בפרשתנו נאמר "ויותר יעקב לבדו", ומפרש רש"י "שחזר על פכים קטנים".
בספר 'בני יששכר' מובא בשם הרב הצדיק רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א- 'שבת' בגימטריה 'אהבה בכל לב, אהבה בכל נפש, אהבה בכל מאוד'.
בעל ספר' הלקח והלבוב' כותב שאברהם אבינו עבד את הקב"ה בבחינת 'לבבך' שהיה מוכן לתת את היקר לליבו אליו יתברך.
יצחק אבינו עבד את הקב"ה בבחינת 'נפשך' שמסר את נפשו על המזבח להעקד על קדושת שמו יתברך במסירות נפש.
ויעקב אבינו עבד את הקב"ה בבחינת 'מאודך' (ממון) שחזר על פכים קטנים כי "צדיקים ממונם חביב עליהם", שגם עם הממון עובדים הם את בוראם (חולין י, א).
רבי נתן נטע שפירא זיע"א בספרו 'מגלה עמוקות' מחדש לנו שפכים אלו היו פכי חנוכה, ואיתם ניצח יעקב אבינו את עשו הרשע.
עשו רצה לעקור מעם ישראל את חנוכה, מפני שידע שבלי חנוכה אי אפשר לבני ישראל להתקיים. האור שמאיר בחנוכה נותן חיזוק וכוח ליהודי עד ביאת משיח צדקנו- "ערכתי נר למשיחי" זה נר חנוכה (לשון הספר 'מאור עיניים').
אנו נכנסים לימי החנוכה, ימים שבהם מגלים אנו את אהבתנו לבורא עד כדי מסירות נפש על קדושת שמו יתברך, ימים שבהם שומעים אנו קריאת 'מי לה' אליי'.
כשיהודי קורא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", בזה מגלה שיש לו חלק ושייכות לקדושת ישראל.
האותיות המודגשות בפסוק זה (כפי שמופיע בסידורים) הן ע' ד'. כותב הגאון מוילנא זיע"א, ברגע שהאדם קורא קריאת שמע, הוא הופך למהות של 'עד' למלכות שם שמים בכל העולם.
ומובא בזוהר הקדוש שיום ראשון של חנוכה- כה' כסלו הוא כנגד כה' אותיות של פסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'.
ללמדנו, שימי חנוכה מיוחדים להשפיע עלינו חיים של עדות למלכות ה' בעולם, חיים שעלינו לקשר ולשעבד כל הרצונות לרצון ה', חיים של 'ואהבת את ה' אלוקיך' בכל לב נפש ומאוד.
בזמן כזה של ערבוביא בין אור לחושך, בין אמת לשקר, מוכרחים אנחנו להדליק שמן זית זך טהור, שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, שלא נגע בו ידי זר.
כותב 'השפת אמת' זיע"א: 'ובשבת קודש יש התגלות שמן זית זך בכל איש ישראל'.
שבת היא עדות של בני ישראל שמעידים על אמונה בהקב"ה שהוא בעל הבירה. בשמירת שבת אנו מבטלים קליפת יון שציוו "כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל".
ועוד כותב 'השפת אמת': 'כי בני ישראל מעידין בשבת קודש על הבורא יתברך, כמו שכתוב 'אתם עדי''.
אמונה זו מכניסה בלב שמחה. מי שחי במסירות נפש לה' הוא תמיד בשמחה, כי עצבות באה מענייני עולם הזה, מרצונות שונים המבלבלים את האדם ואינם נותנים לו מנוחה.
כל מה שאדם קרוב יותר לה' יתברך הוא יותר בשמחה, כי כל מה שהוא יותר מוסר רצונותיו להקב"ה הוא יותר קרוב אליו ומרגיש השמחה והתענוג מעבודת ה'.
וזו השמחה בשבת, שאדם שמח על הזכות הנפלאה שנפלה בחלקו להיות עד למלכות ה' במציאות- 'ישמח משה במתנת חלקו'. בשבת קודש עובדים אנו את הקב"ה בשמחת הלב, עם חיות והתלהבות הנפש, והוצאות הממון.
בשבת יש לאדם היכולת לזכור את מעלתו הרמה 'מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי' כפי שאומרים בתפילת מנחה של שבת- 'אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו'.
אבותינו הקדושים השרישו בנו יסודות שנשאף לחיים של חיבור לבורא עולם עם הלב, עם הנפש ועם הממון- בכולם נעבוד את ה' יתברך.
רבי נתן מברסלב זיע"א בספרו 'ליקוטי הלכות' מביא חידוש מתוק בשם בזוהר הקדוש: "שמע וכו' אחד", כפי שכתבנו ע' ו-ד' מרמזות על עדות, וכשנחבר את שאר האותיות הנותרות נקבל 'אשמח'- "אנוכי אשמח בה'".