התחלה/ לפני 47 שנים. נולדה וגדלה בקריית שמונה. הבכורה מתוך שלושה אחים.
אבא/ משה שאשא (69), יליד חיפה. היה נהג אגד ובהמשך בעל חברת הסעות פרטית. "אבא היה תמיד מעורב פוליטית, איש ציבור. תמיד בהתנדבות למען הכלל. ממנו קיבלתי את חיידק המעורבות הפוליטית, אבל כנראה לקחתי את זה כמה צעדים קדימה".
אמא/ רחל (67), ילידת מרוקו, עלתה ארצה בגיל שלוש. אחות במקצועה. "בעיר קוראים לה 'המלאך בלבן'. אחות רחמנייה - זו היא. והיא גם אשת משפחה מדהימה, הדבק של כולנו".
תיכון/ למדה בתיכון מקיף 'דנציגר' בקריית שמונה. "הייתי תלמידה טובה, שלומדת בעיקר למבחנים. הלכתי להמון חוגים: ריקוד, ציור, פיתוח קול, משחק. זכיתי לילדות מאושרת".
קטיושות/ "עד שנת 2000 חיינו בצל הקטיושות, הן היו חלק משגרת היומיום שלנו. שמענו את השריקה ואת הנפילה ורצנו מהר למקלטים. זה משהו שנחרת בי. עד היום, כשהמצב הביטחוני בדרום סוער - הדבר הראשון שקופץ לי לראש הם הילדים ועד כמה צריך לדאוג להם ולחזק אותם. אולי מכאן הרגישות הגדולה שלי לנושא של מרכזי חוסן והטיפול הנפשי במעגלים הרחבים".
כאן זה בית/ "רוב חיי גרתי בקריית שמונה. המשפחה שלנו שם, החברים, הקניות. מרכז החיים". לפני שנתיים, בשל אילוצים של מרחק, עברה עם משפחתה לזכרון יעקב. "במשך השבוע אנחנו בזכרון, ובסופי שבוע מבלים בקריית שמונה. אנחנו מאוד מחוברים לשם. יש שם סולידריות חברתית, ערבות הדדית ותחושה של משפחה אחת גדולה".
מסורת/ הבית שגדלה בו היה מסורתי. "חגגנו את כל החגים, עשינו קידוש. בשבת לא מדליקים אש. היו כבוד וחיבור גדולים למסורת. מהבית שלי לקחתי את המשפחתיות, וגם את האמונה בבורא. יש בי אמונה מאוד חזקה שיש מישהו ששומר עלינו".
צבא/ שירתה בפיקוד צפון. "הייתי מש"קית כוח אדם מילואים. ללא ספק תקופה מעצימה עבורי". לאחר שנתיים השתחררה ופנתה ללימודי תואר ראשון בחינוך באוניברסיטת חיפה. "כולם אמרו לי שאני חייבת ללמוד משפטים, אבל היה לי ברור שחינוך הוא מה שאני אוהבת ורוצה. אני רואה בחינוך מנוף לשינוי חברתי".
מכירים/ בגיל 21 נישאה לאילן ביטון, תושב קריית שמונה בעצמו. "הכרתי אותו ביום שהשתחרר מהצבא, אבל התברר שהייתה היכרות בין המשפחות עוד הרבה קודם. כשאמא הייתה בהיריון איתי, ההורים שלנו היו שכנים. ביום כיפור אמא לא הרגישה טוב, ואמא של אילן טיפלה בה. אנחנו צוחקים שחמותי דואגת לי מבטן ומלידה".
החצי השני/ אילן (52). במקצועו איש לוגיסטיקה ותפעול. "מוכשר ברמות. כשנכנסתי לכנסת הוא החליט להיות יותר בבית. זו הקרבה מטורפת מצידו, שלא מובנת מאליה. הוא החבר הכי טוב שלי, העוגן בבית, אבא ובעל מדהים".
הנחת/ שלושה. הבן הבכור ניתאי בן 24, מפתח אפליקציות. אחריו רואי בן 21, לקראת לימודים באוניברסיטה, ובת הזקונים שיר בת 14, "קסם של ילדה. פצצת אנרגיה. הילדים הם העיקר בחיי, הם החיים שלי. עם כל התובענות של העבודה, אני תמיד זמינה להם ומעורבת בחייהם".
דוקטורט/ בסיום לימודי התואר הראשון פנתה ישירות לתואר שני בתחום ניהול ופיתוח מערכות חינוך. בגיל 29 קיבלה תואר דוקטור לחינוך. בתחילת דרכה המקצועית שימשה מורה ומחנכת. בגיל 28 נכנסה לאקדמיה כמרצה מן המניין בחוג לחינוך, וכן מרצה במכללה להכשרת מורים אוהלו בקצרין. לימים אף מונתה לתפקיד סגנית הנשיא במכללה.
