הכר את המרצה

ד"ר ראובן גפני, נשוי ואב ל־4, גר בשדמות מחולה,

ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת

התחלה// את צעדיו הראשונים באקדמיה עשה כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים, שם למד שלושה תארים - ספרות עברית ומדעי המדינה, גיאוגרפיה היסטורית וכן השלים דוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל.

עולמות חדשים// עם תום לימודיו החל לעבוד ביד בן צבי בירושלים. "התחלתי כמדריך קבוצות ביד בן צבי. כך נחשפתי לעולמות של הדרכה, הוראה ועמידה מול קהל וגם העמקתי בעולם המחקר ההיסטורי. הבנתי שיש קשר בין השניים. אנשי אקדמיה לא יכולים לשבת רק בארכיונים ולכתוב מחקרים, הם חייבים לשתף את הציבור. אסור שהידע יישאר של החוקרים בלבד, זו שליחות ומשימה להפוך אותו לנחלת הכלל מול סטודנטים, תלמידים ומורים שבאים להרצאות".

התחנה הבאה// אחרי שמונה עשרה שנה במגוון תפקידים ביד בן צבי, כמו הדרכה ועריכת תוכן, עבר למכללת הרצוג. גם שם עסק בכתיבה אקדמית והוראה. לאחר מכן הגיע למכללת כנרת כמרצה מן החוץ ועם הזמן התקדם בתפקידים השונים.

המנהל// בשלוש השנים האחרונות מנהל את המחלקה ללימודי ארץ ישראל. "זה תפקיד מאתגר בתקופה הזאת. החל משביתת מרצים שברוך ה' הסתיימה והיא מאחורינו, דרך משבר הקורונה שהעביר אותנו ללמידה מרחוק. מה שהכי חשוב לי בתפקיד, יותר מהכול, זה לשמור על הקשר עם הסטודנטים, גם ממקום הניהול. אם לא היה לי אותו לא היייתי נשאר בעבודה הזאת".

הכי חשוב// "כדי להיות מרצה טוב וללמד בצורה הכי נכונה המרצה צריך קודם כול לאהוב את מה שהוא מלמד, להיות מחובר לתוכן ולהתעניין בו. לשמוע את הסטודנטים, להתעניין במה שיש להם לומר, להקשיב לאיך שהם רואים את הדברים. להתייחס בשיעור גם לסוגיות אקטואליות, גם אם זה רגיש וגם אם זה מצריך מחשבה זה בונה ונותן המון".

תחושת שליחות// היום בין תחומי עיסוקו ד"ר גפני מרצה וכותב בנושאי המפה היישובית היהודית בארץ ישראל בעת החדשה, חקר בתי הכנסת והתפילה והסידור בארץ ישראל במאה השנים האחרונות וכן תרבות וחברה בארץ בתקופת המנדט. "מטרתו של הידע ההיסטורי היא לאפשר לאנשים לבנות השקפת עולם, לעצב אידיאולוגיה, לגבש תודעה. לא משנה איזו אידיאולוגיה, גם אם אני לא אסכים איתה, אבל להיות אנשים טובים ואזרחים טובים יותר. זו מטרה ושליחות מבחינתי".

היעד הבא// "המטרה הבאה שלי היא הוצאת קטלוג של כל סידורי התפילה במאה וחמישים השנים האחרונות. קטלוג שדרכו ניתן יהיה ללמוד על כל ההתפתחויות התרבותיות, העדתיות, הפוליטיות והחברתיות שעבר העם היהודי במאה וחמישים השנים האחרונות".

***

ד"ר שמואל שנהב (51), אב ל־6, גר באלון שבות,

ראש בית הספר לתואר שני וראש התוכנית להכשרת מנהלים 'אבני ראשה' במכללה ירושלים

התחלה// לעולם הניהול נכנס שנהב כבר בגיל צעיר יחסית. "הייתי מחנך שלוש שנים בתיכון ג'ינוגלי בירושלים, ובגיל 27 התחלתי לראשונה את צעדיי בתחום הניהול. שימשתי כמנהל החינוכי בישיבה התיכונית נעם בירושלים. הניהול שלי היה מאופיין בניסיונות ורעיונות להוביל מהלכים בדרכים יצירתיות".

