
אחד הסעיפים המרכזיים בהם מנסים תומכי הקמת המדינה הפלשתינית להרגיע את המתנגדים, הוא סעיף פירוזה של המדינה הפלשתינית.
מדינה מפורזת שבה לא יהיה נשק משמעותי, לא תהווה איום ביטחוני על מדינת ישראל, הם קובעים. לכאורה הטענה הגיונית, אך האם פירוז כזה אפשרי בכלל? האלוף במיל גרשון הכהן מכיר את הסוגיה הן בהיבט השטח והן ברמת המחקר ובראיון לערוץ 7 הוא משיב על השאלה.
את דבריו פותח האלוף במיל הכהן בקביעה לפיה גם אם יש מי שמנסה להרגיע בצורה כזו או אחרת, הרי ש"אף פעם לא להיות רגוע. כמאמר רבי יוחנן 'אשרי אדם מפחד תמיד'. לעולם לא תהיה תכנית אחת שתוכל להביא אותנו לרוגע. בימי שלמה נכתב 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' וחמש שנים אחרי שלמה עלה שישק על ירושלים ולקח הכול, כך שאין סיבה לרוגע אף פעם. מי שמייחל לרוגע, זה לא בעולם הזה".
מתוך גישה עקרונית זו, אומר הכהן, "צריך לפעול בתודעה ריבונית ולא גלותית. בגולה אפשר לעבור למקום אחר כשהמקום לא יציב, אבל במולדת מחזיקים חרב ביד ונכונים למאבק".
באשר להיגיון שבפירוז, קובע הכהן כי "הפירוז הוא רעיון ששייך לשיטות המלחמה של המאה הקודמת. צריך לשאול על הפירוז בהקשר רחב: למה המצרים במאבק שלהם בסיני נגד דאעש למרות שיש להם עליונות מוחלטת ויכולת לבודד את סיני מהחדרת אמצעי לחימה, ובכל זאת יש להם 700 חיילים הרוגים בשנה למרות שאמצעי הלחימה נמצאים שם בשפע. למה זה קורה? למה בלוב ובסוריה יש שפע אמצעי לחימה. התשובה היא בשינוי הגדול באמצעי הלחימה".
"כמו שבעולם הישן מחשב היה בגודל של בניין ולא חשבו על אפשרות של מחשב בגודל אייפון, כך לגבי אמצעי הלחימה. אמצעי הלחימה של המאה העשרים היו טנקים, תותחים, מטוסים ואניות מלחמה. על הדברים הללו ניתן לפקח. דיוויזיית טנקים שמתקרבת מעיראק דרך ירדן אפשר לזהות אותה בקלות ואפשר למנוע אותה. לעומת זאת נשק חדש הוא נשק חמקן ביסודו. טיל גראד יכול לבוא בתוך משאית תפוחי אדמה, בתוך מכולות של אניה, הוא יכול להיטמן במשאיות אזרחיות, כלומר יש כאן שתי נקודות מבט – האחת היא איך אפשר לגרום לבידוד יהודה ושומרון שלא יגיע לשם נשק? והתשובה היא שאין לזה מענה ללא אחיזה ממשית במרחב של בקעת הירדן כמרחב בידוד. כל מי שחושב אחרת מוליך שולל. זו תרמית".
מוסיף האלוף במיל הכהן ומציע לשאול את עצמנו מדוע מיד בתום ההתנתקות הוגבר הזרם הבלתי פוסק של אמצעי לחימה תקניים לרצועת עזה, "כי השליטה הבלתי מספקת בציר פילדלפי מנעה העברה של שפעת כלית תקניים כמו טילים לרצועה. המצרים והכוח הבינלאומי לא עצרו את זה וגם היום, כשהמצרים משתדלים לעצור את זה, הם בנו שורת מוצבים לאורך פתחת ימית, מה שמוכיח שיגאל אלון צדק כשהוא התנגד להחרבת הישובים שם, כי הפתחה הייתה נחוצה לבידוד רצועת עזה מהברחת אמצעי לחימה".
"חד משמעית, צריכה להיות אחיזה ישראלית ובתכנית טראמפ יש בפעם הראשונה אחיזה בלי לרמות אותנו כמו בתכנית קרי שהציע ש-350 חיילים אמריקאים עם מערכות מכ"מ וכלים חדשניים יפקחו על אי החדרת נשק. כלומר אחיזה שלנו בבקעה היא תנאי הכרחי, אבל מעבר לזה, עדיין הפירוז הוא אשליה במציאות החדשה".