לראשות/ בגיל 35 התמודדה על ראשות העיר קריית שמונה. "היה לי חלום לבנות את מערכת החינוך בעיר. יחד איתי התמודדו עוד שמונה מועמדים, כולם גברים. לבסוף חברתי לראש העיר הרב ניסים מלכה והפכתי לסגנית ראש העיר. הייתי האישה הראשונה בקריית שמונה שמונתה לתפקיד זה".
באה לשנות/ "באתי לעבוד. לראשונה למדתי מקרוב את נפלאות העולם הפוליטי. נלחמתי בשביל מה שהאמנתי בו, אבל מועצת העיר הייתה לעומתית, ואחרי שנתיים הודחתי מתפקיד סגנית ראש העיר. נשארתי חברת המועצה והממונה על תיק החינוך, הנוער והרווחה בעיר. עשינו דברים מדהימים. שם גם טעמתי את כוחה של הפוליטיקה לחולל שינוי". שבע שנים הייתה חברת מועצת העיר, עד שהגיעה ההצעה להשתלב בזירה הארצית.
לכנסת/ את הטלפון ממשה כחלון, ראש מפלגת כולנו, קיבלה לפני חמש שנים. כחלון הציע לה להשתלב ברשימה. "ישנתי על זה לילה, ובבוקר התקשרתי ואמרתי: 'משה, אני בפנים'. נכון, גדלתי בבית ליכודניקי, אבל הסביבה שלי קיבלה בהערכה את הצעד הזה כי הם סמכו עליי, וגם כי כחלון, שצמח מתוך הליכוד, היה אדם אהוב ומוערך".
חוגי בית/ "מהר מאוד נשאבתי למערכת בחירות סביב השעון. הייתי בפול גז במשך שלושה חודשים. רצתי ממקום למקום, הייתי חוזרת בשתיים בלילה הביתה, מתקלחת ויוצאת לנסיעה לאולפנים להשתתף בתוכניות הבוקר. זו הייתה חוויה מרתקת. הגעתי ליום הבחירות בלי קול, עייפה אך מרוצה".
מתחייבת אני/ ביום ההצבעה לכנסת הגיעה עם הוריה, בעלה ושלושת ילדיה. "זה היה יום חג. ישבתי במליאת הכנסת וחשבתי לעצמי שתושבי קריית שמונה בטח מביטים בי עכשיו ניצבת שם, וחשתי את השליחות".
למען הילד/ תפקידה הפרלמנטרי הראשון היה יושבת ראש הוועדה לזכויות הילד בכנסת ה־20. "רציתי תפקיד שקרוב לליבי, ונושא הילדים הוא הכי טבעי לי. אלו היו ארבע שנים מדהימות. חוק פיקוח על מעונות יום, חוק הפעלת מצלמות במעונות יום ועוד - אלו חוקים היסטוריים".
כבוד השרה/ בשבוע האחרון לכנסת ה־20 מונתה לתפקיד שרת הבינוי והשיכון. "באתי לשלושה חודשים ונשארתי שם מעל שנה וחצי. נכנסתי למשרד וגיליתי שלמרות הדימוי שלו, הוא דווקא מאוד חברתי. מרתק לראות את העוצמות של המשרד הזה ואת היקף הפעילות שלו לכלל הציבורים, בהמון נדבכים".
הישגים/ "הייתי ממוקדת מטרה. ניסיתי להשפיע ככל האפשר. למשל, הגדלתי סיוע בשכר דירה לנשים חד־הוריות ומחוסרי דיור, טיפלנו בנושא קידום ההתחדשות העירונית, דאגנו לתקציב לשיפוץ בתוך דירות של הדיור הציבורי ועוד. בתקשורת התייחסו אליי כאל שרה זמנית, אבל דווקא הזמניות הזאת הייתה יתרון עצום. מכיוון שידעתי שאני על זמן שאול, ניסיתי להוציא את המקסימום מכל יום. הצלחתי לעשות המון דברים משמעותיים".
גברתי יושבת הראש/ עם הקמת הכנסת ה־23, מונתה לתפקיד יושבת ראש ועדת הקורונה. "בחרתי בוועדה הזו כי האמנתי שאני יכולה להשפיע ולתרום. מראשית התפרצות הקורונה התעסקתי כשרה בדיונים אינסופיים בנושא. לניהול הוועדה הגעתי עם תוכנית עבודה מסודרת ושאיפה לנסות לאזן בין התועלת הרפואית לבין הנזק הכלכלי, הנפשי והבריאותי במובן הרחב של בריאות הציבור".
