ננסה להתרכז בברכה נפלאה שאמר בלעם אותה אנו אומרים כל בקר :" מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". בלעם מתבונן בעם ישראל: וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵלשֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלוהִים.

מה הוא ראה שהביא אותו לברך? מה העומק של "ישראל שכן לשבטיו" שמתוך כך "ותהי עליו רוח אלוקים"?

המלבי"ם פרש: לא כמו בפעמים הראשונים שראה רק מקצת מהם,..אולם כאשר ראה את כללהעם כמו שהם שוכנים... על ידי כך ותהי עליו רוח אלוהים . הכל תלוי במבט, וכתמיד, הכל בעיני המתבונן. יש מבט שהוא חלקי, שהוא צר, שרואה רק את קצה המחנה ( עמלק) אין עולם אוביקטיבי, על אותו דבר, אירוע, אדם ומקום, יכולים אנשים שונים לספר סיפורים שונים... תלמידיו של אברהם אבינו, אומרת המשנה באבות, הם בעלי "עין טובה". זה סוג של מבט שרואה טוב ומצמיח טוב. מבט יוצר מציאות. זו הסיבה שאברהם אבינו מגייר את האנשים, והמאמין הגדול ביותר. ולעומתו -מתלמידיו של בלעם הרשע:" עין רעה". בלעם ידע לכוון לרגע ( משהו שמעבר לזמן השגרתי) שהקב"ה כביכול כועס, ורצה להנכיח את הרע. לחפש אותו, ולהגדיל אותו- לומר: זה עם ישראל. והקב"ה לא נותן לו.

מה שרואה כאן בלעם את ישראל שכן לשבטיו, מסביר המלבי"ם, זה מבט כולל, לא חלקי ולא פרטי. שם- יש קדושה, שלמות, ואין חטא ועוון.

כך גם ה"נתיבות שלום" :" וזהו וירא ישראל שוכן לשבטיו, שראה את הכלל ישראל מאוחד שכולם בלב אחד כאיש אחד שאז אין לקללה שליטה עליהם ועל זה נאמר בפרשה:" לא הביט אוון ביעקב ולא ראה עמל בישראל"- שעוון וחטא שייך רק אצל יחיד שאינו מקושר לכלל ישראל, אבל בכללות ישראל אין חטא." זה פשוט, ועמוק מאד. הכל תלוי במבט ובראיה. כשמתבוננים על החלק הפחות טוב, זו קללה... כשרואים את השלם, את הנקודה הפנימית של היותך חלק מהאומה הגדולה של כנסת ישראל, שם יש גודל ונקודה אלוקית. "כי מראש צורים אראנו " כשההתבוננות היא מהגובה,ממבט חזוני, בפרספקטיבה, אתה רואה וחי את היותך חלק והמשך ישיר של אברהם אבינו ושרה אמנו,וואנחנו חלק מחוליה בשרשרת של עם ישראל- זה המקום המפעים, המצמיח והמחייב- "ותהי עליו רוח אלוקים".

חז”ל במסכת סנהדרין מפרשים את הפירוש הפשוט של הברכה: .. אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות: ‘מה טבו אהליך יעקב’, לא תשרה שכינה עליהם – ‘ומשכנתיך ישראל'- כלומר, הברכה היא שיהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות בישראל ושתשרה עליהם השכינה. את משמעות בתי המדרשות הסביר הנתיבות שלום לחיזוק אותה נקודה של האחדות- שחלק חשוב ומשמעותי של בתי הכנסיות ובתי המדרשות הוא לאחד ולחבר את עם ישראל. ההתחברות לתורה ולתפילה היא התחברות לכלל, לנשמת כנסת ישראל, ולכן הפסוק הוא בלשון יחיד “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל".

הוא מביא הסבר נוסף. מה יש בבתי הכנסיות וובתי המדרשות, שעליהם בקש בלעם לקלל, והקב"ה - את זה לא נתן לו:" בתי כנסיות ובתי מדרשות הם המה המח והלב של כלל ישראל ומקום השראת השכינה...כי כאשר יש להם לישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות הריהם דבוקים בה' ע"י תורה ותפילה... שלעולם יהיה לישראל את כח התורה והתפילה, ועי"ז יהיו תמיד דבוקים בה'". מטרתו של בלעם הייתה לנתק את עם ישראל, חלילה, מה' יתברך, ואז חלילה אין להם חיות. בתי הכנסת זה מקום התפילה, ונקודת הקישור שלנו עם הקב"ה דרך הלב. ובתי מדרשות- מקום הלימוד, התורה, דרך המוח. התורה והתפילה, הם שני המוקדים ( וזה כל האדם) לחיבור ולדבקות בה'.

