על הנשיא החדש של איראן, איברהים ראיסי, והסיכוי שמשהו ישתנה תחת הנהגתו הנתונה, כמו קודמותיה, תחת שלטונו הבלתי מעורער של המנהיג העליון, עלי חמינאי, שוחחנו עם ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן.
"הפעם, בניגוד למערכות בחירות קודמות, אפילו לא הייתה העמדת פנים לשחק את המשחק הדמוקרטי. אלה לא היו באמת בחירות. סיננו כבר בשלב מועצת שומרי החוקה את כל המועמדים שיכולים היו לערער על מעמדו של ראיסי", אומר עילם גינדין הקובעת כי מדובר ב"מועמדים שלא הייתה שום סיבה לפסול אותם, חוץ מזה שהיה להם סיכוי".
עם זאת היא מציינת כי לא מדובר במועמדים שהיו נחשבים לבשורה גדולה למערב או לאזרחי איראן, אך עצם העובדה שהיה בכוחם לערער על סיכויי ראיסי להיבחר הובילה להסרת מועמדותם. "הפעם האחרונה שחשבו שיש בשורה גדולה הייתה כשחתאמי נבחר ב-1997, חשבו שיהיה נשיא קצת פחות משוגע מקודמיו ותהיה מדיניות קצת פחות משוגעת, אבל חתאמי עצמו אמר שידיו כבולות והוא לא יכול לשנות כלום. הוא רק זרוע ביצוע של המדיניות שמוכתבת לו".
עילם גינדין מציינת כי עד כה הייתה העמדת פנים של דמוקרטיה, "שכאילו יש בחירות חופשיות חוץ מסינון על פי קריטריון שבחלקו הוא ענייני, תואר אקדמי, ניסיון פוליטי וניהולי, אבל הפעם אין את זה ואפילו מי שעמדו בכל הקריטריונים סוננו".
מה הוביל לביטחון האיראני הזה למחוק את הסממנים הדמוקרטיים הללו? על כך משיבה ד"ר עילם גינדין בשלושה פרמטרים מרכזיים: "על לפני כמה שנים מבין הצעירים לא ידעו מיהו ראיסי, הבוגרים זוכרים אותו כחבר מאוד אכזר בוועדות המוות של שנות השמונים, מי שיש לו דם של אלפי איראנים על ידיו. הוא היה פוליטיקאי חיוור ואפרורי שסומן כיורש לחמינאי שכבר אינו צעיר ואינו בריא. הוא רץ לנשיאות לפני ארבע שנים כשלא היה לו סיכוי, אחר כך מונה לראש הרשות השופטת, הוא נלקח לסיורים במדינות החסות של הרפובליקה האיסלאמית ועכשיו סידרו לו בחירות ללא מתחרה".
כינויו של ראיסי כ'התליין' מוצדק לחלוטין, לדבריה של עילם גינדין המציינת כי מדובר במי שרצח את כל מי שדעתם שונה מעמדת ההנהגה. "גם כחבר ועדות המוות, גם כתובע ראשי וגם כראש הרשות השופטת הוא בעל קבלות לכינוי 'התליין'. הוא היה אחד החברים האכזריים במיוחד. יש עדויות של אנשים שהגיעו למשפט, והוא הודיע להם שהוא הולך לשפוט אותם למוות. כחבר בוועדה כזו היה יכול היה להביע הסתייגות או צער, מה שלפי העדויות לא ממש היה".
"היו השלכות של נידונים מהרים וצוקים, והוא החליט שהמוות יהיה בתלייה ולא בכיתת יורים כי בתלייה סובלים יותר. סיבה נוספת לאכזריות שלו".
עוד מוסיפה ד"ר עילם גינדין מניעים נוספים להצבתו של ראיסי כנשיא: איתות למערב ש"אנחנו לא פראיירים". לדבריו כאשר רוחאני נבחר המעמד הבינלאומי של הרפובליקה ה אסילאמית בעולם הצדיק מועמד דיפלומט ומחייך יותר באופיו. לעומת רוחאני שנחשב לזאב בעור של כבש, ראיסי הוא זאב בעור של זאב. "הפעם האחרונה שהיה נשיא שתוכו כברו הייתה כשאחמדיניג'אד נבחר והוא היה טוב להסברה הישראלית, כי ראו עם מי יש עסק", היא אומרת וסבורה כי יתכן ובחירתו של ראיסי תוביל גם היא להבהרה לעולם עם מי מתמודדת ישראל.
בנוסף היא רואה בבחירתו של ראיסי איתות כלפי פנים "להראות שאמנם אנחנו יושבים לשיחות עם ארה"ב ואנחנו צריכים גמישות מול המערב אבל שלא תחשבו שאתם יכולים להרים את הראש ולדרוש זכויות אדם".
להערכתה, כעת "מי שהכי יסבלו הם האיראנים, שעד היו הייתה העמדת פנים של דמוקרטיה והיום גם את זה אין. ניתן לצפות שתהיה גם נוקשות באכיפה כשאין גם רטוריקה של נשיא שאומר שצריך להיות פחות אכזריים".