בשבוע שעבר הלך לעולמו בנימין גייגר ממפקדי ההגנה על הרובע היהודי בצפת במלחמת העצמאות. יעקב שנקמן, חוקר ארץ ישראל, הכיר את בנימין ז"ל ובשיחה עם ערוץ 7 הוא מספר את סיפורו המתחיל בגיל 5 אז רדף אחריו ערבי חמוש בגרזן.
"בנימין נולד בשנת 1924. בגיל 5 עבר את מאורעות תרפ"ט שכללו גם טבח ביהודי צפת, 18 נרצחו בצפת ו-21 נרצחו בעין זיתים הסמוכה. רדף אחריו ברחוב ערבי עם גרזן כדי לרצוח אותו. הוא ברח לסמטה הערבי המשיך לרדוף אחריו. הוא נכנס לתחום בית כנסת כשהערבי רודף אחריו עם הגרזן. הוא קפץ לתוך הבור של השירותים. למזלו הוא לא טבע בפנים. הערבי ויתר והוא יצא כשכולו מלוכלך. רחצו אותו. מאוחר יותר היהודים הובלו למתחם הסראיה כשהערבים בוזזים מכל הבא ליד. הוא כנראה האחרון שהיה עד לפרעות תרפ"ט בצפת".
"ב-1936, בגיל 12 הוא ראה את גופות בני משפחת אונגר שנרצחו לעיני האם והסבתא במסגרת פרעות המרד הערבי, פרעות תרצ"ו תרצ"ט. בגיל הזה הוא התגייס להגנה כילד. בגיל 17 התגייס לנוטרות. היה נוטר בכפר גלעדי ובשנות ה-40, לקראת תש"ח, כאשר המפקד בצפת היה מאיר מייבר ז"ל הוא היה מבכירי ההגנה והשתתף בתכנון ההגנה על הרובע ואימון האנשים בשיתוף פעולה של ההגנה והאצ"ל".
ממשיך שנקמן ומתאר אות קורותיו של בנימין: "לקראת המצור על צפת בתש"ח הוא התמנה למפקד קטע ד' בהגנה ההיקפית על הרובע. זהו קטע שנמצא לאורך מדרגות עולי הגרדום, מהדווידקה ומטה. זה אזור מסוכן ביותר כי הוא גורל באחד הרבעים הערביים הגדולים. כינו את השטח הזה כסטלינגרד. הוא היה מעורב בכל אירוע באזור ובין השאר היה עד למותו של יהושע פרג' אוחנה שנורה על ידו".
"היו צליפות של הערבים וגם הוא כצלף ידע להשיב להם כגמולם. בין השאר בראש מדרגות עולי הגרדום היה פרוז'קטור שהבריטים בנבזותם היו מאירים על העמדות של היהודים גם כדי לסנוור את השומרים וגם כדי לסמן לערבים את מיקומם. היה צריך להוציא את הפרוז'קטור מכלל פעולה והוא זה שעשה זאת. הוא זחל תוך כדי ששניים מחפים עליו, ירה לעבר הפרוז'קטור והצליח להשבית אותו. רק בשנים האחרונות מישהו שיקם את הפרוז'קטור הזה".
עוד מספר שנקמן על פריצת חיילים עיראקים ב-48 לחנויות היהודים. "הם עברו מחנות לחנות בלי שהיהודים ירגישו דרך הקירות וניסו להגיע עד לרובע היהודי. בנימין גייגר היה מאלה שהדפו אותם בירי וברימונים".
"יש סיפור של מנהרה שהתגלתה מחדש בזמן האחרון. כדי לפגוע ביהודים ניסו הערבים לפגוע בבניין הענק שהיה העמדה המבוצרת הגדולה ביותר של היהודים. שמעו בלילה דפיקות עמומות. שלחו את בנימין גייגר לזרוק רימון. הוא זחל תוך סיכון אל תוך השטח הערבי. הוא חזר אחרי זמן מה וחשבו שהוא נבהל והחליט לא לזרוק את הרימון אבל בנימין אמר שהוא לא רצה לזרוק את הרימון כי לא היה בטוח שיקבל אחד אחר במקומו. מאיר מייבר אמר לו שיזרוק שני רימונים ויקבל ארבעה. הוא זחל שוב לאזור הרובע הערבי, זרק שני רימונים וחזר לרובע היהודי. בסופו של דבר מנהרת הנפץ הזו התמוטטה בגלל הגשמים. התכנון היה להרים את הבניין עם חומר נפץ ולהביא לנפילת הרובע היהודי".
בנימין הוציא בשנת 2011 ספר אוטוביוגרפי ובו העלה זיכרונות מהילדות בצפת ואהבה לעיר ולדמויות בה. בנימין נפטר בשנתו בגיל 96 ושנקמן מספר על הלוויה מרשימה בה השתתפו רבים גם מנכבדי העיר.
"בנימין גייגר מייצג בעיניי את הישוב הישן כחלק מהתקומה הציונית. יש עיוות היסטורי שכאילו הישוב הישן היה מנוון ומיושן ולא חלק מהחלוציות של העלייה הראשונה, השנייה והשלישית, אבל זה לא נכון. הוא היה חלק בלתי נפרד מהתרומה של הישוב הישן והחרדי לתקומה הציונית. הוא סמל לתקומה של צפת מהטבח שיהודים הובלו בו לבניין הסראיה דרך הפרעות וההגנה והנוטרים ועד למלחמות תש"ח והדיפת האויב וגירוש האוכלוסייה הערבית מהעיר, מעטים מול רבים".