רוח לילה עדינה, ניצני סתיו מעבירים צינה דקה בגוף, הרחובות הומי אדם. זה היה יכול להיות רקע מתבקש לסיור סליחות ירושלמי או ליל התעוררות בצפת העתיקה... אבל עכשיו תוסיפו לאווירה ג'אז חם מהפאב הסמוך, פרסומת ענק פרובוקטיבית מרוחה על הקניון ממול וריח הים שנמצא שני רחובות מכאן. שלהי אלול בלב תל אביב.
כאן, בדיוק בלב מתחם שנקין ניצבת דלת שמאחוריה מחכה תל אביב אחרת. אותה תל אביב, וכל כך אחרת. "ברנר 5", מעיד waze, הגעת למקום. "המקום".
באנטיתזה מופלאה, דלת אחת חוצצת בין עולמות. התחושה הראשונה שעולה עם הכניסה למקום היא ביתיות. חלל גדול ומואר, מעוצב בקפידה עד הפרטים הקטנים ומשובץ בפינות סלוניות, מערכות ישיבה המאפשרות פרטיות ובצידן ספריית קיר גדולה, מזמינה כל דורש.
בחלל הגדול מפוזרות קבוצות לימוד קטנות, מנחה ואיתו 2-4 לומדים, חלקם משתקעים בנחת בכורסאות וחלקם יושבים מוטים קדימה, שלא להחמיץ מילה. מנסים להקפיד על מרחק של שני מטר, לדבר מבעד למסיכות...
במבט חפוז זה נראה כמו שיחות חברים, רק כשעוברים קרוב יותר בינות לחברותות, שומעים מילים כמו 'האדמו"ר מפיאסצנה', 'המלך בשדה', ועוד כמה ביטויים מסוגיות במהר"ל, שמעידים על שיחות אחרות לגמרי. למעשה זה בית מדרש תוסס, בלימוד חי ולצידו שישה חללים להרצאות ושיעורים.
המתחם המרשים נחנך לפני כשתים עשרה שנה, כשהמושכים בחוטים הם הרב אריאל ורעות דורפמן, ונעם ותהילה קליין. איתם שותפות משפחות מדהימות וצוות מרצים, מנחים ורכזים, בנות שירות לאומי ואחראיות משמרת שנוכחות במקום מדי ערב ומכירות את הלומדים אישית.
היה ברור לצוות המייסד שאת בית המדרש הלא שגרתי הזה צריך למקם בלב מתחם התרבות של העיר. "אנחנו יושבים בלב שלושת הרחובות הכי משמעותיים בישראל". הכוונה היא למשולש שדרות רוטשילד – שינקין - קינג ג'ורג'. "ברדיוס של 10 דקות הליכה נמצא סביבנו כל מרכזי התרבות המשפיעים בארץ. אז אם כאן מתעצבת התרבות הישראלית, היה לנו ברור שפה גם אנחנו חייבים להיות."
"הבנו שחייבים לחלום בגדול. האחים לבית משפחת מירון התלהבו יחד איתנו מהרעיון וכך יצאנו לדרך". החלומות אכן גדולים וגם המציאות. "בשנה האחרונה סיימו לימוד שנתי קבוע מחזור של מעל 500 בוגרים וזה מלבד אלפי לומדים מזדמנים או כאלו שלמדו פחות מחצי שנה".
נשמע שהדרך נפתחת ללומד, הוא מקבל סדנת טעימות מעולם הרוח היהודי, נפתח לו חלון ראווה חדש, ומכאן מה?
רעות: "אפשר לומר שהמטרה של 'המקום' היא בעצם 'לפתוח פתח כחודו של מחט', מתוך אמונה גדולה שכאשר נפתח פתח אל הנשמה אז באופן טבעי ומופלא יפתח 'פתחו של אולם' ויתחוללו חיבור וצמיחה".
"מה שמדהים זה שמתוך החיבור הזה, נוצרות תובנות רבות של אמת ביחס לאדם, לעולם ולבריאה כולה ונבנה הרצון להצליח להכניס אותן בפועל לתוך החיים. לפתע צומחת הבנה שהתורה וההלכה הם 'כלים' מדויקים ביותר להנכחת האור והשפע הזה בחיים שלנו. פתאום ההלכה שנתפסה כמשהו דתי, גלותי, מיושן ומרובע, הופכת להיות דבר מאוד משמח ומחייה, אוסף של כלים מדויקים להפליא, שמאפשרים לכל האידאות והרעיונות היפים והגדולים, לנכוח ולהופיע דרכם במציאות".
אז איך עושים את זה? איך פותחים את הפתח הזה?
"נותנים מקום".
תסבירי...
"כשלנשמה יש מקום, מרחב בו היא יכולה להופיע, היא מתחילה להתחבר ולדבר...
