אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: Bill Oxford on Unsplash

בית המשפט העליון דחה ביום חמישי את הערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי ולפיה המדינה לא תחוייב לפצות את יהודי מרוקו בשל המגבלות שהוטלו עליהם בתקופת משטר וישי, מלחמת העולם השניה.

בא כוחם של העותרים, עורך הדין דוד ידיד, מסביר את המניע שהוביל למאבק המשפטי אותו ניהל במשך עשור ומדגיש את הביקורת שמתח בית המשפט כלפי המדינה על שהפלתה בחקיקה בין קורבנות המשטר הנאצי במקומות שונים.

בראשית דבריו מציין עו"ד ידיד כי בשנים 2012-13 הוגשו כמה אלפי בקשות לרשות לזכויות ניצולי שואה להשוואת תנאי הפיצוי של יהודים שעלו ממרוקו לפני שנת 53', כך שעל פי התנאים המוגדרים בחוק גם הם זכאים לפיצוי, אך בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את הבקשות. על החלטה זו הוגש הערעור לעליון.

"לא הייתה טענה ואין מחשבה שמה שהיה במרוקו הוא מה שהיה באירופה", מדגיש עו"ד ידיד ומיד מוסיף כי יהודי טוניס ולוב הוכרו כזכאים על אף שגורלם לא היה כגורלם של יהודי אירופה, "כלומר נפסק על ידי המדינה שלא צריך להיות במדינות אירופיות כדי להיות זכאי לפיצוי". על בסיס היגיון זה הוגשה הבקשה לבית המשפט.

עו"ד ידיד מציין כי אכן מגבלות משטר וישי היו בעיקרן כלכליות על יהודי מרוקו, ואכן האוצר מעביר פיצוי של 4000 שקלים מדי שנה לניצולים, סכום שיעלה בקרוב למעט יותר מ-5000, אך מאחר ומשטר וישי היה גרורה של המשטר הנאצים אין סיבה להפלות בין הניצולים במרוקו לניצולים במדינות אחרות.

"גרמניה היא שהכתיבה לוישי מה לעשות במרוקו, אבל לצערינו קיבל בית המשפט העליון את מה שקבע בית המשפט בחיפה שוישי לא היה גרורה של המשטר בגרמניה", אומר ידיד. "האוצר עמד על רגליו האחוריות ואנשיו הביאו 5-6 מקרים מתוך למעלה משנתיים של משטר וישי בגרמניה שבהם משטר וישי לא קיבל את התכתיב הגרמני. אחת הדוגמאות היא הסירוב להחליף את המושל בגרמניה, למרות שאת ראש הממשלה הדיחו על פי דרישת הגרמנים. היו עוד כמה מקרים בודדים כמו התערבות בענייני ועד הפעולה היהודי בקזבלנקה ומהאירועים הללו הוכיחו שמשטר וישי לא היה גרורה של הגרמנים".

"הגרמנים נתנו לצרפתים סממנים של עצמאות. הייתה להם מדינה, היה את מרשל פטן כנשיא המדינה ונתנו להם להחליט במספר החלטות, ובין השאר על אופן לכידת היהודים והסגרתם, ואכן יהודי צרפת, ובהם גם יהודים ממרוקו, נשלחו למחנות המוות. לא הצלחנו לשכנע את בית המשפט העליון שמדובר רק בעניין של פרוצדורה ושמשטר וישי היה אכן גרורה".

עו"ד ידיד מציין בדבריו את דברי השופט אלרון בדעת המיעוט שקבע כי הסיבה לסירוב לאשר את הפיצוי נובע אך ורק מהסוגיה התקציבית ולא מסוגיה עקרונית של ממש. ידיד מעיר כי לא מדובר בסכומי עתק, ועל פי תחשיב שהועבר לשרה לשוויון חברתי מדובר בפיצוי של 120-150 מיליון שקלים בשנה לכלל היהודים יוצאי מרוקו העומדים בתנאים המתחייבים.

השופט אלרון ראה בהחלטה פגיעה בחוק יסוד האדם וחירותו והגדיר את המציאות החוקתית כיום כאפליה על רק מוצא ומושבם של אזרחים. לטעמו של עו"ד ידיד נכון לדרוש דיון חוזר בבית המשפט העליון בהרכב מורחב, גם אם סיכוייה של בקשה שכזו להידחות גדול. הוא מציין שדרישה דומה הנוגעת ליהודי עיראק נדחתה, ועם זאת "לא אבדה תקוותנו", כלשונו. אם אכן תוגש בקשה לדיון מורחב או לא, הדבר עדיין לא הוחלט.