"גם בעזה רוב הרקטות מיוצרות בייצור עצמי. הידע קיים דרך האינטרנט והייצור פשוט. בעבר עבודת חריטה הייתה מסובכת והיום יש מחרטות ממוחשבות וכל נער יכול להפעיל את המחרטה שתעבוד דרך מחשוב ותפיק את התכנית המבוקשת. כך מייצרים את רובי ה'קרלו' ברצועת עזה וביהודה ושומרון וזה נשק עובר לסוחר. כאן עולה השאלה הגדולה: האם אפשר לדמיין מדינה ללא מחרטה ממוחשבת, הרי זה כלי אזרחי? האם אפשר לתאר מדינה ללא צינורות ברזל שבהם עושים רקטות, הרי מדובר בכלי אזרחי? את חומרי נפץ עושים מפוספטים שהם חומרים אזרחיים עד כדי כך שכיום באישור משרד הביטחון אנחנו מאשרים להעביר אותם לרצועת עזה. כלומר התשתית החדשה של אמצעי הלחימה מושתתת על אמצעים אזרחיים כולל מכשירי הטלפון שהיום הוא חלק ממערכת נשק. כיום אני יכול להפעיל מטען ממקום מוגן דרך הטלפון. האם יש מדינה שאפשר לנטרל אותה מטלפוניה? ממש לא. בעידן החדש דיבור על פירוז הוא תרמית".
מוסיף הכהן ומציין כי גם הבטחת פירוזה של אום אל פאחם אינה פשוטה וכבר כיום לפי הערכת גורמי המשטרה יש במגזר הערבי כארבע מאות אלף כלי נשק לא חוקיים, שגם אם לא כולם מופנים לפעילות חבלנית עוינת הרי שהם בפוטנציאל להיות כאלה. "מדינת ישראל לא מצליחה לפרז גם את השטחים שבשליטה ריבונית שלה ללא מחלוקת וזה נובע מכך שהייצור פשוט, ההברחה פשוטה, המעקב לא קל והפוטנציאל קיים".
לנוכח המציאות הקיימת שבה בידי הציבור הערבי ביהודה ושומרון נשק רב, קובע הכהן כי "המציאות היום ביהודה ושומרון עדיפה פי אלף מהמציאות של רצועת עזה כי התארגנות רצינית כמו שיש ברצועת עזה לא יכולה להיות היום ביהודה ושומרון. אם יש מחרטת רקטות בתוך שכם נכנסים לשם שלושה גיפים ומטפלים בזה, כשהגישה לשם לא מתחילה בנתניה אלא בהר ברכה ובישובים הצופים על שכם. חיוניות הפריסה הישראלית ההתיישבותית היא תנאי לפירוז. היא לא מבטיחה פירוז מוחלט אבל זה מבטיח את מדיניות קיצוץ הדשא".
האם כל אותם נתונים וניתוחים שהוא מציג לא מכירים תומכי הקמתה של המדינה הפלשתינית המפורזת, בהם 'מפקדים למען ביטחון ישראל' ואף ראש הממשלה? "הם מנסים להפיג את חרדות העם ומוכרים לו לוקשים. לגבי 'המפקדים למען ביטחון ישראל', הם חידה גדולה. כשאני מתמודד איתם אני מדבר מקצועית והם לא מתמודדים מקצועית עם הטענות שלי. כשעמדתי על הבימה במרכז בגין עמי איילון דיקלם עמוס עוז ואני דיברתי מקצועית עניינית על תנאי המציאות. הם לא מתמודדים עם זה. צריך לומר להם שיסבירו איפה הם עומדים. אלוף כמו מצנע מדבר על מלחמת ששת הימים שהניצחון הגדול בה הושג מגבולות 67', ולכן נחזור לגבולות הללו ואם נצטרך להילחם שוב נילחם כמו אז וננצח כמו ב-67', ואני אומר לו זה הזוי. המלחמה השתנתה מאז. זה לא ניתן להשגה נוספת כמו שלא ניתן ללכת שוב לים סוף ולצפות שהוא ייפתח שנית. זה הזוי".
"היה נס גדול במלחמת ששת הימים, ומי שבוחן את הדברים מקצועית יכול לראות את גודל הנס הזה שהתרחש בדרך הטבע, במפגש בין צבאות ערבים שעשו את כל הטעויות האפשריות לבין צה"ל שהצליח לנצל את הטעויות האלה. זה לא חזר ב-73', מה שבנו חיזבאללה והועתק על ידי חמאס הוא משהו אחר לגמרי. מי שחושב שמדינת ישראל נמצאת היום בתנאים טובים יותר מאשר לפני ששת הימים פשוט לא מדבר מקצועית".