באוקראינה פועלים שבעה מיתקנים חדשניים מישראל לטיהור מים מינרליים. בצרפת מסלק מיתקן כזה את הזיהום הכבד שמשאירה חזיריה. בליבנה שבהר חברון מטהרים בו מי-ביוב, ובקרוב הוא יזקק בוצה של תעשייה כימית ברמת חובב. הזיקוק בממברנות מחומר סינטטי - זול מכל שיטה אחרת, מגיע עד לרמה של מי שתייה. הפרוייקט הוא אחד מעשרות בחממה הטכנולוגית "מופת ביהודה" שבקרית ארבע, שמעסיקה כ-150 עובדים. מאחוריו סיפור מן הסרטים, המתחיל בטולוז, צרפת. עם אמו הנוצריה החד-הורית של הילד יוחנן מ. גר שלוש שנים חבר יהודי, עד שנפרדו. בגיל 30 עבר יוחנן משבר. עסקיו כשלו ומשפחתו (3 ילדים) נתפרקה. בצר לו, משך אותו משהו אל היהודי ההוא, שבינתים הקים משפחה משלו. "ומן הון להון", כפי שאומרים בצרפתית, למד יוחנן שלוש שנים יהדות, התגייר, נישא ליהודיה כשרה, וגם נולדה ילדה. האשה רופאת שיניים ודוקטור לביולוגיה, והיום - חוקרת ב"הדסה" בירושלים. גם עסקיו החדשים של יוחנן סופרמרקטים כשרים פרחו. יום אחד פגש בתערוכה טכנית בטולוז יהודי מישראל, הזמינו לביתו (יוחנן שומר מצוות), והתידדו. פעמיים בשנה ביקרה המשפחה בישראל, חלמו על עלייה, ולאחר פחד ראשוני מלחצות את הקו הירוק הגיעו לביתו של הידיד החדש בהתנחלות עותניאל שבהר חברון. השנה 1997. מראים לו את "הגבעה המזרחית", הר שומם, ובו במקום הוא ואשתו מחליטים, שכאן יהיה ביתם. הגבעה הפכה לשכונה, היישוב כולו צמח, וביחד עם ישיבת ההסדר הגיעו לכ- 1000 נפש. וכאן הוגה האיש את רעיון השימוש החדשני בממברנות ומחבר אליו גאון-מחשבים מנווה דניאל שבגוש עציון, אותו שכנע לעלות מצרפת - לכתוב למיתקן את התוכנה. וגם דוקטור למתימטיקה מעתניאל, המחבר את הלוגריטמים לתוכנה, המאפשרים למיתקן פעולה כמעט עצמאית. יועץ פיננסי גר בהתנחלות עלי, אף הוא מצרפת, ודוקטור לכימיה, עולה מרוסיה, מגיע מליבנה. קיבוץ גלויות. מבית כנסת ישן בטולוז שנמכר, קיבל יוחנן מנורות זכרון ישנות ממתכת. על אחת מהן רואה אשה בעותניאל שמוצאה מאלג'יר כתובת חרותה "לעילוי נשמת" ומחווירה: זה הסבא שלה! ומסבא לסבתא: רב חבד'ניק, שאינו מאמין במקריות, התחקה אחר שמות משפחות הורי הוריו של יוחנן ומצא... סבתא יהודיה! אמו, כעת קתולית אדוקה, מחזיקה מערכת כלי אוכל כשרים לטובת בנה היהודי, בבואו לבקר. יוחנן נראה כאדם השמח בחלקו. הקים בית בהרי יהודה וזכה, ביחד עם צוות עובדיו, להיות לסמל של הגשמה ציונות. "הפי אנד"? אלולא עננה כבדה שהופיעה לפתע באופק: צל של חורבן שנפל על הבית, הכפר והמפעל המבטיח. עותניאל יושבת בהר ונחשבת "יישוב מבודד", מאלה ששרון הועיד לטיהור מסוג אחר טיהור ארץ ישראל ההיסטורית מיהודים. ויוחנן, השואל בדאגה "מה יהיה?" שאלתו מעלה תהייה רחבה הרבה יותר, האם הטרגדיה הפרטית שלו אינה אלא אפיזודה אחת, קטנה, בטרגדיה הגדולה המבשרת את כשלון המפעל הציוני, ביחד עם פרי ההילולים שלו מדינת היהודים. האם הסוף הטראגי המאיים על עולמו החדש של יוחנן מ. אינו מבשר את "האפטר-שוק" הצפוי לאחר החורבן הפיזי, חלילה, של מפעל ההתנחלות ביש'ע - דימוי הציונות, בדיעבד, כמשיחיות שקר, כשבתאות חדשה? התמוטטות הבסיס הערכי של הווייתנו הלאומית, אובדן התקווה והשבר המוראלי ששרון מחולל, האם כל אלה אינם חמורים ומבשרי רעה יותר, אפילו ממלחמת האחים שהכל חוששים מפניה?
