטשו ב"נכבה", ב"נכסה" או לאחר שקיבלו בצדק- "נגחה".

הרי אמרו כבר חברי הכנסת הערבים ועוד כמה יהודים חסרי תודעה, עמוד שדרה וכבוד לאומי, כי מדינת ישראל צריכה להיות מדינת כל אזרחיה, ששמה, דגלה והמנונה לא חייבים להיוותר על כנם עם שמות כמו "ישראל", "מגן דוד" ו"נפש יהודי הומיה", כדי לא לפגוע ברגשות ולעצבן יתר על המידה את החברה הערבית הסובלנית, הנאורה והמתונה, לכאורה.

אסכם חלק זה ואבהיר שהלכה למעשה ישנן בשטח ארץ ישראל שתי ישויות לאומיות ערביות- פלסטיניות מובהקות. האחת מכונה בשם "הרשות הפלסטינית", לה אוטונומיה בשטחים בגדה המערבית. בנוסף לה ישנה "חמאסטן"- יישות טרור או מעין מדינה ברצועת עזה. אל שתי ישויות אלו שואפים הערבים לצרף את מה שייוותר מ"מדינת ישראל" במתכונתה החדשה, כמדינה דו לאומית לכל אזרחיה הערבים והיהודים, שספק רב אם יצליחו לחיות בשלום, ביטחון ואחווה אלו עם אלו ולבטח עם שכניהם הערבים. כל זאת ועוד בהתעלם לחלוטין מהעובדה שירדן תהפוך למדינת פלסטין תוך כמה שנים, אם דבר לא ישתנה או יופרע, נוכח הרכב האוכלוסייה והמצב הביטחוני הכללי, הכלכלי והדמוגרפי שכבר שורר בממלכה.

פירוז או פירוק

מנהיגים ישראלים חובבי המדע הבדיוני מספרים לציבור על מדינת פלסטין המפורזת שתתקיים לצד מדינת ישראל החזקה, בעלת העליונות הטכנולוגית והמודיעינית המופלאה. מספרים הם על מיני ערבויות וכוחות בין לאומיים, שיוודאו כי ברחבי המדינה הפלסטינית ביהודה, שומרון ואף בחבל עזה- לא יכנס נשק עוצמתי וגורמי טרור העלולים לסכן את אזרחי מדינת ישראל ותשתיותיה החיוניות.

נו באמת- הרי מרצועת עזה ישראל נסוגה לפני כ-15 שנה עם הבטחה ברורה להגיב בעוצמה כדי לחסל כל איום כלפי עומק שטח ישראל. אז אמרו ...

בהסכם השלום בין ישראל למצרים נקבע כי המצרים ישלטו בחצי האי סיני. כן נקבע כי כוח משקיפים רב-לאומי יוצב במקום לשמירת השלום ויפקח על קיום הנספח הצבאי להסכם. ב-1 בספטמבר 2005, טרם נסיגת צה"ל מרצועת עזה בתוכנית ההתנתקות, נחתם הסכם משותף בין ישראל למצרים המתיר למצרים לפרוס גדוד משמר גבול ייעודי באזור C, בשטח שבין מצרים לרצועת עזה. מטרת הכוח המצרי הייתה לשפר את יכולת השליטה הביטחונית הנדרשת בגזרה, למנוע הברחות נשק ואמצעי לחימה, למנוע הסתננות ממצרים לרצועת עזה ומרצועת עזה לסיני ולמנוע פעולות טרור נגד כוחות צה"ל.

אז חתמו... וברבות השנים לאחר כישלון מבצעי אליו נוספה כניסת מחבלי דאע"ש לסיני, הכניסו המצרים כוחות צבא בהיקף משמעותי ורב מכפי שמי שחתם על ההסכם המקורי אי פעם התכוון שיקרה, ועדיין ההברחות ומתקפות הטרור נמשכות.

מאז הקמת "חמאסטן" ברצועת עזה, נכפה על ישראל אי-שקט מתמשך שכולל סבבי לחימה משמעותיים כמבצעי "גשמי קיץ", "עמוד ענן", "עופרת יצוקה" ו"צוק איתן". לזאת נוסף מסע דה-לגיטימציה בינלאומית מתמשך באצטלת "מצור ישראלי" לכאורה על עזה, והשקעות עתק על חשבון משלם המיסים הישראלי. האם מדינה פלסטינית שנייה ביהודה ושומרון לא תביא את צה"ל למבצעים בסדר גודל שמבצע "חומת מגן" יתגמד לאורם? האם מדינת ישראל לא תואשם ב"מצור על פלסטין" ביהודה ושומרון? האם במידה ויתפתח עימות צבאי בין ישראל לאויבותיה בחזיתות אחרות, מדינת פלסטין לא תרתק כוחות גדולים יותר של צה"ל מאשר אלו המושקעים שם כעת, שעה שנשמר חופש התנועה והפעולה של כוחות הביטחון בזכות מאמצים מבצעים והודות לקיומה של ההתיישבות היהודית החזקה במקום?

