מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת הכלבת הקובע חלופה לבידוד במכלאה עירונית של כלב או חתול שנשך או בא במגע עם אדם או בעל חיים אחר ויש חשש להדבקה במחלת הכלבת.
החלופה קובעת שרופא וטרינר ממשלתי או רופא וטרינר עירוני יהיה רשאי לתת היתר להחזקת כלב או חתול שנשך, בבידוד בביתו של בעל הכלב או החתול. ההיתר יינתן אם מתקיימים התנאים שקבע השר.
כמו כן, נקבע כי אם הבעלים לא החזיר את בעל החיים לרשותו לאחר תקופת הבידוד, רשאי רופא וטרינר עירוני או ממשלתי, לאחר שנתן לבעליו של בעל החיים הזדמנות להשמיע טענותיו בתוך 14 ימים ממועד שמסרו לו הודעה על כך, למסור לאימוץ את בעל החיים וזאת במקום הסמכות הנתונה היום בחוק לפיה ניתן להמית את הכלב או החתול.
רק אם לא ניתן היה למסור את בעל החיים לאימוץ במאמץ סביר ובפרק זמן סביר, יהיה הרופא הווטרינר רשאי להורות על המתתו, תוך מניעת סבל מיותר. עוד מוצע להגביל בפקודה את האפשרות לבקש צו להשמיד בעל חיים, בלא תשלום פיצויים לבעלים, רק מהטעם שבעל החיים משתולל. הדבר יתאפשר רק אם הוא צפוי להידבק או להדביק בכלבת.
בדברי ההסבר להצעה נכתב: "על פי פקודת הכלבת כנוסחה היום, בעל חיים שנעצר בשל נשיכת אדם מבודד למשך עשרה ימים "מיום התחלת המעצר". נושא הבידוד וההסגר הוא כאוב ביותר הן לבעל החיים והן לבעליו. על כן מוצע למזער, ככל שניתן, את משך הזמן שבו מצוי בעל החי בבידוד, ובלבד שאין בכך כדי לסכן את בריאות הציבור. מבדיקה מקצועית עולה כי הבידוד וההסגר חשובים לצורך שמירה על בריאות הציבור במשך תקופה של עשרה ימים מיום הנשיכה ולא מיום כניסת בעל החיים לבידוד. החזקת כלב בבידוד לאחר שחלפו עשרה ימים אלו פוגעת בכלב ואין בה שום תועלת."
ח"כ שרן השכל אמרה כי "עד היום פשוט הענישו כלבים, על ידי החזקה שלהם בהסגרים עירוניים, לפעמים ללא סיבה מוצדקת. הסיכוי שכלב שחוסן נגד כלבת ידבק במחלה הוא כמעט אפסי. לכן, אין צורך להעניש אותו ולכלוא אותו בהסגר עירוני מחשש להדבקה. אפשרות הפיקוח עליו במשך כמה ימים בהסגר הביתי, היא האפשרות המיטבית לו ולבעליו. כך גם הכלב לא יחווה טראומה ובידוד בהסגר עירוני וגם המשפחה לא תעבור הליך של הרחקה וניתוק מבן המשפחה ההולך על ארבע".