מסעות התיכוניסטים מישראל לפולין כחלק מהנחלת זכר השואה היו מאז ומתמיד נקודת מחלוקת ופולמוס בחברה הישראלית.
רבים חיפשו ומחפשים חלופות לנסיעה ומגיפת הקורונה יחד עם המתיחות בין ממשלת ישראל לממשלת פולין מעצימים את הביקוש לחלופות הללו, ובמוזיאון 'בית העדות' גובר הביקוש להשתתפות ב'מסע משואה לתקומה' עליו שוחחנו עם מנכ"לית המוזיאון, רחל רוזנמן-עפר.
הגידול בהיקפי הנרשמים למסע ב'בית העדות' מגיע מכלל בתי הספר ומכלל המגזרים. הגידול בשנה הקרובה נאמד בפי שלוש לעומת שנים קודמות. רוזמן-עפר מציינת כי אם עד כה יצאו למסע רק כיתות שלא יצאו לפולין, הרי שבשנה האחרונה לא קיימת חלופת הנסיעות לפולין והמעגל מתרחב. "חלק מבתי הספר יוצאים איתנו באופן קבוע וחלק שמעו עלינו כשחיפשו אלטרנטיבה טובה".
על המסעות, הנמשכים לאורך ארבעה ימים, מספרת רוזנמן-עפר כי אלה מונהגים בידי מדריכי פולין בעלי ניסיון ומעלים לאורכם חוויות ייחודיות כמו מפגשים עם אנשי עדות מ'ניר גלים' המספרים את סיפורם האישי.
"כיום לא ידוע מתי המסעות הללו יתחדשו ובתי הספר מבינים שיש אלטרנטיבה מצוינת ומקצועית", היא אומרת ומדגישה כי בפולמוס בעד ונגד המסעות לפולין היא דווקא מצדדת במסעות, אך כעת, מאחר ומסעות אינם קיימים עולה הדיון באלטרנטיבה, אם לקיים אותה בישראל או לאפשר לתיכוניסטים לעבור את תקופת התיכון מבלי לעבור את החוויה המעצבת.
במהלך ארבעת ימי המסע פוגשים התלמידים בין השאר "קרון רכבת מקורי שהובא מגרמניה, הולוגרמות של ניצולי שואה ועוד כמה פרויקטים שעומדים לפני סיום ואינם קיימים בכל מקום אחר. הם מבקרים במקומות של שואה ותקומה כמו עתלית, עכו ועוד. אנחנו משלבים גם חדרי בריחה שהקמנו בשטח, ובהם לומדים על חסידי אומות העולם, על יאנוש קורצ'אק ועוד. בארבעת הימים עולות הרבה דילמות ומתקיימים שיחות ודיונים רבים".
עוד שאלנו את רוזנמן-עפר אם תופעות בלתי ראויות שעלו לתשומת הלב במהלך המסעות בפולין יכולות להתרחש גם במסע הארצישראלי של בית העדות. "לא נתקלנו בתופעות כאלה. המסעות שלנו מאוד מרוכזים ורגשיים. התלמידים יוצאים בהבנה שהם חלק משרשרת הדורות, הם חלק מעם ולא אינדיבידואליים, יש להם היסטוריה מדהימה ויש להם משא על הכתפיים. אם חלקם באו עם אדישות הם יוצאים עם תחושת חיבור ושייכות".
המסעות של בית העדות, מספרת רוזמן-עפר, משתנים ומותאמים על פי אופיו ומאפייניו של כל בית ספר. "אנחנו תופרים את המסע יחד עם בית הספר. אנחנו לא באים עם תבנית מוכנה. יש הבדל גם ברמה הגיאוגרפית אם בית הספר מגיע מדרום או מצפון. מעבר לכך בתי הספר באים עם בקשות, שלא את כולן אנחנו מקבלים, אלא את מה שמתאים למסע. חשוב לנו שהמסע גם לא יהיה פופוליסטי. למשל, אנחנו יודעים שיש מקומות אחרים שרוצים להפגיש עם עובדים זרים בדרום תל אביב. בעינינו זה לא קשור ולא מתאים. זה לא חלק מהנושא של המסע משואה לתקומה. מפגשים עם החברה הישראלית או הלא ישראלית הם משהו אחר לגמרי. אנחנו בונים את הדברים נדבך על נדבך עד שנבנה בניין שלם. יש בקשות שאנחנו נענים להן ויש בקשות שהצוות המקצועי של בית העדות אומר שלא, אנחנו מדברים על משהו אחר לגמרי. יש דיאלוג מבורך בינינו לבין בתי הספר".