כיצד אותם ישראלים, יהודים וערבים, הטוענים כי מדינת פלסטין תהיה מפורזת, בכלל מעלים אפשרות זו כאפשרות הגיונית המתקבלת על הדעת, שעה שאת העיר אום אל פאחם, הכפר טובא זנגריה והכפר הבדואי ביר הדג' לדוגמא, לא מצליחים כבר שנים לפרז ולפרוק מכמויות נשק, ציוד ואמצעי לחימה שלא מביישים כוחות צבא או משטרה.

נשאלת השאלה האם בכלל ניתן לפרז ולפקח באופן אפקטיבי על שטחה של מדינה פלסטינית שתוקם בלב שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, כשמדובר בנשק שאינו מטוסים, טנקים ותותחים בעלי חתימה גבוהה?

עצם המחשבה והשימוש במילה "פירוז" בהקשר של מדינה פלסטינית ברצועת עזה ובגדה המערבית, מייצר אשליה ומצביע על תמימות, בורות וחוסר הבנה מצד אלו הטוענים כך, אך נשארו תקועים תפישתית בתקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה, שגם שם לא בדיוק נחל המונח "פירוז" הצלחה רבה. או שמא אלו הטוענים כך חושבים כי ההסדרים ברמת הגולן שנקבעו בהסכמי שביתת הנשק עם סוריה בסוף מלחמת יום הכיפורים, לפני קרוב לחמישים שנה ולא רלוונטיים במציאות המשתנה, יכולים להצליח דווקא כאן ועתה?!

דוגמא אחרונה ועדכנית הינה מגבול הלבנון. שם, למרות נסיגת ישראל מלבנון בשנת 2000, לא מנע כוח שמירת השלום של האו"ם- יוניפי"ל, את התחמשותו ופריסתו של ארגון חיזבאללה על הגבול. בתום מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 וכחלק מדרישותיה בהפסקת האש קבעה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 1701, כי כוח יוניפי"ל יתוגבר לכ-15,000 חיילים חמושים, עם סמכות מוגבלת להילחם ולסייע לצבא לבנון בפריסתו לאורך הגבול כדי למנוע את התחמשות חיזבאללה, יחד עם כוח ימי גרמני שימנע משלוחי נשק לחופי לבנון.

אז קבעו...והמצב נכון להיום הוא ש"חיזבאללה חמוש על הגדרות", ניסה לעבור תחתן ומעליהן, מאורגן ומיומן יותר מאי פעם ואין חוצץ או מפריע.

כפי שהוכח, טענת "פרוז המדינה הפלסטינית" אינה ישימה באזורנו, גם בסיוע חיצוני ובהתערבות בינלאומית מקצועית, קפדנית ובעלת אינטרסים ברורים, לכאורה. מדינת ישראל כבר שגתה בעבר עת נתנה את אמונה בגויים, בשכירי חרב מהאו"ם ואף בארגון המחבלים של ערפאת, שלו אף הגדילה ואישרה לתת רובים בכדי שיסייעו בשמירה על גבולה וביטחונה- בואכה "האינתיפאדה השנייה". האין התוצאה של מהלך דומה בעתיד צפויה?

לסיכום- הפירוז במזרח התיכון לא הוכח כמתכונת אפקטיבית ויעילה במיוחד לשלום, לביטחון ולהצלחה. במזרח התיכון יעדיפו הערבים להיפרד מהרבה דברים, אולי אף מראשם, אך בוודאי שלא מכבודם ומנשקם!

הדרך היחידה בה תוכל לשכון לצד מדינת ישראל ישות ערבית- פלסטינית מומצאת ומפורזת כלשהי ולו רק לכאורה, מותנית בשליטה מודיעינית, בנוכחות פיזית וחופש פעולה בכל השטח שלאורך גבולנו המזרחי, בנכסים ובצירים של ההתיישבות היהודית תחת ריבונות ישראלית מלאה, שהודות לה מתאפשר אותו כר פעולה במרחבי השטחים העירוניים והכפריים שביהודה, שומרון ובקעת הירדן. בדיוק כפי שעושים זאת כוחות הביטחון מאז מבצע "חומת מגן", בו הוחזרה לצה"ל השליטה המבצעית בשטח, לאחר הפקרתה בפעם האחרונה בידי ארגוני הטרור בהנהגת הרשות הפלסטינית ורב המחבלים שעמד בראשה.

אסיים בציטוט מדבריה של ראשת ממשלת ישראל בזמנו, גולדה מאיר שאמרה: "אם הערבים יניחו את נשקם, לא תהיה יותר מלחמה. אם ישראל תניח את נשקה, לא תהיה יותר מדינת ישראל".