מאוד מלחיץ אותנו כהורים, לראות את הילד נסער ובוכה מתוך פחד. אחלק את התגובות האפשריות שלנו כהורים, לשלוש קבוצות :
קבוצה א: תגובות שמגבירות את הפחד.
אם אנו נכנסים ללחץ, להיסטריה, אם אנו נלחצים מכך שהילד פוחד, אם אנו מנסים לכעוס על הפחד או להיאבק בו באופן חזיתי, בצעקות של 'אין מה לפחד !' ובכל תגובה קולנית, אמוציונאלית, נסערת - כלפי המצב הביטחוני או כלפי המצב הרגשי של הילד
קבוצה ב: תגובות שמובילות את הילד להסתיר את הפחד.
'אל תפחד, אתה כבר ילד גדול!' הבעת אכזבה או כעס על כך שהילד מפחד. וכל תגובה שמביעה חוסר לגיטימציה לפחד. 'מספיק לבכות, אני לא יכול לשמוע את זה יותר, בכית מספיק!' וכל תגובה של חוסר סבלנות 'אם אתה לא נרגע אני קם והולך' וכל סוג של איום או הענשה כלפי הילד.
המשותף לתגובות בקבוצה זו, שהן מכריחות את הילד לשמור את הפחד בתוך הבטן, כדי לא להרגיז את ההורים. הילד ימשיך לפחד אך לא יוכל לדבר על כך עם איש, הוא יחווה בדידות וסבל, והפחדים ימשיכו להשתולל בתוכו באין מפריע
קבוצה ג: תגובות שמסייעות לילד להפיג את הפחד
א. קבלה ומתן לגיטימציה לפחד
ב. שמירת האיזון הנפשי שלנו כהורים, והשריית רוגע בתוכנו - דיבור בטון רגוע ונעים, התנהלות נכונה ומותאמת למצב (כגון הליכה למרחב מוגן, וכדו'), ללא פאניקה ושאר תגובות אמוציונאליות. להימנע מקיטורים והבעת דאגה
ג. אמפתיה לסבל של הילד, ממקום של חוסן ויציבות נפשית. הילד מקבל את המסר שהוא לא לבד, שאנחנו כאן איתו, אך הוא רואה את החוסן שלנו.
ד. שיח מותאם על 'מה עוזר לנו להתגבר על הפחד' . שיתוף שלנו בדרכי ההתמודדות שלנו עם פחד.
ה. מידע. חוסר מידע מייצר פחד ותחושת איבוד שליטה, מידע מסודר מייצר סדר במציאות ותחושה שהעניינים בשליטה. וכמובן בהתאמה לילד - מידע שיצור תמונה ברורה של המצב.
ו. כל התעסקות שמייצרת חוויה נעימה, ומסיחה את הדעת מהפחד. השתקת מכשירי רדיו ואתרי חדשות - שעושים את הפעולה ההפוכה, ומגבירים את הפחד.
ז. שאלות. כשהילד שואל האם המכונית שלנו מוגנת נגד טילים, וכן כל שאלה שאין באמתחתנו תשובה מוצלחת להציע. אל לנו לחשוש מהשאלה או לנסות לברוח ממנה לנושא אחר. התשובה שהילד זקוק לה היא שאנחנו בהחלט מלאים חוסן נפשי להתמודד עם העובדה שאין לנו תשובות.
אם נענה בכנות וברוגע 'לא, המכונית לא ממוגנת נגד טילים', והילד יראה שהשאלה הזו לא מאיימת עלינו ולא יוצרת לנו קושי רגשי - זו התשובה שלה הוא זקוק. מאידך, אם השאלה יוצרת בתוכנו לחץ וקושי, וננסה לפרוך את השאלה בכל מיני טיעונים - התשובה שהוא קיבל היא שאנחנו בלחץ.
נשנן לעצמנו שכל שאלה היא הזדמנות להביע חוסן.
האמור כאן מתייחס להתמודדות עם פחד, ולא עם התקף חרדה. על החלוקה בין פחד לחרדה, יש להאריך. אך ניתן לומר בקצרה שפחד הוא תגובה טבעית ובריאה למצבים מסוכנים, ההבדל שבין פחד לחרדה יבוא לביטוי בשתי נקודות: במידת הפרופורציה שבין התגובות לבין המצב, ובחזרה לשגרה בחלוף הסכנה (הפחד - ייעלם, החרדה - תישאר).
הרב נתן שלו - רב הישוב מבואות יריחו ויו"ר עמותת חיים של טובה-סיוע והכוונה לטיפולים נפשיים