התחנה הבאה// כעבור שמונה עשרה שנות ניהול חישב מסלול מחדש. "הלכתי למכללת ליפשיץ ואמרתי להם 'הנני'. הנני למכללה והנני לדוקטורט. הייתי מרצה במכללה והכשרתי סטודנטים רבים".

כיום// "היום אני מרצה ומנהל את התואר השני במכללה ירושלים, מופקד על לימודי ניהול מערכות חינוך, ייעוץ חינוכי, מחשבת ישראל, הוראת מתמטיקה, הוראת מדעים ועוד. אחד הדברים שאני הכי שמח שהקדוש ברוך הוא זימן לפתחי הוא תפקיד ראש התוכנית להכשרת מנהלים 'אבני ראשה'".

לא רק הרצאות// את הדרך לתפקידי ניהול הוא תולה בהרבה עבודת שטח, ולא רק לימוד בכיתה. "הסטודנטים שמגיעים אחרי תואר שני לתפקיד ניהולי צריכים משהו אחר. מה שאנחנו עושים במסלול הזה הוא לעבור יחד עם פרחי הניהול מסע שמפתח אצלם זהות ניהולית משל עצמם. כדי שאדם יוכל להיכנס נכון לתפקיד של ניהול יש מסע שהוא צריך לעבור מבינה אישית, מקצועית והתפתחותית. בדרך כלל אני לא עומד ומלמד אלא עושה עם הסטודנטים דברים משוגעים לגמרי. זה יכול להיות יציאה לרכבת הקלה לצלם דברים או פעילויות שונות".

בדרך שלי// "יש לי אופי יותר סדנאי, פחות מעביר הרצאות. בקורס יש המון סדנאות, אנחנו ממש מעצבים זהות ניהולית בסשן מתמשך שבו אנחנו והסטודנטים הולכים יחד. גדלתי במשפחה יקית ששם עושים הכול באופן מאורגן ומסודר. לפני כחמש עשרה שנים עשיתי מהלך שמורכב משילוב של גוף ונפש ונפתח לי צוהר לעולם חדש".

השיטה// בנוסף לתחום הלימודים פיתח שיטת התמודדות ייחודית שעתידה להיכנס אפילו לקופות החולים. "יש לי אהבה גדולה ופינה חמה בלב לעולם הביבליותרפיה, זה אומר לעזור לאדם טיפולית ורפואית בעזרת לימוד מודרך של מדרש אגדה. זה תהליך מאוד מיוחד שאני מלמד סטודנטים, הוצאתי ספר בנושא ואני בקשר עם קופות החולים במטרה לקדם את שיטת הטיפול הייחודית הזאת. אני אוהב לראות איך אני מצליח לעזור לאנשים, איך הסטודנטים שלי מצליחים לפתח שיח אחר עם הילדים שלהם והתלמידים שלהם. זה עולם אחר לגמרי".

להרבות במנהלים// בין היתר אחראי ד"ר שנהב על תוכנית המנהיגות בחמ"ד שתפקידה להכשיר אנשי חינוך לתפקידי ניהול. "הרבה מדברים על ניהול, רוצים ניהול וחושבים על ניהול, אבל חסרים מנהלים. חסרים בכלל בחינוך ובפרט בחינוך הממלכתי־דתי. התפקיד שלי הוא ליצור קבוצות של סדנאות בקרב המורים, ובתהליך של 30 עד 60 שעות בונים זהות ניהולית בצורה מובנית. זה תהליך מאוד מוצלח, ובעזרתו אנחנו מצליחים להביא יותר ויותר מורים לשבת ליד שולחן המנהל".

