1. חג מתן תורה, שאותו נחוג בשבוע הבא עלינו לטובה, לא יהיה 'עוד חג'. לכאורה, שום דבר לא ישתנה. גם השנה נקיים אי"ה את מנהגי החג, נאמר את פיוט האקדמות המרטיט, ונאזין לתיעוד התורתי של מעמד הר סיני - האירוע האלוקי-קוסמי-אנושי הכביר בדברי ימי עולם, שהוא גם התאריך החשוב ביותר בתולדות העם היהודי.
ואולם, חג השבועות הבעל"ט יהיה בכל זאת שונה, לפחות תודעתית, מכל קודמיו ומן הבאים אחריו. מיקומו בתשפ"א הוא חד פעמי. שכן זוהי הפעם היחידה שעם ישראל מציין מלאות 3,333 שנה למתן תורה. ואין בנתון מרגש זה רק משום אמירה טכנית או ציון תאריך 'עגול'. חג מתן תורה מתכתב היטב עם המספר 3.
2. התורה עצמה מעידה בתחילת פרשת מתן תורה, ש"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי".
והתורה שבעל פה מרחיבה באופי ה'משולש' של החג, ומספרת (שבת פ"ח.) על דרשתו של חכם גלילי אחד (מתורגם לעברית): "ברוך הבורא שנתן תורה משולשת (תורה, נביאים, כתובים), לעם משולש (כהנים, לוויים, ישראלים), על ידי שלישי (משה שנולד שלישי אחרי אהרון ומרים), ביום השלישי (לאחר שלושת ימי הגבלה), בחודש השלישי (סיוון)".
3. כבר הזכרנו בטור זה ערב פסח, שפסח תשפ"א הוא הפסח ה-3,333 שנה מאז יציאת מצרים. זכות היוצרים שמורה לבעל 'סדר הדורות' (שראה אור ב-1769 למניינם), המתבסס על ספרי מלכים א' ו'סדר עולם': ספר מלכים מציין ששלמה המלך החל בבניית המקדש בשנה ה-4 למלכותו, שראשיתה בשנה ה-480 ליציאת מצרים. על פי 'סדר עולם' החלה מלכות שלמה בשנת 2,924 לבריאה. כדי לחזור אחורה מבניין שלמה ליציאת מצרים, יש לגרוע מ-2,924 את 480 השנים שחלפו מאז יציאת מצרים, ולהוסיף את 4 השנים שחלפו עד תחילת הבניה, והנה לנו שנת יציאת מצרים - 2,448 (ב'תמ"ח) לבריאה. הואיל וה'תשפ"א היא 5,781 לבריאה, יש לגרוע משנה זו את 2,448 השנים שמאז הבריאה עד יציאת מצרים, והרי לך – 3,333 שנה.
אָרִיתְמֵטִיקָה בסיסית מוכיחה איפוא שיציאת מצרים אירעה לפני 3,333 שנה; ולענייננו - חג השבועות הראשון, כלומר מעמד הר סיני, החד פעמי בתולדות האנושות, של התגלות הא-ל לעמו שאך לפני 50 יום יצא ממצרים, התרחש בדיוק לפני 3,333 שנה. חד וחלק. בשבועות תשפ"א יש אפוא משמעות נוספת, ייחודית וחד פעמית, למדרשו של החכם הגלילי ההוא.
4. הכל ברור? לא בדיוק. אף שיש לנו מידע סביר לגבי מועד מעמד הר סיני, אין לנו שום תיעוד בתורה, לכך שמעמד הר סיני אירע ב-ו' בסיוון, חג השבועות, שבתפילותיו אנו מגדירים אותו כ'זמן מתן תורתנו'.
הנתון היחיד שמאפשר לסמן את מועד חג השבועות בלוח השנה, טמון בפסוקים: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה... וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לה' אֱ-לֹהֶיךָ" (דברים ט"ז). מסתבר שעצם הספירה, ולא תאריך כלשהו, מניידת את החג בין שלוש אופציות: כשחודש ניסן הוא חודש מלא ואייר חודש חסר, מגיע יום החמישים ל-ו' בסיוון. אבל אם ניסן הוא חודש מלא וגם אייר מלא, יחול יום החמישים ב-ה' בסיוון. ואם שני החודשים הללו יהיו חסרים, יחול החג ב-ז' בסיוון.
בזמננו, כשהלוח נקבע מראש, שלא על פי הראיה, סודר הלוח כך שתמיד יהיו ניסן מלא ואייר חסר, על מנת שחג השבועות יחול תמיד ב-ו' סיוון. אבל בימי קדם, מתי נחוג החג מול אופציית שלושת התאריכים? הייתכן ששבועות נחוג אז בתאריכים שונים - פעם ב-ו', פעם ב-ה' ופעם ב-ז'?
5. ועוד, כיצד נסביר לעצמנו שמועדו של אירוע כל כך חשוב כמעמד הר סיני, החשוב ביותר בתולדותינו, לוט בערפל בתורה עצמה, ואינו מוזכר ככזה בתורה עצמה, לא מבחינת שידוך האירוע לחג השבועות, ולא מבחינת תארכיו הקבוע של אירוע זה. וזאת למרות שהחגים האחרים ממוסמרים בתאריכים נוקשים, וכך גם אירועים היסטוריים למיניהם שהתורה מציינת את מועדם, כמו בקיעת ים סוף, יום פטירת אהרון ועוד.
ומעבר לכך: מדוע התורה עצמה אינה מאזכרת שחג השבועות הוא גם יום מתן תורה? כשחג הפסח מוגדר כזכר ליציאת מצרים וחג הסוכות כזכר לישיבת ישראל בסוכות, למה זקוקים אנו ללמוד רק מפי חז"ל, ולא מן התורה שבכתב, שמעמד הר סיני אירע בשבועות?
6. קולמוסים רבים נשתברו סביב שאלות אלה ולא כאן המקום לפרוש את הפתרונות המורכבים. אך פטור בלא כלום אי אפשר, ולפיכך ניגע במחלוקת הידועה (שבת פ"ח) בין רבי יוסי לחכמים, בעניין מועד החג – ב-ו' בסיוון, כלומר ביום ה-50 לספירה, כשיטת חכמים; או ב-ז' בסיוון, ביום ה-51 לספירה, כשיטת רבי יוסי.
אילו נקבע המועד בתורה, לא היתה באה לעולם מחלוקת רבי יוסי וחכמים (הלוא הם תלמידי רבי עקיבא - רבי שמעון ורבי יהודה), וממילא לא היינו נזקקים להכרעתם. הכל היה לכאורה ברור מאליו, מכוחו של מקרא מפורש. בא העירפול הזה, שמייצר את המחלוקת סביב מועד מעמד הר סיני, ומלמד שאפילו עניינים כה קרדינלים ליהדות, כמו הקשר בין שבועת למעמד הר סיני ומועדו המדוייק של מעמד הר סיני, דיוקים שהתורה שבכתב מסתירה מאיתנו, נתונים אך ורק להכרעת חכמי התורה שבעל פה, ולא בשמים היא.
(באדיבות שבועון מצב הרוח)