זוכרים את הרב יוסף דב סולובייצ'יק

תלמידיו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק פזורים על פני כל הקשת של היהדות האורתודוקסית. יום השנה ה-27 לפטירתו יחול מחר, יום רביעי.

פרופ' יצחק גולדברג , י"ז בניסן תשפ"א

זוכרים את הרב יוסף דב סולובייצ'יק-ערוץ 7
נר נשמה
צילום: פסיפס

לפני כמה שנים, כשהעליתי זיכרונות עם הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, חתנו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל, הוא ציין את המפגשים המיוחדים בשבתות עם הרב בין מנחה ומעריב בבית הכנסת של ישיבת הרמב"ם.

במהלך ההפוגות הקצרות האלה, חבורה קטנה של בני קהילה, אנשי עסקים ובעלי מקצוע הייתה מתכנסת סביב הרב ושואלת שאלות על פרשת השבוע או על כל נושא אחר לבחירתם. מדי פעם באותם רגעים נדירים, הרב היה חולק אנקדוטה, שיחה שניהל לאחרונה או פגישה שהשתתף בה.

בשבת אחת אחר הצהריים בראשית שנות השמונים, חלק איתנו הרב את הסיפור הבא:

הרב נהג מדי שנה בשנה לעלות לקברה של אשתו בווסט רוקסברי, מסצ'וסטס בערב יום כיפור. בבית הקברות ניגשה אליו משפחה שלא זיהתה אותו והניחה שהוא "רב בית הקברות". הם ביקשו שיקרא תפילות אזכרה לקרוביהם והוא נעתר להם ובסבלנות נגרר אל קברי משפחה שונים למרות אילוצי הזמן של ליל היום הקדוש הממשמש ובא. כעבור מספר שבועות המשפחה גילתה את זהות "רב בית הקברות" ותרמה ברוחב לב לישיבת הרמב"ם בברוקלין, בית הספר היהודי שהקימו הרב ורעייתו טוניה ב-1937.

*************************************************************************************

הרב חינך, טיפח ו"גידל" אלפי תלמידים. הוא עודד את תלמידיו להיות הוגים עצמאיים וחופשיים. כתוצאה מכך, תלמידיו מייצגים קשת רחבה, החל בחרדים וכלה באורתודוקסים ליברליים בשמאל ובמרכז. אחד מראשוני תלמידיו של הרב כתב בהקדמתו לספר על מחשבת הרב: "הנאמנות והאהבה שלי כלפיו בתור רבי ומורי לא הפריעה לעצמאות האינטלקטואלית ולהתייחסות הביקורתית שלי לכתביו."

עשרים ושבע שנים לאחר פטירתו של הרב, תורתו שבמהלך חייו הייתה מוגבלת למספר ספרים ומאמרים, מחברות תלמידים והקלטות מצומצמות, קיבלה חשיפה חסרת תקדים בעשרות ספרים מאמרים בדפוס ובאתרי אינטרנט שפרסמו תלמידיו בפועל ו"בדיעבד". פרסומים אלה שפכו אור על יצירתו המבריקה של הרב.

כיום אפשר למצוא פירושים לחומש, לגמרא, לסידור, למחזורים, לברכת המזון, להגדה ולקינות תשעה באב. בעולם האקדמיה, כתבי יד רבים על תורת הרב והגותו פורסמו וסיכומי תלמידיו משיעורי הרב בשנים 1950-1 על מורה נבוכים של הרמב"ם נערכו ויצאו לאור. חסיד חב"ד כתב ספר בן 375 עמודים על "הרב והרבי" והדגיש במיוחד את הקשר החם וקווי הדימיון בין הרב לרבי מליובאוויטש.

העניין חסר התקדים הוא שכתוצאה מההתפתחות הדתית המגוונת של תלמידיו, מתייחסים לרב ומתארים אותו בפרסומים אלה בשלל דרכים שונות. חלק מהכותבים החרדים מתארים אותו כראש "בית הדין של בוסטון", ומתעלמים לחלוטין מהדוקטורט בפילוסופיה ומעשרות שנים ארוכות של הנהגה כראש ישיבה יוניברסיטי. אחרים משמיטים את שמו לחלוטין אף על פי שהם מצטטים את תורותיו.

