יחד עם הרובוטים למען החלשים
יחד עם הרובוטים למען החלשיםצילום: ISTOCK

בעוד הקורונה מחייבת אותנו בריחוק חברתי נראה שעולם הרובוטיקה יכול להיכנס אל הפער החברתי שנפער ולהשלים חוסרים בתפקוד החברה האנושית. על כך שוחחנו עם יו"ר איגוד הרובוטיקה בישראל, פרופ' צבי שילר, איש אוניברסיטת אריאל.

"המגיפה הזו יצרה מצב שבו כללי המשחק השתנו. מה שהיה נכון לפני קצת יותר מחצי שנה כבר לא נכון היום. הרבה דברים שהתרגלנו אליהם לא רלוונטיים היום ואחד הדברים הכואבים הוא הריחוק החברתי שבעיני התרבות שלנו הוא דבר שלילי", פותח פרופ' שילר בתיאור המציאות החדשה ה מחייבת את השתלבותה של הרובוטיקה בחיינו.

המציאות החדשה "כופה עלינו ריחוק בין זרים, אנחנו לא רוצים זרים לידינו, אתה רוצה להרחיק מטפל ממטופל כדי לא להדביק רופאים וכדי שלא להעביר הדבקה מחולה לחולה. זה רלוונטי גם בבתי אבות שם המטפל עלול להידבק ולהעביר את הנגיף למטופלים. אנחנו לא נפגשים עם חברים, וגם נכדים לא נפגשים עם סבא וסבתא. זה עולם הפוך ואני שומע שזה לא הולך להסתיים בקרוב. מישהו צריך לגשר על הפער הזה שהוא לא רק פער של אינפורמציה. לעיתים קרובות צריך גם מגע פיזי כמו בין מטפל ומטופל. טכנולוגיית הרובוטיקה יכולה להיכנס לפער הזה, אחרי שנים שציפינו להתפתחות התחום הזה זו שעתה של הרובוטיקה".

פרופ' שילר קובע כי בעת הזו מתברר הצורך בפיתוחים רובוטיים התואמים את הדרישות החדשות. "בסביבות מרץ כשכולם ניסו להתמודד עם המצב החדש הביאו רובוטים לבתי החולים, אבל ראו שהם לא מתאימים למצב החדש".

"פיתוח רובוט זה יותר קשה ולוקח יותר זמן מאפליקציה או תוכנה. אחרי זיהוי הצורך צריך להביא אנשים לעבוד על הנושא הזה ולהתמודד עם הבעיות וצריך לתמוך בהם כי הדבר הזה הוא גם יקר. המדינה עדיין לא נכנסה לנושא הרובוטיקה. התייחסו לזה כאל נושא מסחרי. חשבו שצוותי הרפואה מספיקים, אבל היום הצוותים לא מספיקים וצריך להכניס רובוטים. מי ישקיע בכך? השוק הפרטי שלא בטוח שיקבל תמורה להשקעה? למעשה המדינה הפקירה את האוכלוסיות החלשות, שנקראות היום אוכלוסיות בסיכון ועד לפני שנה קראנו להן אוכלוסיות חלשות", מחריף שילר את דבריו.

"אצלנו באוניברסיטת אריאל פיתחנו טכנולוגיות למען האוכלוסיות הללו", הוא אומר ומציג כמה דוגמאות שפותחו במחלקה שלו: "מטופל צריך שיעזרו לו לקום מהכיסא. עד היום הפיליפינית הייתה מסייעת לו לקום, אבל בינתיים אולי היא מעבירה לו וירוסים. היינו רוצים לתת למטופל עצמאות פונקציונאלית, שיוכלו להסתדר לבד עם פעולות שכיום הם נעזרים במסייע לשם כך".

