בחסדי שמים רבים מדליקים את נרות החנוכה, באופן המהודר ביותר לפרסם הנס על פתחי הבתים מבחוץ. ובשבת קודש, נפשם בשאלתם האם יש דרך להכניס את החנוכיה אחרי שכבו הנרות כי הם חוששים שמא היא תיגנב, או תינזק, האם יש דרך להתיר זאת?
בגמרא בשבת מז. מבואר כי הנר, השמן, והפתילה כולם נעשו בסיס לשלהבת, וממילא כל הנר נחשב כבסיס לדבר האסור, ואין לטלטלו בשבת. וגם אם כבו הנרות אין לטלטלם כי "מגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכוליה יומא".
גדולי האחרונים התחבטו בשאלה למה השלהבת עצמה מוקצה? הרי היא עשויה להאיר? והגרש"ז במנחת שלמה חלק א' סימן יד' ביאר בדוחק שההתחדשות התמידית של הבערה היא זו שיוצרת את האור והשלהבת הזו איננה ממשית ולכן אינה ברת טלטול, בשל כך הגדירו חז"ל את השלהבת כמוקצה. החזו"א נקט שהמוקצה הוא מחמת החשש שמא תכבה ולא יוכל שוב להדליקה, ולכן מראש הוא אינו מתכנן להזיזה ממקומה.
נחלקו הראשונים, האם מועיל תנאי לטלטול הנר אחרי שכבה, שהרי ברור שהנר יכבה ולכן אין זה ככל בסיס לדברי האסור. ברמב"ן ברשב"א ובר"ן [הם מדייקים זאת מהירושלמי שבת פ"ג ה"ז] מבואר שאדם יכול להתנות שאינו בודל מן הנר, וממילא אחרי שהנר כבה הועיל לו תנאו שיוכל לטלטלו. אבל התוס' כתבו שתנאי לא יועיל, וגם אחרי שכבה הנר אסור לטלטלו. מרן הב"י מכריע שכיון שמוקצה הוא דרבנן, יש לסמוך על המקילים במקרה שעשה תנאי לטלטל אחרי שכבה הנר. הרמ"א לעומתו מחמיר ואוסר לטלטל גם אם עשה תנאי. למרות זאת מתיר הרמ"א לטלטל ע"י נכרי כי מצרפים את התנאי שעשה וסומכים עליו להקל לענין אמירה לנכרי.
לכן בנדון דידן, לפי מרן יועיל תנאי לטלטל את החנוכיה אחרי שכבתה, ויהיה מותר להכניסה לביתו, ככה נוקטים מורי הוראה לעדות המזרח. ולפי הרמ"א יהיה מותר רק בהצטרף שני דברים עשיית תנאי, ואמירה לנכרי שיכניס את החנוכיה. ובארחות שבת פרק יט הערה תקסז דנים המחברים אם יכול מי שיוצא ביד רמ"א לעשות תנאי ולבקש ממי שנוקט כהשו"ע להכניס את המנורה עיי"ש
אמנם יש לדון בהיתר זה וקצת לפקפק בו כי נחלקו האחרונים, האם הפמוטות בזמנינו וכן חנוכיות נחשבות ככלי שמלאכתו לאיסור, או שמא מחמת חשיבותם ויופיים והעובדה שבכל השנה הם מונחים אחר כבוד בוויטרינה מכובדת, ומפארים את הבית שמא הגדרתם ההלכתית היא כמוקצה מחמת חסרון כיס וממילא לא יועיל תנאי. [ ודן בזה הראשל"צ בספרו ילקו"י חנוכה סימן תר"פ] וכיוון שזה נדון באחרונים ננסה למצוא דרך שתועיל לכו"ע.
הדרך נוספת לטלטל, היא להניח את בית החנוכיה על מגש, ועליו להניח גם חלות או בקבוק יין הנצרכים לו לשבת, וממילא הבסיס הוא המגש והוא בסיס של היתר ואיסור, וההיתר [ היין או החלות ] חשוב לו יותר מאשר האיסור. וגם אם ייקח את היין או החלות לסעודה כיוון שהיה בסיס להיתר ואיסור בתחילת שבת יהיה מותר לטלטלו כאשר יכבו הנרות.
אלא שבספר שבות יצחק הביא בשם הגריש"א שאין לעשות כן כי הגם שמצד הלכות שבת מותר לטלטל הבסיס , מצד הלכות חנוכה אסור לטלטלם שלא יאמר הרואה לצרכו הוא הדליק. אבל הרב שוב שליט"א בספר אור לנתיבתי עמ' תפב חלק עליו והביא שזו העצה להציל הלחוצים. וכן הכריע בחוט שני הרב נסים קרליץ זצ''ל וכ"כ ילקו"י החדש, סימן רעט וכן כתב בשו"ת ברית הלוי סימן יג' שזו העצה הראויה.
לכן למעשה, מי שאינו מוטרד ראוי לא לטלטל את החנוכיה משכבתה, ומי שמוטרד יכול לסמוך על המקילים להניח את החנוכיה על מגש ולהניח לצידה יין או חלות וכך משיכבו הנרות יוכל לטלטל את המגש עם מה שעליו.