***

ד"ר מירי קריסי, מייסדת ומנהלת מרכז תמיכה לסטודנטים עם צרכים מיוחדים במכללה האקדמית אשקלון

התחלה// את דרכה האקדמית החלה מירי כמרצה לאנגלית במכללה האקדמית אשקלון. "היה לי תואר ראשון ושני באנגלית ותעודת הוראה וזו הייתה המשכורת שלי. פתאום שמתי לב שבכיתה יש סטודנטים עם לקויות למידה ובנושא הזה של לימודי שפה זרה הקושי שלהם מתעצם".

חסר גלגל// כשהבחינה בקושי הציעה למכללה לסייע לתלמידים הללו. "שאלתי את ההנהלה אם רוצים שאלך ללמוד את הנושא ונראה איך אפשר לסייע להם. הלכתי לכל כנס שהיו בו את המילים 'צרכים מיוחדים' או 'לקויות למידה'. נסעתי לכנסים בכל הארץ ומדי כמה חודשים עשיתי מצגת במכללה וראינו במה אפשר לעזור. למדתי כל מה שאני יכולה ממי שרק אפשר. נתנו לי משרדון קטן ומשכורת מסוימת והכול היה טוב. פניתי לפר"ח שייתנו לי מלגות לחונכים שיסייעו לסטודנטים, למרות שעד אז היו נותנים חונכים לתלמידי בית ספר. נתנו לי חמש מלגות גם כאלה".

מכרז// אחרי שנתיים של פעילות ביקשה הנהלת המכללה ממירי להגיש מועמדות למכרז. "ביטוח לאומי הוציאו קול קורא להקמת מרכז תמיכה לנכים, בעלי מוגבלויות ונכי צה"ל למי שיכתוב תוכנית מתאימה. המנהל שאל אם אני מעוניינת ואמרתי לו שבהחלט. מזל שהייתי אז תמימה ולא ידעתי כמה קשה זה הולך להיות. דיברתי עם יועצים, הלכתי לפגישות והתייעצתי עם מומחים. כל פגישה שהייתה לי הקלטתי ואחר כך ישבתי וכתבתי עד שבניתי תוכנית מפורטת מה אעשה בכל שקל מהתקציב שיהיה לי".

זוכה// ההצעה שהגישה למכרז זכתה. "קיבלתי 400 אלף שקלים להרחבת המרכז. הגיעו אלינו כבדי שמיעה וראייה, נכים בכיסאות גלגלים, נכי צה"ל וכן בעלי לקויות למידה והפרעות קשב. באופן אישי עשיתי שינוי, הייתי בתחילת עבודה על דוקטורט באנגלית ושיניתי מסלול. עשיתי קורסים בחינוך מיוחד וכתבתי דוקטורט בנושא. היום יש לנו 370 בעלי לקויות למידה, 120 סטודנטים בכיסאות גלגלים, אנשים עם קושי נפשי, נכי צה"ל. אני מלווה אותם בכל דבר. יש לנו זוג שהתחתנו, שניהם כבדי ראייה. אני איתם בחתונות, בשמחות, פעמיים הייתי בחדר לידה עם תלמידים. כשהם עומדים לקבל תואר אני מתרגשת יותר ממתי שאני קיבלתי, וכשהם מתקבלים לעבודה אני מאושרת יותר מהם. אני איתם בכל צעד".

היעד הבא// "זו לא עבודה, זו שליחות. אני לא מתעייפת. עכשיו כשהמרכז קיים יותר מעשר שנים אני רוצה להרחיב את העשייה לתלמידי תיכון עם צרכים מיוחדים, לעזור להם בלימודים ולתת להם את היכולת להגיע לאקדמיה. המיזם הזה יהיה הצלחה לשני הצדדים - גם התלמידים יקבלו עזרה והכוונה וגם הסטודנטים אצלנו יוכלו להיות חונכים ולהרגיש שהם נותנים ומסייעים למישהו אחר. לא מזמן היה לי סטודנט שהגיע לכאן כל פעם עם המסמכים הרפואיים והתעסק כל הזמן בקביים ובנכות. כל יום חזרתי הביתה בשאלה איך אפשר לעזור לו לצאת מהראש של החלש. הצמדתי לו חניך תלמיד תיכון והוא כל כך פרח מזה. הרעיון הוא כל הזמן לחשוב איך אפשר לפתח ומה יעזור לכל אחד ואחד באופן אישי".

