אנו זוכים להתחיל השבת את חומש שמות, בו אנו הופכים ממשפחה לעם. ואכן, בתחילת הספר והפרשה אנו מוצאים רשימת שמות, וגם בהמשך נפגוש בדמויות חדשות עם שמות חדשים. יחד עם זאת יש תופעה מעניינת שדווקא בפרשה הזאת יש הרבה מחוסרי שמות.
לדוגמה, המיילדות העבריות, יוכבד ומרים, שלא מוזכרות בשמן אלא "המילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה". יוכבד, יחד עם בעלה עמרם, לא מוזכרים גם בתחילת הפרשה אלא נאמר לנו "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", ובהמשך נעלם שמה של מרים אלא התורה מספרת לנו ש"ותתצב אחתו".
גם שמה של בת פרעה, ביתיה, לא מופיע אלא התורה כותבת "ותרד בת פרעה" ולאחר מכן שוס שמה של יכובד מסתתר מאחורי המילים "ותקרא את אם הילד".
הסיבה לכך היא פשוטה - שם הוא מהות וזהות. לפני שמתחיל השעבוד יש לעם ישראל זהות וממילא יש שמות, אבל מרגע שמתחיל השעבוד יש איבוד זהות וממילא יש איבוד שמות. דוגמא לכך אנו מכירים לעצרנו מהדור האחרון איך הנאצים ימ"ש הפכו אנשים למספרים.
לעומת זאת, הפעם הראשונה שאנו מוצאים שוב שם היא אצל משה רבנו. "ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. ויהיה בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו". אנחנו רואים שכאשר התורה מתארת את משה רבנו הגדל בבית פרעה, ומושיע את היהודי המוכה על ידי המצרי אז יש שם כי הנה לפנינו הופעתו של הגואל ותחילתה של גאולה.
כעת לאחר שהבנו ששם זה מהות וזהות, ננסה להעמיק בהבנת השם משה. לאחר תקופה ארוכה של חוסר שמות, מופיע שמו של משה, לכאורה השם משה הוא שם מאוד טכני, על שם שבת פרעה משתה את משה מן המים. מדוע השם של משה רבנו הגואל, המוריד תורה , המנהיג, נקבע לדורות על שם פעולה טכנית, ולא זכה משה רבנו לשם עם משמעות עמוקה יותר?
יתרה מזאת, חז"ל מלמדים אותנו שלמשה רבנו היו עשרה שמות. וכך אומר המדרש: "עשרה שמות נקראו לו למשה: ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, טוביה, שמעיה, לוי, ומשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, חייך, מכל שמות שנקרא לך איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בתיה בת פרעה".
מה זכתה בת פרעה שדווקא השם 'הטכני' שהיא נתנה למשה נבחר יותר מהשמות האחרים שבכל אחד מהם יש משמעות חשובה, למשל "ירד שירד להם לישראל מן בימיו, גדור שגדר פרצותיהן של ישראל, חבר שחיבר את ישראל לאביהן שבשמים, סוכו שנעשה להם לישראל כסוכה, יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו, זנוח שהזניח עונותיהן של ישראל. ואם כן מדוע איננו משתמשים באחד מהשמות האלו המבטאים משמעות רבה יותר מהשם משה?
התשובה לכך היא, שהשם משה לא מבטא רק פעולה טכנית כפי שנראה ממבט ראשון, אלא הוא מבטא דבר מהותי הרבה יותר. משה רבנו נולד בדור שהיו גזרות של פרעה להשליך ליאור את התינוקות הנולדים, והוא זכה להינצל מאותה גזרה. השם שהוא נושא מזכיר לו 24/7 שהוא זכה להינצל וקיבל את חייו במתנה. שם כזה שמזכיר לאדם את העובדה שהוא יכול היה להיות בין המתים, ובכל זאת הוא ניצל, יוצר מחויבות אדירה אצל הניצול.
ואכן אנו מוצאים שמשה רבנו כל ימיו מציל אחרים. עוד במצרים הוא מציל את היהודי המוכה על ידי המצרי, לאחר מכן הוא מציל במדין את בנות יתרו מהרועים, ואז הוא מגיע לשיא חייו ומציל את עם ישראל ממצרים, ולבסוף מוריד את התורה שתפקידה להציל את עם ישראל ואת העולם כולו.
במידה מסוימת ניתן לומר שאחרי שתי גלויות מלאות בצרות וייסורים כולנו שזכינו לחיות פה במדינת ישראל המתחדשת, ניצולים. אין אחד שאין במשפחתו כאלו שנהרגו במהלך הדורות על ידי אויבינו, ובמיוחד בדור האחרון בשואה האיומה. ולכן כולנו ניצולים שמונחות על כתפינו שליחות ואחריות אדירה, גם בשם אלו שלא פה עימנו היום, להפוך את העולם למקום טוב יותר, לדאוג להציל את המנוצלים מיד עושקיהם, להציל את העולם מהזוהמה שבו, ולהביא את העולם לתיקונו השלם, תיקון עולם במלכות שדי.
הרב שלמה סובול הוא ראש ארגון רבני ברקאי ורב קהילת שערי יונה מנחם במודיעין