לצד זאת, תיארו חכמים את מה שראה בלעם כמאפיין של אהלי בני ישראל:

ראה שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה,

אלא כל פתח היה פתוח אחרי אהל חבירו, כדי שלא יסתכל כל אחד ואחד מהם בביתושל חבירו

על זה כתב רבי נתן: “ועל כן אסור לעשות חלון נגד חלון, כי החלון שהוא בחינת האמת של כל אחד מישראל הוא משונה הרבה מהחלון והאמת של חברו, כי כל אחד מישראל כפי שורשו משבטו, שמשם נוסח וסדר תפילתו וכפי מעשיו כן האמת שלו. ומזה נמשכים רבויי השינויים שבין אחד לחברו, אפילו הכשרים והישרים, כי זה מתפלל בארוכה וזה במהירות, זה בקול רם וזה בקול נמוך… ועל כן אסור לאדם להסתכל בחברו לרעה אף על פי שנדמה לו לפי האמת שלו שחברו אינו מתנהג באמת ואינו מתפלל באמת, כי מי יודע האמת של חברו…”. אנחנו שונים זה מזה, כל אחד וייחודו, כל אחד ועולמו המיוחד. היכולת להבין זאת, ולתת מקום לזולת לשורש שבטו. זה לא מאיים עלי... להיפך, אני זקוק לחלון של חברי, השונה ממני!! להשלמתי ולקבלה ההדדית.

הרב ליכטנשטיין, לימד נקודה נוספת.

בדברי בלעם מתוארת השלווה שבמחנה ישראל: נחלים, אוהלים, גנות עלי-נהר. שלווה פסטורלית, נטועים להם אוהלי בני ישראל שורות שורות, עצים וגנות, נאות דשא ומי-מנוחות. ועל-כך אומר המדרש: "'מה טבו אהליך יעקב' - שלא היו פתחיהן מכוונים זה כנגד זה". גם בתוך אותה שלווה נשמרה הצניעות.

בהמשך דברי בלעם עדים אנו לשינוי פתאומי וקיצוני באווירה: לאחר נזילת המים מן הדלי טיפין טיפין, בשקט ובשלווה, מופיע פתאום נחשול אדיר, פרץ-מים, "מים רבים אדירים", והסערה מתגברת: "יאכל גוים צריו, ועצמותיהם יגרם, וחציו ימחץ". חוסר-שלווה, מלחמות בלתי-פוסקות, מהומת-עולם. לכאורה זו סתירה גדולה?! מיוחד בקיצוניותו פסוק אחד בפרשה זו: "הן עם כלביא יקום... לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". התאווה לבשר האויב והצימאון לדם מגיעים כאן לשיאים חדשים.

רש"י, למרבה הפלא, מתעלם כליל מהפשט, ומעביר את כל הדימויים למישור אחר לגמרי: "כשהם עומדים משנתן שחרית הם מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא שמע ולהניח תפילין. ובלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? קורא את שמע על מטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום ב"ה, והקב"ה מפיל חלליהם".

הסביר הרב ליכטנשטיין את הדיסונאנס הזה בשילוב המופלא שבין החרב, המלחמה לבין העדינות שבחינוך לתורה ומצוות. במחנה ישראל, יש קדושה. בצוק איתן , צה"ל הצבא המוסרי ביותר בעולם, המציא את "הקש בגג" ובקש לפני הטלת פצצה (על מי שניסה לכלותנו!!), מהאזרחים לצאת מבתיהם. החיבור הזה, והיכולת להיות "עדינו העצני" של מחנה החי בצניעות, ופתחיהם אינם פונים זה לזה, ההשפעה של הטלית והתפילין וקריאת שמע, על "לא ישכב עד יאכל טרף" היא מפעימה. עליה אומרים "מה טובו".

נביא עוד את פירושו של האור החיים הקדוש ( שאתמול היה יום פטירתו): "פירוש, לפי שיש בישראל כת שקובעים עתים לתורה, וכת שעוסקים בה יתד התקועה, כנגד בעלי עתים אמר מה טובו אוהליך יעקב וכו' ". אור החיים הקדוש, פשוט מרגש. התורה שייכת לכולם, לבעלי הבתים שלומדים משנה יומית, באותה עוצמה של מי "שעוסק בה יתד תקועה" - שממית עצמו באהלה של תורה. גם מי שהוא "אהל "- בעלי הבתים, העובדים לפרנסתם, ומסייעים לתיקון עולם במקצועם ובעבודתם, גם מי שחי "משכנותיך ישראל"- בני התורה שתורתם אומנותם- על היחד הזה, אומר בלעם "מה טובו"

צוות יקר וקדוש.

נשתדל כולנו לראות טוב ולהיות בשבת שהראיה והמבט מרכזיים כ"כ, מתלמידיו של אברהם אבינו "עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה". מבט שיוצר מציאות, וכך עושים נפשות..." ואת הנפש אשר עשו בחרן". נשתדל לראות מבט כללי, את האומה הישראלית מרום גובהה, ואת הרצון להתחבר לכלל ישראל! שם יש אור, אין עוון וחטא.. רק בהתכללות המשותפת עם כולם. בחוסר התנשאות אחד על חבירו חלילה ( רבי נתן, כל אחד וחלונו וייחודו) ואור החיים הקדוש הנפלא - שכל סוג של קשר עם הבורא נפלא ועליו נאמר "מה טובו".

נתפלל להיות במקום, שמטרת התורה ( המוח) והתפילה ( הלב) הם להביא לדבקות בה' ( מילים גבוהות... ובכל אופן, זה הכוון. בלעם הבין שניתוק חלילה מה', זו כליה. ולכן את הפוטנציאל של בתי הכנסיוןת ובתי המדרשות, בזה ה' לא איפשר לבלעם לקלל)

והדברים הנפלאים של הרב ליכטנשטיין. תאור מצב של צבא הגנה לישראל. מוסר, תורה, חסד, רגישות ורק מתוך כך, נלחמים על זכותנו לחיות בארצנו .