***

ד"ר אפרת גרוסמן

אמא ל־3, גרה במזכרת בתיה, ראש המכללה האקדמית אמונה לאומנויות ועיצוב

• התחלה את דרכה באקדמיה החלה ד"ר גרוסמן במקום שבראשו היא עומדת היום. "התחלתי את דרכי במכללת אמונה בלימודי תואר בתקשורת חזותית. אלו היו לימודים ששינו את כל התפיסה שלי מן הקצה אל הקצה. משם המשכתי לתואר שני ודוקטורט. עבודת הדוקטור שלי עסקה בטיפוגרפיה עברית, כל צורת הגופן של האות העברית. זה נושא שהוא חיבור בין עולם הקודש לחול. הגופן של האות העברית, הצורה שלה, המשקל שלה. זה דבר מאוד יהודי".

• הצעת הגשה עם סיום לימודיה החלה לעבוד כמעצבת. "עיצבתי דיסקים, עטיפות, אריזות. כל מה שקשור לעולם העיצוב. לא פעם יצא לי לקנות אריזות שבעצמי עיצבתי".

• המורה עם נישואיה עברה לגור ברמת הגולן והיה עליה לחשב מסלול מחדש. "לא היו משרדי פרסום ועבודות בעיצוב בגולן, אז התחלתי לעבוד כמורה. הייתי בשלב אחרי שאמרתי לעצמי שאהיה מעצבת בחיי, אבל עם העבודה התחלתי להבין את הערך האדיר של להעביר הלאה את מה שיש לי. להנחיל לאחרים את היכולת לחשוב כמו מעצב. זו מיומנות מטורפת בשביל מורה. זו ראייה מאוד יהודית. העבודה העיצובית, תמיד לחפש איך אפשר לראות את הדברים אחרת, ממש כך בנוי עולם הפרשנות היהודי המסורתי".

• מסביב לעולם מאז לימדה בעוד מסגרות במטרה לפתח ולהעביר הלאה את מה שהיא מאמינה בו. "הקמתי את המחלקה לתקשורת אינטראקטיבית במכללת עמק הירדן ואת המחלקה לתקשורת חזותית באוניברסיטת אריאל ועמדתי בראשה עשר שנים. לאחר מכן יצאנו לשליחות בארצות הברית ולימדתי בישיבה יוניברסיטי. זה היה מרתק. אחר כך שבנו לארץ ולימדתי בקריית אונו".

• חוזרת הביתה אחרי המסלול שעברה קיבלה הצעה לעמוד בראשות המחלקה לתקשורת חזותית במכללת אמונה. "זה היה מיוחד בשבילי, לחזור למקום שממנו התחלתי ולתת למקום שממנו קיבלתי. זכות גדולה".

• הראש לפני כשלושה חודשים מונתה לעמוד בראשות מכללת אמונה. "זה כבוד וזו זכות. אני רוצה ליצור עוד ועוד השפעה על עולם העיצוב, היצירה, האומנות והמשחק בישראל. יש לנו מה לתת פה. לא שומעים מספיק את הקול שלנו ואני רוצה לתת לו ביטוי".

• תוכניות לעתיד "אני רוצה להגדיל את המכללה, להכניס בה עוד המון מסלולים, שתהיה פורצת דרך ותביא לידי ביטוי את עולם התוכן היהודי העשיר והמגוון. לטפח את היכולת לנהל משא ומתן עם התרבות היהודית הנשית החדשה ואתגריה, מתוך אהבה גדולה ליצירה ורצון להשפיע על שדה האומנות והעיצוב הישראלי, והכול מתוך אמונה בדרך שלנו ובקול הייחודי שיש לנו להביא".