לחצים/ במסגרת תפקידה היא מתמודדת עם לחצים כבדים מצד בעלי אינטרסים מתוך העולם הפוליטי ומחוצה לו. "אני לא בן אדם לחיץ. כל עוד אני מאמינה במה שאני עושה - הכול טוב. בסוף כשאתה מנהיג, אתה צריך לדבוק באמת באומץ. אני לא מפחדת מכלום, רק מההוא שם למעלה".
לגעת בבטן הרכה/ "בוועדה אנחנו מפקחים על עבודת הממשלה בהקשר הרחב, כמו היערכות לחורף, התנהלות מול הגיל השלישי, שמירה על הכלכלה ועוד. אנחנו נוגעים בבטן הרכה של כל הסיטואציה המורכבת והבלתי אפשרית הזו. אנחנו נכנסים לפרקטיקה ולשטחים האפורים, וכשצריך דופקים על השולחן". את הביקורת הנמתחת על התנהלותה הלעומתית היא הודפת. "בסופו של דבר אני מאמינה שאני דווקא עוזרת לממשלה לקבל את ההחלטות הנכונות".
לא לסגר/ מתנגדת בתוקף לסגר מלא. "חד־משמעית, זו לא הדרך. הנזק מסגר מלא הוא עצום, והתועלת הרפואית זעומה. בגלל תאונות דרכים נסגור את כל הכבישים?! אנחנו כבר כמה חודשים בתוך המערכת הזו - קחו את התקציב ותחזקו את מערכת הבריאות כדי שתצליח להתמודד עם האתגרים. תשקיעו בה כמו שצריך, וגם בגיוס הציבור למאבק, ואל תגרמו לקטסטרופה כלכלית נוספת".
כולנו/ "כיום אני יושבת ראש סיעת כולנו בתוך הליכוד. כולנו זו לא רק מפלגה, אלא רעיון חברתי ורוח גדולה, ואת זה אני משמרת. זה הבסיס של העשייה שלי, ומבחינתי בשביל זה אני שם".
עתיד פוליטי/ מכוונת את עצמה למשרד החינוך. "החלום שלי הוא לכהן כשרת החינוך, מתוך שאיפה להחזיר את החינוך למערכת החינוך, ולעצב אותה מחדש, יד ביד עם אנשי ההוראה. לצערי, זו מערכת מאוד חבולה, למרות שמדובר בעולם מרכזי שחשוב לעתידנו. לפני הכול בית ספר הוא בית חינוך, ולא רק מקור ידע".
אם זה לא היה המסלול/ "סביר להניח שהייתי בתפקיד ניהולי בכיר בעולם החינוך".
במגרש הביתי:
בוקר טוב/ משכימה קום בשש. "בימים שאני בכנסת, אני מקיימת דיונים אינטנסיביים בוועדה ופגישות עם מומחים. בראשון ובחמישי עורכת סיורים במוסדות הקשורים בטיפול בקורונה". לישון הולכת לקראת שתיים בלילה, ובתקופת הקורונה אף מאוחר יותר. "זה הזמן לענות על הודעות שהצטברו במהלך היום".
פלייליסט/ "אוהבת את כל סוגי המוזיקה. בצעירותי אהבתי מאוד את עופרה חזה. אני מתרגשת כל כך מההצלחה של עדן בן זקן, בת עירי, קריית שמונה".
השבת שלי/ "יום מנוחה לגוף ולנפש. יום שמוקדש כולו למשפחה הגרעינית והמורחבת. בעיניי כולם זקוקים לשבת".
דמות מופת/ "אמא שלי, רחל. תמיד סימלה בשבילי את הכול: נתינה אינסופית, משפחתיות, חמלה, אישה חזקה אך גם מלאת רוך. תמיד רוצה שיהיה טוב לכולם".
מפחיד/ "כרגע הכי מטריד אותי סגר כללי נוסף. אין סיבה אמיתית לכך, והנזק של סגר כזה הוא עצום".
משאלה/ "שהאווירה בעם תשתנה, שיהיו יותר פיוס, יותר הכלה ויותר תקווה".
כשאהיה גדולה/ "מרגישה שאני צריכה להשלים משימה - להיות מנהלת בית ספר. אולי בפנסיה או אחרי שאסיים את שליחותי הציבורית הרחבה. בינתיים, הייתי שמחה לכמה שעות של חופש ומנוחה מוחלטת".
לתגובות: [email protected]