מקום זה הרבה דברים. כולנו זקוקים למקום. כל אחד והמקום שהוא צריך... מקום זה קרקע לצמיחה, זה בית, זה שייכות. כשאתה במקום שלך אתה יכול 'להיות'. יכול להרפות, לנוח, לתת אמון, להקשיב, ליצור ולצמוח".
ועכשיו תכל'ס, מעבר ללמידה, מה קורה כאן?
"הרבה עובר גם בחוויה", מוסיפה רעות, "מי שמשתתף בשבת או באירועי החגים, טועם משהו אחר גם דרך החושים, כאן אין זיופים". מעבר לשיעורים וסדנאות, בזמן שגרה 'המקום' מרבה לארח הופעות של אמנים מהשורה הראשונה, בעיקר כאלו שיכולים לגעת בכל הקצוות ולאסוף אותם לבמה אחת. אביתר או אהוד בנאי, יונתן רזאל, ברי סחרוף ועוד.
איך הקורונה תפסה אתכם?
נעם: "היעד המקורי שהצבנו לעצמנו לשנה הקרובה היה השקעה גדולה בשיווק ורצון לבצע בבת אחת קפיצת גדילה. להגיע ל1,000 משתתפים בפעילויות בשבוע. בעקבות הקורונה, הסטנו את המיקוד אל עבר מי שכבר נמצאים איתנו. השקעה אינטנסיבית בחברותות אישיות, בשיעורים ב'זום', באירוח קבוצות קטנות לשבת אצל משפחות הצוות ובסיורי תוכן באוויר הפתוח. במקום להשקיע החוצה בכל הכח, ריכזנו את אותן אנרגיות, פנימה".
היה צריך ללמוד לחבק בלי לחבק. הצוות עמל שהמפגש יהיה מאד אישי, גם בשיעורים וגם במפגשי קבוצות הלימוד. "הכל מאד נוגע. צריך להפעיל כישורים חדשים כדי ליצור קשר עם ולמרות המסיכה".
הצוות החינוכי מונה כשלושים מנחים ומרצים שנבחרו בקפידה. "זה מורכב, ההנחיה דורשת הרבה ידע, הרבה חום ופתיחות, יכולת הבעה גבוהה, ובעיקר להיות אנשים חיים. בת"א עוצמות החיים מאד משמעותיות", מדגישה רעות.
המקום מושקע, הצוות גדול, השכירות לא קטנה, פעילות יומיומית, איך שורדים כלכלית?
"הרוב המכריע של התקציב מגיע מהרבה תרומות קטנות שהופכות למנוע שמאפשר לנו קיום," הם אומרים בכנות, "אנשים פשוטים כמוני וכמוך ששומעים על הפעילות ורוצים להיות חלק". "תל אביב זו משימה", מוסיף נעם. "המגורים פה הם אתגר אבל זו ה-משימה הציבורית המחכה לפתחנו. מי שלא יכול להצטרף ולגור כאן, מוזמן בחום להיות שותף בדרכים אחרות, להתנדב ערב בשבוע לחברותא או לסייע לנו כלכלית בתרומה של הוראת קבע, לשאת בנטל".
אז מה הבשורה של 'המקום'?
"אנחנו מכוונים להיקפי פעילות נרחבים. לאלפים שכבר הגיעו ויגיעו בהמשך, אל 'המקום'. ולמרות זה, הכל חייב להיות עם יחס אישי, חברי, חם ונוגע. אין התפשרות על התוכן, הרצינות ועומק הלימוד, ויחד איתם המקצועיות וההקפדה על המעטפת". העיצוב ו'ההום סטיילינג', עד הגרפיקה ואתר האינטרנט המושקע, הם לא גימיק כדי למשוך את הקהל התל אביבי. "אנחנו אחרי התפיסה הגלותית שאומרת שככל שהספסלים בישיבה מוזנחים, זה מדד לכך שלומדים בה תורה יותר ברצינות", אומר נעם, "תורת ארץ ישראל מביאה איתה פיוס והשלמה בין חומר ורוח, והתורה עם כל העצמה שלה, חייבת להופיע בכלים שיכבדו את התוכן שהיא מביאה לעולם. צריך לתת לתכנים כ"כ גבוהים מקום מתאים. כלים שיכילו את האור...".
הרב אריאל: "כעת אנחנו מפנים את המבט קדימה. מתכוננים למעבר למבנה חדש וגדול. החלום שלנו לעשור הקרוב הוא לפרוץ את הגדרות ולעבור ממאות מבקרים בשבוע, לאלפים.
23:00, הלילה מסתיים והלומדים מתפזרים לאט. צעירה מיטיבה את התיק על הכתף והמסיכה על הפנים, בוחשת עוד רגע בשיער ויוצאת מהמקום לרחוב החם והרועש. מביטה בה, עכשיו היא נראית כמו כל תלאביבית אחרת שחוצה את הכביש. אף אחד לא יודע מה התרחש בה בפנים הערב. תלמים דקים מפולסים לאט.
יש תחנת רוח בתל-אביב, והיא עובדת בטורבו.