***

פרופ' אבי כספי

ראש רשות המחקר במרכז האקדמי לב

• התחלה את דרכו באקדמיה החל במקום בו הוא מלמד ומרצה כיום. "למדתי תואר ראשון במרכז האקדמי לב בתחום האלקטרוניקה. אחר כך למדתי תואר שני בפיזיקה שימושית במכון ויצמן. תחומים שאז תפסו אותי ועניינו אותי מאוד".

• שירות משמעותי את לימודיו עשה כעתודאי ובמסגרת זו התגייס לצה"ל לתפקידים טכניים בחיל האוויר. "בין תפקידיי השונים היה טיפול במטוסי מודיעים שהיה כלול בו מערך של אנטנות. בחיל האוויר היינו מחולקים לתחומים שונים, אני הייתי בתחום של מטוסי מודיעין. עד שקיבלתי הצבה לתפקיד קצין פרויקט של מערכת תצפית. עולם שכולל את כל הנושא של מצלמות אוויריות. הנושא הזה של צילום, מבט, הסתכלות וראיה מאוד תפס אותי. מהבנת הכלי הטכני של המצלמה, התחלתי לחקור על המצלמה שיש לנו בגוף, העין שלנו. איך העין עובדת, מה התנועות שעושה העין, מה אופי הפעילות שלה. העולם הזה מרתק אותי".

• ראיה מלאכותית עם חקר המצלמות והבנת העין האנושית, החל לשלב ביניהן לפיתוחים מרחיקי לכת שיכולים לסייע לאנשים רבים. "נסחפתי לעולם הזה של חקר תנועות העיניים. העמקתי ולמדתי רבות. בשנים האחרונות הצטרפתי למיזם של פיתוח העין הביונית. ראיה מלאכותית. במסגרת העבודה על המיזם הזה הייתי כמה שנים במחקר ופיתוח בארצות הברית. חקרנו ולמדנו איך תנועות עיניים של עיוורים ולקויי ראיה יכולות להשפיע על אפשרות של שחזור מערכות הראיה בקרב אדם שאינו רואה".

• להעביר הלאה עם חזרתו ארצה שב ללמד במרכז האקדמי לב בו החל את דרכו האקדמית והמחקרית. "היום אני מנסה להסביר לסטודנטים שלנו לא לחפש את הדברים הפשוטים, את הידע הקל, אלא לחפש את עולם התוכן היותר מורכבים, המאתגרים. כמו שאני בעצמי ניסיתי לעשות שילוב בין מצלמה לראיה בעין. להקביל דברים בין תחומים שמשיקים אחד לשני. אם בזמן שאני הייתי סטודנט, היה בא מישהו ואומר לי שבעתיד אני אעסוק במערכות ביולוגיות הייתי אומר שזה לא בכיוון בכלל. אז העולם שלי היה סביב העיסוק בנושא האלקטרוניקה. היום אני רואה שאפשר לשלב תחומים, לקחת ידע ממקום אחר ולראות אם ניתן לשלב אותו בדבר נוסף".

• ניסוי ותהיה "אנחנו מנסים עוד דברים וחושבים על עוד פיתוחים שניתן יהיה אולי להביא לידי ייצור בעתיד. מנסים להבין איך עובד המוח, איך אפשר למצוא שיטות לעקוף את בעיית הראייה דרך המוח ומה שמאחורי. אני תמיד אוהב לתת את הדוגמא של קוצב הלב. מי שהשתילו אצלו את הקוצב הראשון לפני שישים שנה היה מהנדס אלקטרוניקה, אז זה היה חידוש שניתן לדרום ללב לתפקד באמצעות זרמים חשמליים".

