הצעת החוק החדשה של ח"כ אתי עטייה אשר מיועדת לחשוף את פערי השכר בין נשים לגברים היא מבורכת מכיוון שהיא תעודד שקיפות שתוביל לשינוי המתבקש בפערי השכר בין גברים לנשים.
כיום, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נשים מרוויחות 32% פחות מגברים. זהו נתון שערורייתי ביותר המעיד על בעיתיות מובנת בשוק העבודה הישראלי. לצערנו קצב הדבקת הפער איטי עד לא קיים בכלל אף על פי שהחוק להשוואת שכר בין נשים לגברים קיים כבר 25 שנים. בפועל כמו חוקים רבים אחרים הוא דקלרטיבי ותו לא.
הפער בשכר השעתי בין גברים לנשים אומנם נמוך יותר ועומד על 16% אך הוא מקומם עוד יותר, שכן, אם תאמרו שאישה מרוויחה פחות בשכר הגלובלי כיוון שעובדת פחות שעות, מדוע על אותו זמן ועל אותה עבודה בדיוק היא נאלצת לקבל פחות מאשר גבר.
יתר על כך, מוכח מחקרית כי נשים נותנות תפוקה גבוהה יותר פר שעת עבודה. במידה ואכן רוצים לשמר את הפער יש להתאימו לטובת ציבור הנשים.
מחקרים רבים מראים כי נשים מסורות יותר לעבודתן, תפוקתן גבוהה יותר וכך רווחיות החברות בהן אחוז הנשים גבוה יותר עולה בהשוואה למקומות בהם ישנם יותר גברים.
בארצות הברית למשל נחשף נתון מדהים משנת 2018. חברות שבהנהלתן ישנן יותר משלוש נשים הראו רווח של 37 אחוזים למניה לעומת חברות שבהנהלתן אין נשים שהראו רווח של שמונה אחוזים למניה בלבד. מדובר באחוזים אסטרונומיים שלא רק שמעידים על יכולותיהן המרשימות של נשים בניהול ובעסקים אלא מעידות על כך שבהחלט צריך לתת להן את המושכות.
מקובל לחשוב שנשים רוצות לעבוד פחות שעות כדי להיות בבית עם הילדים אך מחקר שפורסם ב-2011 מראה ש-72 אחוזים מהאמהות לילדים בני פחות מ-10 אשר עבדו במשרה מלאה, העדיפו להעלות את שעות העבודה שלהן בתמורה להעלאה משמעותית בשכרן. מכאן אנו למדים שיותר ויותר נשים מעוניינות לעבוד יותר שעות ולהרוויח שכר הוגן ומכובד, לפחות כמו הגברים אם לא יותר.
ניתן לראות שלא רק אצל שכירות קיימים פערים גדולים אלא גם בעולם העצמאי. כיום, רק 14 אחוזים מהעסקים בישראל מנוהלים על ידי נשים בלבד.
אחת הסיבות המרכזיות בעיניי היא הנתון שמספק מרכז אדווה לפיו נשים מקבלות פחות הלוואות מן הבנקים לצורך פתיחת עסק ומתקשות לקבל תזרימים בנקאיים. מכאן קצרה היריעה לכך שיהיו פחות נשים בעולם העסקים.
לצערנו, אנחנו יכולים לראות שהפערים גדולים וישראל היא אחת משיאניות הפער בשכר בין נשים לגברים במדינות ה- OECD.
אין ספק שפרסום הפערים על ידי החברות הפרטיות והציבוריות יכול לעזור לנו להילחם ולשנות ולגרום לכך שנשים תזכנה לקבל את המגיע להן.
לשם הדוגמא, על פי מחקר של הכנסת מלפני חודש, בצרפת כל עסק מקבל ציון בין 0 ל100 על שילוב הנשים בו. חברה שמקבלת בציון הכולל פחות מ-75 מקבלת קנס כספי בגובה של אחוז מפעילותה העיסקי. משמע, יש משמעות כלכלית עבור העסק ובתוך כך גם עבור הנשים כולן. מדינת ישראל עוד לא שם אבל מתקדמים עם הצעת חוק זו בדרך הנכונה.
בעלי העסקים לא מעוניינים לפרסם את הסטטיסטיקות בשכר שלהן מהסיבה הפשוטה, שנוח להם שיש להם עובד זול יותר, נוח להם שהפערים בשכר לא הצטמצמו כמעט בכלל בשנים האלה ונוח להם לשמור על הסטטוס קוו הזה. בקצב הזה נגיע לשוויון רק בעוד 90 שנים.
הצעת החוק תעזור בכך שנוכל לשנות את המצב הקיים בו כל עובד או עובדת יבחנו אך ורק לפי תפוקתם לטובת העסק ללא כל השפעה של מינם. רק כך נוכל להגיע לצדק אמיתי בו יש שוויון בשכר ותימנע האפליה הקיימת. אנחנו צריכים זאת לטובת כלל ציבור הנשים ובעיקר עבור אלה שקולן לא נשמע דיו.
הדר מילר, אופטומטריסטית ובעלת האופטיקה אופטיקנט שנמצאת בקניון קריית הממשלה ברמלה