עם פרוש עלינו חג השבועות ,חג מתן תורה, חג הבכורים, חג הקציר, עצרת, שכל אחד משמותיו מבטא את תכניו, נתכונן לליל ה"תיקון" וליום השנה ה3325 למתן תורה (שנת 2450 ב'ת"נ ב' אלפים ת"ן).
מעמד נשגב זה של "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים", היה מעמד מכונן בתולדות עם ישראל. הדיעה הרווחת היא שכדי להתכונן למעמד הר סיני ממ"ט שערי טומאה במצרים עברו אבותינו למ"ט שערי קדושה במשך שבעת השבועות שעברו מאז יציאת מצרים לקבלת התורה. למעשה נקשרו הרבה פירושים ורמזים לכל אחד מימי ה"ספירה" טרם נתנה מצות "ספירת" העמר. איזכורים לעמר יש בספר שמות ב"פרשת המן" ,"עמר לגלגלת" ובפרשת בשלח "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" וזה בהקשרים של כמות ולא מעבר. נציין שה"עמר", ככתוב, הוא "עשירית האיפה".
לפי הספרות הקבלית, ההארה שנתנה לעם ישראל מאת הקב"ה -"אני ולא מלאך" - היתה עוצמתית בבחינת "לילה כיום יאיר". בלילה ההוא נתעלו בנ"י למדרגה גבוהה מאד ושבניגוד לכל המועדים נקבעה הלכה שלכל הדיעות "גומרים את ההלל" בליל פסח ובחו"ל בשני הלילות. הארה זו היתה מעל לדרך הטבע עם חסד מיוחד שמשך הקב"ה על בני ישראל - " וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאות עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב:יג).
כידוע ומעניין הדבר ש"ספירת העמר" מתחילה בלילה השני של פסח והיא ספירת "חסד שבחסד". הלילות הבאים הם שילוב הספירות של שבע הספירות מתוך עשר הספירות (כתר שהוא – ח'כמה ב'ינה וד'עת) ולמטה מהן חג"ת נהי"ם – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ,יסוד ומלכות. בליל הספירה השני הספירה היא בבחינת חסד שבגבורה, השלישי חסד שבתפארת ועל זו הדרך עד הספירה האחרונה שהיא ליל המ"ט שהיא ספירת המלכות שבמלכות שלאחריה היא הספירה החמישים "תספרו חמישים יום" שאינה נספרת כי זה חג השבועות. משמעות הפסוק היא שיש "וספרתם לכם שבעה שבועות" שהן ארבעים ותשע ספירות ויש "תספרו חמישים יום", כלומר שחייבים לקחת בחשבון את כל חמישים הימים אבל הספירה עצמה היא רק ארבעים ותשעה ימים-"שבע שבתות תמימות תהיינה".
בספירה החמישים, חג השבועות, אנו קוראים את מגילת רות בגלל "והימים ימי קציר חטים" בלי קשר לחג עצמו. הקשר המסורתי הוא שרות המואביה היתה זקנתו של דוד המלך שנולד ונסתלק בחג השבועות. נראה שהמוטיב הנסתר עובר כחוט השני ומחבר את המאורעות המשמעותיים בדברי ימי ישראל. ישנם רבדים אחרים ועמוקים המקשרים בין יציאת מצרים, גיורה של רות ולידתו של דוד המלך .
ביציאת מצרים השפיע הבורא ית'"ש ברוב טובו וחסדו עלינו בארבעת לשונות הגאולה. "והוצאתי"- ההוצאה מתחת סבלות מצרים, "והצלתי"- ההצלה מהעבודה, "וגאלתי" - גאולה בזרוע הנטויה, "ולקחתי" - לקיחה לעם - "ולקחתי אתכם לי לעם" הינם, אחד לאחד, בטויי חסד של הדקה התשעים פן יטמע העם בטומאת מצרים ולא תהיה תקומה לשונאיהם של ישראל ח"ו. מכיון שכך, מחויב המציאות שספירת הלילה השני תהיה בסימן חסד שבחסד. כאמור, ההארה בלילה הראשון היתה כזאת שהעלתה את בני ישראל למדריגה של קדושה ששחררה אותם מלפיתת הטומאה של פרעה ומצרים עד שנאלץ לומר בלשון צווי:"קומו צאו מתוך עמי!".
ההדרגתיות שבאה לאחר מכן בשילוב הספירות כאמור, מראה את התהליך ההזדככות אותו היו צריכים בני ישראל לעבור עד קבלת התורה. בהמשך, כמו גרים, הם כורתים את הברית "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וכו" (שמות כד:ז) ואז אמרו את אותן מלים שנחרתו בתודעת עמנו - "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". (שם). בספר רות שהוא, כמו שאומר מדרש "לקח טוב" : "לפי שמגילה זו כולה חסד והתורה כולה חסד, שנאמר "וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ" (משלי לא, כו), והתורה ניתנה בחג השבועות ." וספירת היום הראשון של העמר היא בבחינת "חסד שבחסד" , כסימן לבאות.
