המקובל הרב יצחק בצרי מספר על הקושי בקבלת הדין כאשר שלושה מבני משפחתו נספו באסון במירון. "זו העבודה שלנו בעולם הזה. באנו לכאן לעולם לא כדי להביא ילדים ולחתן אותם. הקב"ה מוביל את האדם בספר החיים ומעמיד אותו בניסיונות. כל דבר הוא עבודה".
על הלילה הקשה שעבר בהר מירון מספר הרב בצרי: "חוויתי גם את הסבל הלאומי כשהייתי נוכח שם. עד הבוקר לא ידעתי שבני משפחה שלי מעורבים באירוע. חשתי את השבר כשראיתי את המעבר בין השמחה לבכי, את הסירנות והאמבולנסים שנכנסים למקום, הייתי למעלה על ההר. זה היה כואב. במשך שעות חיפשנו את האחיינים ובבוקר אמרו לנו שהם נמצאו בספק באבו כביר ורק לקראת שבת זיהו את הגופות".
"אני חושב שהקב"ה שהביא את המכה נותן גם את הכוח. כשאנחנו מסתכלים על זה כיהודים מאמינים ופותחים את התורה אנחנו רואים שביום חנוכת המשכן אש מהשמים לוקחת את שני בניו של אהרון הכהן ומשה רבנו אומר משפט שנותר לדורות 'בקרוביי אקדש'. נכנסתי אצל אבא וסיפרתי לו לראשונה על כך. הוא אמר לי שבהקדמה לספר שלך כתבת בהקדמה על אופן פטירת רשב"י, בל"ג בעומר במיתת נשיקה, הנשמה נפרדה מהגוף ונדבקה בקב"ה. כך גם הרוגי האסון, הם נפטרו שלמים ללא פגם, עלו בסערה. זו זכות עצומה".
הרב בצרי מחדד שראייה אמונית מבטלת גם את הטענות שנשמעות "כי אנחנו יודעים שהקב"ה בוחר את הקרבנות".
"התוודעתי לכל המשפחות והייתה משפחה שלא פגשתי, נפגשנו בשבת. הם אמרו לי שהם לא רצו להאמין שהוא באבו כביר. אמרתי הם שאני עצמי ראיתי אותו. חיזקתי אותם ללכת ולראות אותו. במוצאי שבת הם הלכו לראות אותו. כל המשפחות מספרות את אותו סיפור על ילדים מיוחדים, נשמות מיוחדות. כך הכרתי את האחיינים שלי ואת הבן דוד, עם עדינות, אצילות וקדושה".
מוסיף הרב בצרי כי היום יפגוש את אביהם של האחיינים לאחר שעד כה לא שוחח אתו ארוכות על מנת לאפשר לו לנוח. "היום אלך אליו ואגיד לו, רבי יוחנן, רבה של ארץ ישראל, שכל עשרה ילדים והוא היה הולך עם העצם של הבן העשירי ומנחם אחרים. הוא היה מספר שאת כוח הנחמה הוא לוקח מהתורה. לכן אומר לאבא, תתחזקו עוד, תוסיפו עוד שיעורים, עוד תלמידם, עוד תורה וזה מה שייתן כוח להתמודד ולהצליח".
על הדרישה לתיקון במתחם קבר רשב"י אומר הרב בצרי כי אין חיפוש אשמים אך "הלוואי שיצליחו לתקן. מדובר בדבר של עשרות בשנים. אחרי האסון בוחנים ורואים את כל החסרונות". דוגמא לכך הוא מוצא כבר בכביש הגישה להר: "הכביש העולה למירון, חלק ממנו ארבעה נתיבים וחלק שני נתיבים. מאות אלפים עוברים כאן. לא יאומן שהמקום הזה הוא מוזנח כל כך. כך גם במתחם ההגעה עם הפחונים שיש שם. עברתי דרך מתחם האח"מים וגם שם קיבלתי מכה חזקה מברזל ברגל, חשבתי שטוב שההמונים לא עוברים שם. התורה אומרת לנו 'ועשית מעקה לגגך. אין דבר כזה שאדם לא יעשה שמירה לבית. בוודאי שחייבים בזה ואני לא מוכן לקחת את הילדים שלי לשם".
"בלילה הזה התקשרתי לילדים שלי, ילד אחד לשמחתי נשאר בישיבה כי לא הרגיש טוב, ילד אחד היה באוטובוס ואחד הילדים ראה את הדוחק ויצא לאחד האוהלים כדי לטעום קצת מההכנסת אורחים. התקשרתי אליהם כי ידעתי שהם שם וגם בשנה הבאה הם יבקשו ללכת ויגידו 'לי זה לא יקרה' אבל איך אני יכול להרשות להם?".
להערכתו של הרב בצרי לקראת השנה הבאה צפויים רבנים, אדמו"רים ורבני ישיבות להודיע שלא ישלחו את תלמידיהם בגלל חובת 'ונשמרתם' והדבר יתכן והוא שיביא את האחראים לבצע את חובתם. "זו טראומה איומה ונוראה. כל ההר היה בוער. האווירה של האמבולנסים אחרי כל הבכיות, לא שייך לחשוב לאשר לתלמידים ומשפחה להגיע לשם. זו אחריות הכי גדולה שיכולה להיות. אי אפשר להוביל את האנשים לשם כל עוד לא מתוקן והמדינה יכולה לעשות זאת. יש מקומות שוממים שכמעט ולא מגיעים אליהם והמדינה משקיעה שם הרבה".