ובכל זאת יש תלמידים שחושפים את תורת הרב באופן פעיל לקהילה החרדית. ראש ישיבה בישיבה יוניברסיטי מחלק בחינם עותקים של חידושי הרב למסכתות בגמרא בישיבת לייקווד בניו ג'רזי ובישיבת בריסק במאה שערים בירושלים. אף שהרב אמר שאם יבקר בישראל יקדמו את פניו מפגינים חרדים, היום למעשה, ספרי הרב נמכרים יפה ברוב השכונות החרדיות בירושלים.

בקצה השני של הקשת הדתית מבקרים את הרב כמה מתלמידיו על שלא היה ליברלי או "פרוגרסיבי" דיו בתחומי הלכה מסוימים. אחד מראשוני תלמידיו של הרב כתב שהרב פתח "שתי דלתות" שמכוונות אל שבילים חדשים אבל לא פסע בהן בעצמו. רב שגר בירושלים ומעולם לא פגש את הרב אך מתיימר להכיר את כתביו אמר שהרב לא היה חדשן בהלכה ושתלמידיו רוחשים כלפיו הערצה מופרזת.

לאחרונה פורסם ספר פסיכואנליטי ופילוסופי מורכב על הרב על ידי פרופסור באוניברסיטה בישראל שמסביר למה הוא מעדיף לקרוא לרב כסולובייצ'יק ולא לכנות אותו הרב או הרב סולובייצ'יק. "כשאני מתייחס לנושא הספר בתור סולובייצ'יק ולא 'הרב' או אפילו 'הרב סולובייצ'יק', יש לכך מטרה כפולה: אני מתייחס אליו מנקודת מבט ביקורתית ואקדמית יותר אבל גם מעניק לו את המעמד שהוא ראוי לו בתור דמות בתוך ההיסטוריה האינטלקטואלית של המאה החולפת..."

בגרמניה, כומר ישועי כתב עבודת דוקטורט על הרב בשם "המצב האנושי" חרף חוסר התלהבותו של מנחה הדוקטורט, שנבע לא מעט מהתנגדותו הידועה של הרב לשיח בין-דתי עם הנצרות.

רבים מחסידי הרב חבים את הצלחתם ברבנות ובאקדמיה לתורתו המבריקה של הרב.

ואכן, הרב העמיד תלמידים הרבה.

*************************************************************************************

לדור שלא ידע את הרב, "אשר לא ידע את יוסף", הרשו לי להציג שני תלמידים מקהילת הרמב"ם האהובה של הרב בברוקליין מסצ'וסטס, ביתו של הרב.

מר א' נולד למשפחה רבנית מיוחסת. אחיו ואביו היו רבנים ודודו היה מגדולי הפוסקים בדור שעבר. בגיל צעיר הוא החליט לשלוח ידו בעסקים והצליח מאוד. בראשית שנות השישים, הוא השתתף בכנס בוושינגטון הבירה שם העביר הרב סולובייצ'יק שיעור. מיד התברר למר א' שהרב סולובייצ'יק הוא גאון תורה אדיר ומורה מחונן ויוצא דופן. הוא גמר אומר להעתיק את מגורי משפחתו לברוקליין. הוא הפך לאחד מחבריו הקרובים ובני לווייתו של הרב.

מר א' היה בעל חזות אלגנטית. הוא היה גבוה, לבוש בקפידה, אסרטיבי, שחקן טניס מושבע וצח דיבור. יחד עם אשתו הם קידמו בלבביות חברים צעירים לקהילתו הקטנה של הרב ואימצו אותם בחום ומדי פעם אירחו את הרב לקידוש בביתם בשבתות לאחר התפילה. ברבות השנים מר א' שימש כראש חבר הנאמנים של ישיבת הרמב"ם ועמד בראש בית הכנסת.

