תענית תשעה באב היא התענית החמורה מתוך ארבעת התעניות שגזרו חכמים על החורבן: עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב וצום גדליה.
הצום נקבע בעקבות חמישה אסונות קשים שעבר העם היהודי. הראשון שבהם הוא חטא המרגלים לאחר יציאת מצרים והגזירה על כל אותו הדור שלא יכנסו לארץ.
בנוסף, שני בתי המקדש נחרבו בתשעה באב. גם העיר בית"ר נחרבה בתאריך זה ודוכא מרד בר-כוכבא. לאחר מכן נחרשה העיר ירושלים ועליה הוקמה העיר האלילית הרומית איליה קפיטולינה.
יש עוד אסונות שהתרחשו לעם היהודי בתאריך הסמלי הזה. בשנת 1290 הורה מלך אנגליה דאז, אדוארד הראשון, לגרש את כל היהודים מאנגליה עד תחילת חודש נובמבר באותה שנה. יהודי שנשאר בארצו לאחר תאריך זה דינו היה מוות.
בשנת 1306 (בי' באב של אותה שנה) גזר מלך צרפת פיליפ הרביעי על גירוש יהודי ארצו בתוך חודש. יום לפני תשעה באב בשנת 1492 הסתיימו ארבעת החודשים שניתנו ליהודי ספרד לעזוב אותה.
'האקציה הגדולה', אותו מבצע של הנאצים להשמדת יהודי גטו ורשה, החל בח' באב בשנת 1942. במסגרת המבצע הועלו היהודים מגטו ורשה על רכבות לעבר מחנה ההשמדה טרבלינקה הארור.
יום למחרת תשעה באב בשנת תרפ"ט חגגו המוסלמים בירושלים את יום הולדתו של הנביא מוחמד. הם התאספו בה הבית ברחבת מסגד אל-אקצא ומשם יצאו להפגנה. השייח' אבו סעוד הוביל אותם לרחבת הכותל המערבי ושם הם שרפו ספרי קודש.
הגירוש מגוש קטיף בשנת תשס"ה-2005 היה אמור להתחיל בפועל בתאריך ט' באב באותה שנה. בעקבות בקשת הרבנות הראשית לישראל, הגירוש החל למחרת בתאריך י' באב.