עשרים שנה אחרי רצח רבין החליט ירון קנר, איש 'קול ישראל' לשעבר, להקים מרכז לסובלנות, מרכז 'הינם לסובלנות חברתית'. על המרכז ועל מה שהוביל להקמתו שוחחנו אתו.
"הניצנים התחילו אחרי הרצח", הוא אומר בהתייחס להחלטה שהבשילה רק כעבור עשרים שנה להקמת מרכז הסובלנות וקידום הפעילות בו: "אחרי רצח רבין ובעקבותיו חשתי בגלים של איבה ועוינות מצד ציבורים שלמים כלפי הציונות הדתית שאני חלק ממנה וברבות השנים החלטתי שצריך לעשות מעשה".
"כל מי שחבש כיפה סרוגה באותם ימים חש בזה. זו הייתה התחושה הכללית במבטים, תחושה של 'אתם רצחתם את רבין', ולא משנה אם הייתה הסתה או לא. נחשפתי לגילויים מזעזעים כאיש קול ישראל",
הוא מספר. "הקשר שלי לרצח רבין היה כפול, ראשית כי דיווחתי מהכיכר והייתי למעשה הראשון שדיווח על היריות בכיכר ובנוסף, עשיתי לפני הרצח כתבה על ארגון אי"ל והגעתי עד חגי עמיר ויגאל עמיר. למעשה הרצח הקדים אותי ואת החיפושים אחר הרוצח הפוטנציאלי".
על הקשר העיתונאי לארגון 'איי"ל' של אבישי רביב וחבורתו, הוא מספר: "כרמלה מנשה אמרה לי שיש כאן ארגון מסקרן שעושה הרבה רעש ושווה לבדוק אתו. היו חודשיים של קשרים וגישוש בהם אבישי רביב והסגן שלו, בחור בשם ערן, היו אצלי בבית ובחברון פגשתי את יגאל עמיר שהיה חשדן כלפיי. הייתי אמור להעביר להם סדנאות נשק כבוגר יחידה מובחרת. אמרתי להם שאני מרשת 'מורשת' בקול ישראל. הייתי בעברי מגיש ברשת א' ואמרתי להם שאני גם כתב בחדשות והם לא קישרו ביני לבין כתב חוקר, לא חשדו בי. היום, כשאני יודע את מה שאני יודע על אבישי רביב, אני לא בטוח מי עבד על מי...".
למפרע, אומר קנר, הוא יכול לקבוע ש"הם היו ארגון קיקיוני שמתוכו יצא הרוצח אבל הוא פעל לבד. הם ניסו לייצר כותרות ורעש, לא ברור כמה מיוזמתם וכמה מיוזמת אבישי רביב". על יגאל עמיר הוא אומר ש"המידע עליו היה דל", ועם זאת "כל מה שידענו על יגאל עמיר היה חשוב מאוד גם אם הוא מידע דל, מידע על איך הוא מדבר ואיפה וכו'".
על הימים שאחרי הרצח והתחושות, בעיקר בקרב הציונות הדתית, הוא מספר ומזכיר: "הייתה תחושה כללית בציונות הדתית שאנחנו אשמים. הרגשתי את זה באופן אישי. פתאום בעבודה אנשים לא אומרים לי שלום, מפנים מבט הצידה. שאלתי את כרמלה מנשה למה זה קורה, והיא אמרה שהם חושדים בי שידעת על הכוונה של יגאל עמיר לרצוח ושלא הודעתי. איך אפשר לחשוב כך רק בגלל שאדם חובש כיפה? זה בעיני הביטוי של שנאת חינם ואת זה צריך לעקור מהשורש".
כך נולד הרעיון להקים את 'מרכז הינם' באבו גוש במגמה "לקדם סובלנות בין כל השבטים בחברה הישראלית". האם באמת ניתן לאחר את הרבדים השונים בחברה הישראלית על אף הסוגיות הרבות הנתונות בה במחלוקת? "אני לא חושש ממחלוקת. תמיד יהיו פערים ומחלוקות בחברה ומחלוקות זה דבר טוב ומלא חיים, אבל השאלה היא אם אפשר לחלוק בלי שנאה ובלי דרדור לאלימות".
"העיקרון של 'מרכז הינם' הוא שאנחנו חיים בתוך קהילה וזה בסדר לשמור על הזווית האישית והקהילתית, אבל מרוב שאנחנו מגודרים בקהילתיות שלנו אנחנו זרים לאחר, ומכך נובעות כל הרעות החולות של החברה. צריך לחזור להיכרות, לפגוש את האחר בצורה אמתית, ולכן אנחנו נכנסים לקהילות החרדיות ביותר, להתנחלויות, לכפרים ערבים וכו', אבל לא כדי לחקור אותם אלא כדי לפגוש אנשים. אנחנו מדברים איתם, שוהים איתם פרק זמן מספיק ארוך, לא כדי לשנות מישהו אלא כדי להכיר אותו ואת חייו, ובנקודה מסוימת תפסיק לראות את התיוג ותראה את האדם".
קנר מדגיש את ההבדל בין מתווה ההיכרות שהוא מקיים דרך המרכז שלו לבין מפגשי שיח כאלה ואחרים: "שיח הוא מפגש קצר של דיבור ולפעמים במקום סובלנות זה רק גורם לחידוד התיוג של השני. אנחנו ב'הינם' רוצים לפגוש את האחר, להכיר אותו לפרק זמן משמעותי וכך ליצור קשר אנושי שיהיה הבסיס לכל הוויכוחים".
האם למיזם מגיעות גם הקבוצות הקיצוניות או שמא מדובר בשיח של מי שאולי כבר משוכנעים בצורך בהידברות? "גם את המשוכנעים צריך לשכנע", אומר קנר ומספר על כך שבמהלך המפגשים בקהילות השונות "גם הקהילות שמארחות נפתחות וההשפעה מחלחלת".
"אנחנו אף פעם לא יודעים מי מגיע ולמה. הרבה קבוצות מהאוניברסיטה ממשרדי ממשלה תיכונים ועוד, הם מגיעים כקבוצה, חלק מושפעים יותר וחלק פחות", דברי קנר.