"דרוש להם אמצעי עזר לקום מכסא, כך גם לשבת על אסלה ולקום מאסלה כשהברכיים של האדם המבוגר חלשות, עד היום היו נכנסים יחד עם המטופל, והמצב הזה הוא מאוד אינטימי. פיתחנו מכשיר רובוטי שמסייע לקשיש לשבת ולקום. עשינו זאת לפני שלוש שנים על מנת לתת לו כבוד עצמי במצבים האינטימיים הללו, רצינו לשפר ולהיטיב את איכות החיים שלו. באה הקורונה והפכה את כל מה שפיתחנו לצורך חיוני, והמדינה חייבת לקחת את הטכנולוגיות הללו ולהכניס אותם לבתי אבות ולשחרר בכך את הכוח הסיעודי מפעולות שלא חייבים לבצע על ידי אדם זר".

ממשיך פרופ' שילר ומספר: "דוגמא נוספת היא מכשיר שמכניס את אותו אדם חלש לאמבטיה. העיקרון בפיתוחים שלנו הוא ראשית, לתת סיוע לנזקק בביתו, כלומר לא להוציא אותו למגורים במקום אחר, מה שקשה מאוד בגיל מבוגר, ובנוסף, כאשר קשיש מגיע לגיל מסוים לא היינו רוצים לפרק לו את כל הקירות כדי לאפשר לו לבצע את הפעולות הללו, ולכן פיתחנו מכשיר שמתלבש על המצב הקיים של הבית. לקשיש יש כבר אמבטיה וכשהוא מתבגר הכניסה והיציאה מהאמבטיה מסכנת אותו בהחלקה. לכן בנינו מכשיר שהקשיש מתיישב עליו ובלחיצת כפתור המכשיר מכניס אותו לאמבטיה ובלחיצה נוספת הוא מוציא אותו. המכשיר הזה נכנס ומוסתר בקיר ולא רואים אותו".

על האופן בו מפתחים אנשי מחלקת ההנדסה באוניברסיטת אריאל פיתוחים רובוטיים מעין אלה, הוא מספר: "אנחנו מעודדים את הסטודנטים לבצע משימה יצירתית. הם באים עם הרעיון שממנו מתחילים וממשיכים עד בניית אב טיפוס. לפיתוחים הללו שהזכרתי כעת יש אב טיפוס, שהוא לא משוכלל מאוד אבל הוא מוכיח את ההיתכנות של המכשיר. כבר 16 שנים אנחנו מקיימים את המיזם הזה והשנה, שנת הקורונה, נכנסנו ללימודים והצבנו לעצמנו שכל הפרויקטים יהיו בסימן קורונה, כלומר יטפלו בבעיות שהקורונה גרמה לנו".

עוד מוסיף פרופ' שילר ומתאר פיתוח נוסף שיוכל לסייע גם להתמודדות עם אתגרי הקורונה, אך לא רק איתם: "פיתחנו רכב אוטונומי קטן לגיל השלישי. הרכב הזה חונה בניצב למדרכה והדלת נפתחת מקדימה כך שהיושב פשוט קם וממשיך ללכת במדרכה בצורה נוחה מאוד לקשישים וגם הכיסא מתרומם כך שזה מקל על הקימה והישיבה למי שהברכיים שלו חלשות. עשינו זאת לפני שלוש שנים והסיסמא שלנו הייתה שהדור השלישי עוזר לגיל השלישי, כלומר במקום שהנכדים יסיעו את הסבא והסבתא לקונצרט, שהסבא והסבתא יהיו עצמאיים".

"כיום הרכב הזה הוא לא מותרות אלא חייבים אותו. יש הרבה קשישים ואוכלוסיה בסיכון שיושבים בבתים ולא נכנסים לרכב כדי שלא להסתכן בהדבקה מהמגע עם אדם זר. כשהרכב הזה יפותח ותהיה מערכת של רכבים כאלה הם יוכלו לצאת מפתח ביתם להיכנס לרכב ללא נהג, יאמרו את היעד והרכב ייקח אותם לסיבוב התאווררות, אפילו מבלי לצאת מהרכב ויחזרו לביתם מבלי להיתקל באדם זר. השימוש ברכבים אוטונומיים מהסוג הזה לגיל השלישי ואוכלוסיות הסיכון הכרחי. הצעירים יכולים הסתדר עם חלופות. המבוגרים מבוגרים מדי מכדי לנהוג ולא רוצים לקחת את הסיכון ולכן הרכבים הללו יהיו היישום שיניע את תעשיית הרכבים האוטונומיים קדימה".