ד"ר מיכאל בן ארי
ד"ר מיכאל בן אריצילום: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

מי שיבקש ללמוד על חיילי צה"ל מהעדויות של 'שוברים שתיקה' יקבל תמונה של צבא רצחני ואכזרי שמבצע טבח בנשים זקנים וטף.

מי שיבקש ללמוד על פרעות הערבים בלוד לפני כחודש וחצי מאביו של מוסה חסונה, יאמין להצהרה שלו בכנסת: "אני מוכן לשלם מיליון דולר אם יביאו לי סרטון אחד של ערבי מתנפל על יהודי בלוד". מי שמבקש ללמוד את ההיסטוריה של המרד הגדול מהעדויות של יוסף בן מתתיהו, שחצה את הקווים בראשית המרד, וכשעבר לפיקוד הרומי היה שותף מלא לטבח של בני עמו, גברים נשים וטף, מקבל ציור מציאות מהונדס של אירועי המרד: היהודים חיו עם הרומאים בהרמוניה, עד שקומץ קנאים בריונים ומטורפים סיבכו את עם ישראל במלחמה חסרת סיכוי, תוך שהם רוצחים זה את זה, ואת כל מי שהזדמן בדרכם, שורפים מחסני מזון להנאתם ודוקרים רבנים להפגת השעמום.

כדי להפריך את השקר הזה כתבתי לפני שנים את ספרי 'המרד הגדול' (זמין לקריאה חינמית ברשת). אחד המגיבים לספר כתב לי: "קראתי מכריכה לכריכה. התביישתי בעצמי, איך לא קלטתי את האמת הפשוטה כשקראתי את 'מלחמות היהודים'. צדק היסטורי לגיבורי המרד הגדול". ואכן מדובר באמת נעדרת, שנבקש לתמצת בכמה נקודות:

1. תודעת החירות: עם ישראל שלאחר המרד החשמונאי כבר לא מושיט את צווארו לכל דורש. מתתיהו ובניו העבירו את עם ישראל מתודעת "ייהרג ואל יעבור" לתודעת "יהרוג ואל יעבור".

2. השלטון הרומי דרס את היהודים ואת היהדות, והזמין כמה התנגשויות קשות שהביאו לא פעם לטבח של יהודים ומנגד לתגובה יהודית. העמידה מול גזירת קליגולה להעמדת צלם בהיכל (39 לספה"נ) הקיפה את כל עם ישראל בארץ ובעולם. המשלחת שעמדה מול הנציב הרומי פטרוניוס לא הייתה של קנאים או בריונים. זקני העם עמדו מולו והסבירו לו שמדובר במהלך שיגרום למלחמה רבתי עקובה מדם, זאת בזמן שהמונים המונים עומדים מאחוריהם.

3. הטריגר למרד הגדול היה טבח של 20 אלף יהודי קיסריה (66 לספירה). הנציב הרומי, במקום להגן על היהודים, פלש לירושלים וביצע טבח של 3,600 איש, ובהם המתונים שבמתונים, שהולקו ונצלבו. ההתגוננות מול הקלגסים הקיפה את כל תושבי ירושלים, לא היו אלו הקנאים או הבריונים.

4. בנובמבר 66 הוזעק הנציב הרומי בסוריה למסע עונשין לירושלים, שחטאם היה שהתגוננו ולא אפשרו לפלורוס לבזוז את המקדש ולטבוח נשים, ילדים וטף. בדרכו השמיד קסטיוס גאלוס יותר מ־8,000 יהודי יפו, ללא סיבה או התגרות, וכך גם בעיר לוד. הניסיון שלו לבצע טבח בירושלים נכשל. שוב, ההתגוננות היא איננה של הקנאים והבריונים, היא של כל מי שלא היה מעוניין שישחטו אותו ואת ילדיו לעיניו. הלגיון ה־12 שבא לטבוח הושמד על ידי מגיני העיר, ובהם נודע גיבור ישראל שמעון בר גיורא.

5. שרשרת ההתנכלויות של הרומאים, שנתקלה בהתנגדות יהודית, הגיעה לנקודת אל־חזור. ליהודים נותרה הבחירה בין מוות ועבדות למלחמה וחירות.