• להאיר במחשכים "היום אני רואה איך אפשר לקחת את עולמות המחקר והפיתוח, מה שלמדנו ולנסות לעזור לאנשים לשפר את הראיה, להחזיר את הראייה למי שאולי לא רואים היום. אני מלמד את הסטודנטים שלי תמיד איך לחפש את השאלות שאחרים לא תמיד שואלים. לראות במה עוד לא נגעו, לחפש את מה שעוד לא עשו ולשלב עולמות וזה יכול להביא אותנו להישגים".

***

רויטל מרבל

נשואה ואמא ל-4, גרה בקרני שומרון, דוקטורנטית ומרצה למדעי המחשב באוניברסיטת אריאל

• התחלה "תמיד הייתי טובה במתמטיקה ובתיכון עשיתי בגרות במחשבים. עם תום השירות הלאומי התחלתי ללמוד לתואר במדעי המחשב וזה התאים לי".

• הייטקיסטית "סיימתי את התואר והלכתי לעבוד בהייטק, הייתי מתכנתת. אחרי שנתיים הרגשתי שאני רוצה שינוי והלכתי לעשות תואר שני בהוראה בבית ברל. היום כשאני מרצה אני רואה שאני מאוד אוהבת את זה, אני אוהבת להיות פעילה. לעמוד, לדבר, להסביר. אלה דברים שאני טובה בהם. אלה תחומים שונים אבל מאוד משלימים".

• המורה "הייתי מורה למתמטיקה במשך ארבע שנים, הגשתי לבגרות, ואז חיפשתי השתלמות מעניינת לעשות. רציתי להתפתח בתחום המתמטיקה וללמוד את התחום ברמה אקדמית. רציתי שיהיה לי מה לתת לתלמידים שלי. שמעתי שנפתח מסלול לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת אריאל וחשבתי שאולי זה יעניין אותי. ביקשתי לדבר עם ראש התוכנית, וכך הגעתי לפרופסור בועז בן משה. נפגשנו במעבדה, ואני רואה שם כל מיני מכשירים מגניבים, מכוניות אוטונומיות, כל מיני דברים של סטודנטים מתחומים שונים. ראיתי את הסטודנטים ואת המיזמים שלהם, חשבתי שאני יכולה להשתלב והחלטתי שאני הולכת על זה".

• בין עולמות "בשנה הראשונה של המאסטר עדיין שילבתי הוראה. הייתי מלמדת בבוקר וטסה למעבדה לעבוד על המחקר שלי. בשנה השנייה הציעו לי מלגה, אז לקחתי חל"ת מההוראה ונשאבתי לעולם הזה. סיימתי תואר שני בהצטיינות ונשארתי לדוקטורט".

• החבר מהחלל "כיום אני עובדת על דוקטורט שבמסגרתו אנחנו עובדים יחד על פיתוח לוויינים זעירים. אחד כבר נשלח לחלל. עוד לא קיבלנו ממנו אות אבל אנחנו מחכים. החבר שלו, לוויין נוסף, בדרך לשם. זה נשלח לארצות הברית ומשם לחלל. תחנת החלל של נאס"א שלחה את הלוויינים שלנו עם האסטרונאוטים האמריקאים. מתישהו אחד מהם פתח את החלון וזרק את הלוויין שלנו החוצה עם לוויינים נוספים אחרים. זה היה מאוד מעניין ומרגש".

• מותר לאהוב "גם כמורה וגם כמרצה אני רוצה להביא את חיבת המקצוע. שאנשים יעשו משהו שהם אוהבים, במיוחד כשמדובר בסטודנטים שהם עמוסים ועסוקים. חשוב לי להעביר את החומר בצורה שהתלמידים יתלהבו, שירגישו שהחומר מעניין אותם ושהם יאהבו אותו. אם אני נותנת מטלה חשוב לי שהיא תהיה גם מאתגרת ומלמדת אבל גם שתהיה מהנה ומיוחדת. אני גם לא אוהבת ללמד לבד אלא כחלק מסגל. עבודת הצוות היא דבר חשוב פה".