בימים שבהם הכוח המעשי הוא הדבר הנחשב, כאשר אחרי כל הבנה וגילויי רצון נשאלת השאלה: אבל תכל'ס מה יהיה? וכולם רוצים לבחון את הצד השני במעשיו, חשוב לברר את כוחו האמיתי של הלב ואת העוצמות הקיימות ברצון הלב.
תחילת הפרשה מספרת על יציאתו של יעקב מבאר שבע. אחד "הכוכבים" בסיפור זה הוא האבן. יעקב שם אבן מראשותיו. לאחר מכן הוא לוקח את האבן ששם מראשותיו "וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה. לבסוף הוא מבטיח כי האבן הזאת תהיה "בית אלקים".
מה באה ללמד אותנו ההתייחסות המיוחדת אל האבן הזאת? אבן היא דומם שאין לו כל משמעות מצד עצמו. אבל האדם בכוונת לבו וברצונו יכול לרומם את האבן וחשיבותה למדרגות עליונות ביותר. אבן יכולה להיות מושלכת בצידי הדרכים ללא כל תועלת. היא יכולה לשמש את האדם ככרית לשינה , וביעדו אותה לצרכים עליונים יותר הוא מעלה את מדרגת האבן וחשיבותה.
כמו במעשה המצוות שאמר ר"י אלבו : "הכל הולך אחר כוונת הלב" ,כך בכל מעשה ומעשה בחיינו כוונת הלב היא הנותנת משמעות למעשה.
המעשה כשלעצמו והמציאות כשלעצמה אין בהם כל משמעות. אדם יכול לנשק את חברו אפילו הוא שונאו ומי שינסה ללמוד מהנשיקה על אהבה השוררת ביניהם כביכול, יטעה. יש מי שירה באדם אחר והמשמעות למעשה היא רצח, יש והמשמעות היא הריגה ברשלנות ויש שהמשמעות היא הגנה עצמית. הכל כפי כוונת העושה את המעשה.
לאחר הלימוד הזה ממשיך יעקב במסעו. הוא רואה באר בשדה ונפגש שוב עם האבן. "והאבן גדולה על פי הבאר". האבן ממשיכה לככב בסיפור יעקב. מספר הפעמים שבה מזכירים את "האבן" לא מותיר ספק שהיא באה ללמד אותנו דברים חשובים. האבן הגדולה הזאת שהרועים אינם יכולים לגלול עד אשר יאספו כולם ביחד, נגללת בקלות על ידי יעקב לבדו. כיצד הצליח יעקב? מה קרה שהוא החליט לנסות? יעקב בא מדרך ארוכה, הוא יושב אהלים, מהיכן הכוח הזה לגלול אבן כה גדולה ?
אנו אומרים בפיוט "תפילת הגשם" בסוכות: "יחד לב וגל אבן מפי באר מים". התורה מדגישה את המניע של יעקב ללכת ולגלול את האבן: "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו".
יעקב הרים את האבן הגדולה בעזרת הלב ולא בעזרת השרירים. הוא מייחד את לבו לגלול את האבן. יעקב רואה את רחל והוא רוצה מאד לעזור לה. הרצון העמוק והחזק הזה נותן לו כוחות שאין לכל הרועים גם יחד.
כאשר אדם מרגיש שליחות חשובה בדבר מסוים והוא רוצה מאד להצליח הוא מוצא בתוכו כוחות גדולים ועצומים. סיפורים רבים בימי חייו של עם ישראל רצופים בגילויי כוחות כמעט לא אנושיים בעקבות כוח הרצון וכוונת הלב. המציאות הגשמית היא כחומר ביד היוצר. היא מוכנה להיכנע בפני מי שמגלה עוצמות רוחניות.
אמר מי שאמר: "אין דבר העומד בפני הרצון". ודאי שלא כל רצון יכול להתממש. מאידך ברור, שלרצון יש השפעה מכרעת על חייו של האדם ועל יכולתו לעמוד ולהתמודד עם בעיות שונות ומשונות. ככל שהרצון יהיה חזק וברור יותר, כך האדם יוכל להתמודד עם הבעיות שהחיים מציבים בפניו.
אדם שרוצה מאד דבר מה יחפש בכל כוחו את הדרך להוציא את הרצון מן הכוח לפועל.
השאלה מה האדם רוצה לעשות חשובה יותר מהשאלה מה הוא עושה. כבר אמרו חכמינו: "רחמנא לבא בעי".
יותר ממה שמעשי הערבים צריכים להטריד את מנוחתנו, אנו צריכים להיות מוטרדים מרצונותיהם ושאיפותיהם.
כך כותב ר"ש בן גבירול: "הרצון שהוא כוח הבורא, מתפשט בכל וחודר בכל, ואין כלום מבלעדיו, כי ממנו מציאות הדברים וקיומם... מן הנמנע לתאר את הרצון. אפשר רק לתארו בקרוב, שהוא כוח אלקי הפועל על החומר והצורה ומקשר אותם ומתפשט מהעליון ועד התחתון כהתפשטות הנפש בגוף, והכוח הזה הוא המניע והמנהיג את הכל" (מקור חיים חלק ה).