6. מועצת המרד: בכל התקופה הזאת של שנות 66–67 ההנהגה הירושלמית הממסדית של כוהנים וחכמים שולטת בעיר ללא עוררין. מי שנחשד שאינו מתיישר עם הקו מגורש מהעיר, וכך גם בר גיורא ויחידת הלוחמים שלו. מועצת המרד המתונה היא זו שמחלקת את הארץ לאזורים ומפקידה את איש אמונם יוספוס למפקד הגליל והגולן.

7. הביצורים: שיטת ההתבצרות של ערים הוכחה בתוך זמן קצר ככושלת. היא אפשרה לרומאים לבחור היכן ומתי לרכז כוח ולנפץ עיר אחר עיר.

8. יודפת ויוספוס: יוספוס, שנקלע ליודפת בזמן המצור עליה, הסגיר עצמו לרומאים (ולהערכתי אף הסגיר את העיר). יותר מ־40 אלף יהודי יודפת נטבחו. זה היה גורלם של כל תושבי הערים היהודיות.

9. כניעה לרומאים: לא פעם הרומאים הציעו ליהודים שהתבצרו להיכנע תוך הבטחה שלא יאונה להם כל רע. אולם כל עיר שהתפתתה, הושמדה גברים נשים וטף. כך בטריכאי וכך בתבור. יוספוס כתב שאחרי הטבח שאספסיאנוס עשה בתושבי טריכאי שנכנעו, איש לא האמין להצעות השלום הללו. הברירה נותרה: מלחמה או הושטת הצוואר ללא התנגדות.

10. יהודים בוגדים: לא מעט יהודים קיבלו את חייהם או את מעמדם אצל הרומאים בזכות שיתוף פעולה עמם, זה המיצוי של מלחמת אחים: תושבי ציפורי ובית שאן שנלחמו נגד אחיהם, ראש המטה של טיטוס מול ירושלים היה היהודי טיבריוס אלכסנדר, אגריפס המלך השתתף במצור ובטבח בגמלא שבו נופצו ראשי תינוקות אל הסלעים, ועל כולם יוספוס שבתחילת המלחמה חצה את הקווים, הסגיר סודות והחליש את כוח העמידה.

11. הכפשת גיבורי המרד: על ההכפשה השיטתית שעשה יוספוס ללוחמי המרד כותב פרופ' מ' כשר: "לאמיתו של דבר נועדה היא בראש ובראשונה לתרץ וללמד סנגוריה על דעותיו שלו ועל מעשיו בשעת המרד".

12. מסע עונשין: לאחר השמדת ערי הגליל פתח אספסיאנוס במסע אכזרי להשמדת ערים ביהודה, הוא עסק בהשמדת יהודים ויהדות, כפי שמתואר לגבי האיסיים: "המלחמה ברומאים הוכיחה את תעצומות נפשם בכל המבחנים, גם כאשר נמתחו איבריהם בגלגל (העינויים) ועוקמו, נשרפו וסורקו, וכאשר העבירו אותם בכל כלי העינויים כדי לאלצם לקלל את המחוקק ולאכול מאכלות אסורים, עמדו בניסיון ולא עשו לא זאת ולא זאת..."

13. שנת ארבעת הקיסרים: בשנת 68, בעיצומו של המרד, הקיסר נירון התאבד (לא התגייר!). רומא נכנסה למלחמת לגיונות, שלושה קיסרים הוחלפו בתוך כשנה, עד שאספסיאנוס הוכרז כקיסר.

14. אביב-קיץ 70: אספסיאנוס שולח את בנו טיטוס להחריב את ירושלים עם צבא אדיר. בשעה זו התכנסו לעיר לוחמים מכל הארץ מכמה קבוצות. מי שביקש לעזוב את העיר עשה זאת קודם. לכולם היה ברור שעל ירושלים והמקדש תהיה מלחמה עזה. מי שנשאר, נשאר כדי להילחם.

15. הרומאים קיבלו מידע שקרי על מלחמות אחים בתוך העיר פרי מוחו הקודח של יוספוס. אספסיאנוס היה משוכנע: "בעוד אויבינו הורגים איש את אחיו במו ידיהם ו(בעת ש)בא עליהם הגרוע שבאסונות, מלחמת אחים, עליכם לשבת בשקט כצופים (במחזה) הרחק מן הסכנות, ולא להתגרות מלחמה באנשים המבקשים את המוות, ובטירופם שולחים יד איש באחיו".

16. שתי מפלות: המידע השקרי הביא את טיטוס לשתי מפלות מול המון לוחמים שהסתערו עליו בהפתעה באופן מתוזמן ונועז. הוא ו־600 פרשים נמלטו מהצד המערבי של העיר כל עוד נפשם בם. גם הניסיון להציב מחנה על הר הזיתים נתקל בהסתערות של לוחמים עזי נפש, שגרמו למנוסה של חיילי הלגיון העשירי ולהשמדת המחנות שלהם.

17. תיאום אסטרטגי: בתוך העיר לא רק שלא הייתה מלחמת אחים (בחז"ל אין זכר למלחמת אחים). היו חלוקת גזרות, חלוקת כוחות ותיאום אסטרטגי. במשך ארבעה חודשים הצבא הרומי הוכה שוב ושוב. הלוחמים של יוחנן ושמעון לא ישבו בסעודות של כלבא שבוע. הם השתמשו בחומה כדי למצוא הזדמנות להכות באויב, לזרוע בו ייאוש, לשרוף לו את מכונות המלחמה ולמנוע טבח אכזרי של תושבי העיר. ברגע של אמת כותב יוספוס: "(טיטוס) פנה אליהם ברתחת זעם ואמר: היהודים, אשר הייאוש בלבד הוא המדריך את צעדיהם, נוהגים בכל, מתוך מחשבה תחילה ובהקפדה; הם מכינים תחבולות ומארבים ומצליחים בתכסיסיהם בגלל צייתנותם, ומפני שהם נאמנים ומסורים זה לזה ובוטחים איש ברעהו".

18. ייאוש בצבא הרומי: את שהתרחש בצבא הרומי אל מול גבורת המורדים כותב יוספוס: "חששו החיילים (הרומאים) כי לא יכבשוה לעולם אם גם הסוללות האלו ייהרסו. העצים לא היו מצויים, וכשל כוחם של החיילים מחמת מלאכה, ורוחם נפלה – מפני המפלות החוזרות ונשנות. ואומנם... גרמו ייאוש לרומאים... התקוות שלהם הולכות ומתנדפות, וסוללותיהם נחרבות בגלל התחבולות; המכונות מתבטלות בפני חוסן חומותיהם, והמאבק פנים אל פנים – אינו כלום מפני עוז מתנגדיהם".

19. התמסרות לרומאים: על פי יוספוס, מי שהסגיר את עצמו לרומאים נצלב אל מול החומה לאחר התעללות אכזרית, "עד שלא היה מקום לצלבים".

20. פרופ' מ' שטרן הי"ד, גדול חוקרי ימי הבית השני, מכנה את המורדים "לוחמי חירות ישראל", ובתגובה לסיפורי מלחמת האחים הוא מוסיף וכותב: "התמונה שצוירה כאן על הזרמים השונים היא במידה רבה היפותטית, הרי דבר אחד ברור: הגורמים שאיחדו זרמים אלה היו רבים יותר מהגורמים המפלגים".

21. לסיכום: מהלך הקרבות מוכיח שהמורדים היו ערוכים בצבא מאורגן מבעוד מועד. עוצמת ההתקפות מול הלגיונות הרומאיים וההצלחות החוזרות ונשנות מלמדות שהכוח הצבאי שהיה בידי הסיעות היה רענן, נחוש ונתון למרות של מפקדים מוכשרים ויצירתיים, שבמרבית הזמן לקחו את היוזמה לידיהם.

תיאוריו האובססיביים של יוספוס אודות מלחמות אחים עקובות מדם שהתנהלו בכל רגע נתון אינם משקפים את המציאות שהייתה בתוך העיר. בין סיעתו של יוחנן לסיעתו של שמעון היה תיאום וחלוקת גזרות. שני המנהיגים הגיעו אל העיר כדי לגונן עליה, ואחידות המטרה הביאה אותם להגיש יד זה לזה. יוספוס בקנאתו ובשנאתו היוקדת טורח להעמיד אותם אל עמוד הקלון של מלחמת האחים והרצחנות.

אני מזמין אתכם לקרוא את הספר 'המרד הגדול' או להאזין להרצאה מפורטת שתשודר בערב תשעה באב. קישור להרצאה תוכלו למצוא אצלי בטוויטר או בפייסבוק.

ד"ר מיכאל בן ארי הוא מרצה במכללת אורות וחבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת עוצמה יהודית