מעל לכל, מר א' היה מסור לרב. הוא הפך לאיש סודו ולעוזרו האישי והסיע את הרב בקביעות אל ישיבת הרמב"ם וממנה. הוא וידא שאולם ההרצאות המאולתר סודר מדי מוצאי שבת לקראת המאות שבאו לשמוע את פרשנות הרב על הפרשה, והפעיל את ציוד ההקלטה. אף שהרב סירב שיקליטו את הרצאותיו, הוא הרשה למר א' להכין עותקים של שיעורי התנ"ך ממוצאי השבתות ושיעורי הגמרא מימי ראשון בבוקר. חריפותו השכלית של מר א' לא הסתכמה רק בעולם העסקים. הוא היה חד ומעמיק והשתתף באופן פעיל בשיח התורני של הרב.

בין חברי הקהילה הקטנה שרובה היו אנשי אקדמיה (חלקם בעלי שם עולמי) ואנשי עסקים נמנה איש מבוגר יותר. היהודי המזרח אירופאי הזה היה בעל גובה ממוצע, מראה חסון עם שיער לבן עבות, משקפי קריאה עבים ומבט נחוש. במהלך השיחות בשבת אחר הצהריים בין מנחה למעריב, מר ת' ישב מימיני על הספסל, ישירות מול הרב.

אני זוכר בבירור את אצבעותיו העמלות, העבות והקצרות אוחזות בחומש גדול שחלק מדפיו היו מקופלים. הוא הכין בעקביות רשימת שאלות על פרשת השבוע. גופו היה רכון בדריכות על הספסל והוא וידא שהוא יהיה הראשון לשאול את הרב לאחר שכולנו התיישבנו. שאלותיו היו פשוטות ברובן. לפעמים החבורה שלחה אליו מבט תמה ומדי פעם הוא היה פונה למתקהלים ושואל, "מה מצחיק כל כך?"

מר ת' היה רוכל. הוא מכר מצעים ומפות מתוך רכב שטח קטן. הוא לא זכה להשכלה גבוהה אבל אהב תורה וגילה להיטות בלימודה. איפה עוד היה זוכה לשאול את אחד ממאורות התורה המובילים את שאלותיו? הרב היה קשוב מאוד למר ת' ולשאלותיו הכנות. הרב ענה לו ברוח טובה ובסבלנות פעם אחר פעם, ולפעמים ניסח אותן מחדש לשם הבהרה.

הרב נהג לדבר על ילדותו בחסלוביץ', קהילה שרובה חסידי חב"ד עניים, פשוטים, אדוקים בדתם ורוחניים באופיים. הרב היה משוכנע שרוב היהודים שבאו לשמוע את דרשות אביו (הרב משה סולובייצ'יק זצ"ל) הבינו רק חלק זעום מדברי אביו. אבל הם באו ועמדו והקשיבו בתשומת לב במשך שעות.

בפירוש הרב לפרקי אבות הוא כותב: "המאמצים האדירים שנדרשים כדי לעסוק בלימוד הלכה, עמל התורה המפרך, הקורבנות והוויתורים למענה הם ההיבטים החשובים ביותר של תלמוד תורה. ההבנה, הצבירה, ההיטמעות, היצירותיות והזיכרון הם שניים במעלתם. הלימוד עצמו כמחויבות מוסרית הוא החשוב."

"אגרא דכלא דוחקא" (ברכות ו, ע"ב) - שכר לימוד התורה עומד ביחס ישיר לצער שחווה התלמיד בלימודה.

גם בבית הכנסת הרמב"ם הרב "גידל" תלמידים הרבה...

לאחר פטירתו של הרב, מר א' היה מקשיב שעות ארוכות בביתו לקלטות שאסף במשך שנים רבות וניתן היה לראות אותו מטייל ומאזין לשיעורי הרב.

כעבור שנים כשביקרתי בקברו של הרב, נדהמתי לראות את מר ת' בשער בית הקברות. הוא הציע לומר קדיש עבור המשפחות שביקרו בקברות קרוביהם.

האם מר ת' הפך ל"רב בית הקברות" של קהילת הרמב"ם השכולה?

אחרית דבר: מר ת' נפטר. בנו, רב הנושא גם בתואר דוקטור, גר בירושלים.

המחבר הוא פרופסור בדימוס לאונקולוגיה הקרנתית במכללת אלברט איינשטיין לרפואה ויושב ראש תאגיד אנגיון ביומדיקה.