נראה שגם גיורה של רות המואביה הצדקת מזכירה את יציאת מצרים וקבלת התורה בארץ ציה וצלמות . "המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון, אשר אין-מים המוציא לך מים מצור החלמיש: המאכילך מן במדבר, אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך.”(דברים ח:טו-טז). הנסיכה הזאת בתו של עגלון מלך מואב נישאת לאציל, בנו של פרנס הדור, אלימלך מבית לחם, מעשירי העם שעקב הרעב שפקד את ארץ ישראל, גלה לגור בשדי מואב. לאחר שמתו בעלה , גיסה וחמיה היא דבקה בנעמי חמותה האלמנה. למרות הפצרות נעמי שמכריזה ומכירה בצר אשר פקד אותה , " אַל בְּנֹתַי, כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם כִּי יָצְאָה בִי יַד ה' " (רות א: יג) היא לא עוזבת. ממש כמו שכתוב בגמרא: "תנו רבנן גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפין ויסורין באין עליהם? אם אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני וכו' (יבמות מז.).
רות מתרשמת עמוקות ממדת הבטחון וצידוק הדין של נעמי ונמשכת אחריה. ואז נעמי מודיעה לה את ה"פרוטוקול" - "מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות". התשובה לא מאחרת לבוא :"כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִיןעַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר" (רות א: טז-יז) . נציין שהגמרא שבראשית המצוות שמודיעים לגר מופיעות "עון לקט שכחה ופאה". "ונעמי רואה "כִּי-מִתְאַמֶּצֶת הִיא (רות) לָלֶכֶת אִתָּהּ וַתֶּחְדַּל, לְדַבֵּר אֵלֶיהָ." (שם א:יט)
"המוליכך במדבר" בני ישראל במדבר, מעונים, רעבים וצמאים "ויענך וירעיבך", למרות כל התלונות, רבבות אלפי ישראל ממשיכים בדרכם אחרי המנהיג הנערץ משה רבנו. בפרשת עקב, שבועות אחדים לפני מותו אומר משה רבנו "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אלקיך לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (דברים ז:יב) רש"י, שלא כמפרשים האחרים, עומד על השימוש במלה "עקב" ודורש "אלו המצות שאדם דש בעקביו". נגזרת מכאן דרשה נוספת של מצות שאדם עושה תוך כדי הליכה . ומהי שכרה של "הליכה" זו לפי המקרא? וְשָׁמַר ה' אלקיך לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד". רות המואביה, האלמנה הצעירה, מוצאת את תעצומות הנפש לומר "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" (רות א:טז) גם ענין של הליכה.
רות הולכת אחרי נעמי המזהירה אותה על "מצות קלות וחמורות כפי שנדרש מאותו פסוק. רות, חסידת אומות העולם, כולה חסד, בבחינת חסד שבחסד. במגילת רות מוצאים אנו שוב את השיוך של רות למעשי חסד כפי שנעמי ובועז מעידים עליה. יעש ה' עִמָּכֶם חֶסֶד, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עִם-הַמֵּתִים וְעִמָּדִי (שם א:ח) ."וַיַּעַן בֹּעַז, וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם." (שם ב:יא) הוא מתרשם עמוקות ממעשי החסד של רות ומשבחה בפניה.
וימי "קציר השעורים" האלה הלא הם בין פסח לעצרת - יום לידתו של דוד המלך ע"ה. הספירה של ערב שבועות היא מלכות שבמלכות. תחילת הספירה היא בספירת חסד שבחסד, הרומזים על מעשי החסד של הקב"ה ביציאת מצרים ובהמשך מעשי החסד של רות המואביה. השתלשלות העניינים והספירות המכינות את מעמד הר סיני מאירות ומשפיעות על המשך הדרך של העם היהודי. עמידה לקבלת התורה כמו כינונה של מלכות בית דוד, ש"על כסאו לא ישב זר" היא גולת הכותרת של כל אלה שקדמו לה. מחסד שבחסד למלכות שבמלכות.
ואם בחסד ובמלכות עסקינן, נציין את שנת הארבעים ושמונה לשחרור ירושלים שנהיה "יום ירושלים" והוא בספירת "חסד שבמלכות". מי יתן וימשיך עלינו ה' חסד ויגיענו למלכות בית דוד ולגאולה השלמה במהרה בימינו. חג שמח ומועדים לשמחה.