בפרשתנו (דברים כ' א-ט) מתארת התורה יציאה ל"מלחמות רשות" ומפרטת את החוזרים מצבא המלחמה בין החוזרים נמנים "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו, ומי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה", על כל אלו נאמר: "ילך וישוב לביתו". אליהם מצטרף הרביעי אשר הוא "הירא ורך הלבב " שגם עליו נאמר: – ילך וישוב לביתו".

מיהו איש הירא ורך הלבב? נחלקו בדבר רבי עקיבא, ורבי יוסי הגלילי (סוטה מד, ע"א). רבי עקיבא אומר: "הירא ורך הלבב" – כמשמעו, "שאינו יכול לעמוד בקשרי מלחמה ולראות אבן שלופה". רבי יוסי הגלילי אומר: "זהו המתיירא מן העבירות שבידו", אפילו אם עבר על דברי סופרים, כשהגמרא מביאה דוגמא לעבירה מסוג זה שעליה יש לחזור מן המלחמה ואסור לו להתייצב לקרב: "השח בין התפילה (תפילין של יד) לתפילה (לתפילין של ראש)- עבירה היא בידו וחוזר עליה מצבא המלחמה".

יש להבין את הדוגמא שנבחרה על ידי חז"ל כדי להסביר מי האיש הירא ורך הלבב שישוב מן המלחמה לביתו, מכל המצוות של דברי סופרים דווקא מי שמסיח דעתו בין תפילין של יד לתפילין של ראש. היא העבירה הכל כך משמעותית לחזרה מערכי המלחמה?

י"ל שעבירה זו אינה רק מעשה נקודתי, אלא היא מייצגת דרך חיים לא נכונה – גישה מוטעית ומעוותת. תפילין של יד מכוונת למעשה ידיו של האדם, לחלק המעשי של האדם, היינו: קיום מצוות. תפילין של ראש מכוונות כנגד המוח, הרומזות על המחשבה, על המדרש, היינו: הצד הרעיוני שבמצוות. ביהדות: הפרקטיקה והתיאוריה שלובים זה בזה. "גדול התלמוד" ומדוע? "שמביא לידי מעשה". על כן אמרו חז"ל: מי ששם חיץ בין ערכים ובין יישומם, בין יראת ה' ובין דקדוק במצוות, הוא חייל גרוע! הוא לא יצליח במלחמה, מוטב לעצמו ולחבריו שלא יצא למלחמה ולא יסכן את כולם ואת עצמו בשדה- הקרב. מי ראוי שישאר בחזית? אלו המשלבים מדרש עם מעשה. ולפיכך הביאו את הדוגמא הזו שמאחוריה יש השקפת עולם ברורה לשלווה ולמלחמה.

משל למה הדבר דומה? ליזם שרכש חלקת קרקע כדי להקים עליה בניין גדול שיכיל דירות וחנויות בגדלים שונים. לשם כך צריך לשכור את שירותיו של אדריכל שיהיה בעל כישרון ובעל ניסיון שיוכל לנצל את השטח כראוי ולהכיל בתוכו כמה שיותר שטחים בנויים אותם יוכל היזם לשווק ולמכור.

האדריכל לצורך זה מרכז צוות גדול של מהנדסים ויועצים בתחומים שונים שיסייעו לו לתכנן את הבניין: מהנדס חשמל, מהנדס אינסטלציה, יועץ בטיחות, יועץ מעליות ועוד כהנה וכהנה מהנדסים ויועצים בתחומים שונים וחשובים. יזמים פקחים וממולחים דואגים לצרף לצוות התכנון גם איש ביצוע, אדם שעסק בבניה באופן מעשי, אחד כזה שצבר ידע וניסיון בהקמת מבנים גדולים ומורכבים. כי רק אדם כזה מסוגל להבין איזה השלכות מעשיות ותקציביות יש לכל פרט בתוכניות שמכינים המהנדסים והיועצים.

מבחן ההצלחה של כל תוכנית הוא הביצוע. ישנו הבדל עצום בין התיאוריה לבין המעשה. קל מאוד לחשוב, לדמיין לתכנן אך קשה מאוד לבצע. כך זה בחיים בכל תחום שהוא. ישנו מרחק גדול בין "כך היה אומר" לבין "כך היה מונה". אדם רוצה הרבה דברים והוא מתקשה להוציאם אל הפועל. כך זה בגשמיות ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. החכמה הגדולה, העבודה העצומה, היא להוציא אל הפועל, הלכה למעשה, את כל מה שלמדנו בבית המדרש.

"אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", וודאי שהפשט הפשוט הוא שבאו חכמים לשבח את מי שתלמודו ברור ונהיר לו והוא כמונח לו בידו. אך מדוע אמרו: תלמודו "בידו" ולא בראשו או בליבו, מקומות אשר בדרך כלל מסמלים את משכנה הטבעי של החכמה?.

יש כאן גם רמז לדברינו. היד מסמלת את המעשה והביצוע, לעומת הראש המזכיר את החכמה ואת הידע. חז"ל רצו לשבח את מי שיודעים להוציא את תלמודם מהכוח אל הפועל, את אלו שיודעים לבצע את מה שלמדו גם כאשר הם יוצאים לעולם המעשה, לכן אמרו: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו".

מידי בוקר בסיום תפילת שחרית אנו אומרים את דברי חז"ל על הפסוק: "הליכות עולם לו" – "אל תיקרי הליכות אלא הלכות", ומכאן למדו שכל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ולכאורה צריך להבין מדוע, אם כן, לא נכתב בפסוק מפורשות: "הלכות עולם לו"? גם כאן חז"ל רצו לרמוז לנו כי "הליכות עולם לו" מבחן ההצלחה הוא בקשר שבין קיום ההלכות שבמוח ובמחשבה להליכה שהיא המעשה בפועל. האם גם אז אנו מקיימים את : אם בחוקותי תלכו.

וכך נאמר בפרשתנו : "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" ומפרש רש"י על האנשים שלא פוסקים מלחקור ולחפור, ולא נותנים לעצמם להתהלך בתמימות עם הקב"ה, הרה"ק החידושי הרי"מ זצ"ל הביא את המשל על שר אחד שהיה לו סוס יקר מאד והוא שמר אותו מכל משמר. יום אחד רכב עליו לעיר אחרת, וחשש מאוד מפני גניבתו, על כן הכניסו לאורווה ועל הפתח העמיד שומר שישמור עליו שלא יגנבהו. וכדי שהשומר לא יירדם, יעץ לו השר שיתעמק במחשבות ובחקירות שונות ועמוקות הטורדות את האדם ולא נותנים לו מנוח.

באישון לילה קם השר ויצא אל השומר. מצאו מתעמק במחשבותיו, שאלהו השר על מה אתה חושב? אני מתעמק בשאלה : כשתוחבים מסמר בקיר, היכן נעלם העץ שהיה מקודם במקום המסמר? יפה מאד – אמר השר, היטבת לחקור. עברו כשעתיים ושוב יצא השר אל השומר ושאלו: נו, ועל מה אתה עכשיו חושב ? השיב השומר : "אני חושב וחוקר מה קורה כשאוכלים את הביגלה להיכן נעלם החור" ?.... נפלא, אמר לו השר וחזר לישון. בעלות השחר מצא השר שוב את השומר טרוד במחשבותיו האופפות אותו, ופנה אליו: ועל מה אתה חושב עכשיו? אני חושב, איך יכול להיות שהאורווה סגורה, ואני יושב על יד הפתח תפוש במחשבותיי, והסוס לפתע נעלם?...

והנמשל, פשוט מאד – כשאדם עסוק בחקירותיו התפלות, בא היצר הרע וגונב ממנו את שכלו הישר... כי מי שכל מעמד חייו תלוי בחקירות ודיונים, במחשבות והרהורים, בספיקות וקושיות, ומחשבותיו מנותקות מן מבחן המעשה, ידוע ידע היטב כי ברבות הימים "יעלמו סוסים מאורוותו". ה"שכל הישר" ייגנב, ייאבד, ויעלם. ועל כך אמר הפסוק : "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" – אל תחקור אחר העתידות.