המאמר יופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
תחילת הפרשה מספרת על יציאתו של יעקב מבאר שבע. אחד "הכוכבים" בסיפור זה הוא האבן. יעקב שם אבן מראשותיו. לאחר מכן הוא לוקח את האבן ששם מראשותיו "וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה. לבסוף הוא מבטיח כי האבן הזאת תהיה "בית אלקים".
מה באה ללמד אותנו ההתייחסות המיוחדת אל האבן הזאת? אבן היא דומם שאין לו כל משמעות מצד עצמו. אבל האדם בכוונת לבו וברצונו יכול לרומם את האבן וחשיבותה למדרגות עליונות ביותר. אבן יכולה להיות מושלכת בצידי הדרכים ללא כל תועלת. היא יכולה לשמש את האדם ככרית לשינה , וביעדו אותה לצרכים עליונים יותר הוא מעלה את מדרגת האבן וחשיבותה.
כמו במעשה המצוות שאמר ר"י אלבו : "הכל הולך אחר כוונת הלב" ,כך בכל מעשה ומעשה בחיינו כוונת הלב היא הנותנת משמעות למעשה.
המעשה כשלעצמו והמציאות כשלעצמה אין בהם כל משמעות. אדם יכול לנשק את חברו אפילו הוא שונאו ומי שינסה ללמוד מהנשיקה על אהבה השוררת ביניהם כביכול, יטעה. יש מי שירה באדם אחר והמשמעות למעשה היא רצח, יש והמשמעות היא הריגה ברשלנות ויש שהמשמעות היא הגנה עצמית. הכל כפי כוונת העושה את המעשה.
לאחר הלימוד הזה ממשיך יעקב במסעו. הוא רואה באר בשדה ונפגש שוב עם האבן. "והאבן גדולה על פי הבאר". האבן ממשיכה לככב בסיפור יעקב. מספר הפעמים שבה מזכירים את "האבן" לא מותיר ספק שהיא באה ללמד אותנו דברים חשובים. האבן הגדולה הזאת שהרועים אינם יכולים לגלול עד אשר יאספו כולם ביחד, נגללת בקלות על ידי יעקב לבדו. כיצד הצליח יעקב? מה קרה שהוא החליט לנסות? יעקב בא מדרך ארוכה, הוא יושב אהלים, מהיכן הכוח הזה לגלול אבן כה גדולה ?
אנו אומרים בפיוט "תפילת הגשם" בסוכות: "יחד לב וגל אבן מפי באר מים". התורה מדגישה את המניע של יעקב ללכת ולגלול את האבן: "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו".
יעקב הרים את האבן הגדולה בעזרת הלב ולא בעזרת השרירים. הוא מייחד את לבו לגלול את האבן. יעקב רואה את רחל והוא רוצה מאד לעזור לה. הרצון העמוק והחזק הזה נותן לו כוחות שאין לכל הרועים גם יחד.
כאשר אדם מרגיש שליחות חשובה בדבר מסוים והוא רוצה מאד להצליח הוא מוצא בתוכו כוחות גדולים ועצומים. סיפורים רבים בימי חייו של עם ישראל רצופים בגילויי כוחות כמעט לא אנושיים בעקבות כוח הרצון וכוונת הלב. המציאות הגשמית היא כחומר ביד היוצר. היא מוכנה להיכנע בפני מי שמגלה עוצמות רוחניות.
אמר מי שאמר: "אין דבר העומד בפני הרצון". ודאי שלא כל רצון יכול להתממש. מאידך ברור, שלרצון יש השפעה מכרעת על חייו של האדם ועל יכולתו לעמוד ולהתמודד עם בעיות שונות ומשונות. ככל שהרצון יהיה חזק וברור יותר, כך האדם יוכל להתמודד עם הבעיות שהחיים מציבים בפניו.
אדם שרוצה מאד דבר מה יחפש בכל כוחו את הדרך להוציא את הרצון מן הכוח לפועל.
השאלה מה האדם רוצה לעשות חשובה יותר מהשאלה מה הוא עושה. כבר אמרו חכמינו: "רחמנא לבא בעי".
יותר ממה שמעשי הערבים צריכים להטריד את מנוחתנו, אנו צריכים להיות מוטרדים מרצונותיהם ושאיפותיהם.
כך כותב ר"ש בן גבירול: "הרצון שהוא כוח הבורא, מתפשט בכל וחודר בכל, ואין כלום מבלעדיו, כי ממנו מציאות הדברים וקיומם... מן הנמנע לתאר את הרצון. אפשר רק לתארו בקרוב, שהוא כוח אלקי הפועל על החומר והצורה ומקשר אותם ומתפשט מהעליון ועד התחתון כהתפשטות הנפש בגוף, והכוח הזה הוא המניע והמנהיג את הכל" (מקור חיים חלק ה).
המאמר יופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .