בועז שרעבי
בועז שרעביצילום: אריאל פייגלין

כמעט בכל הופעה מגיע הרגע הזה שבו הזמר מודה לקהל על כך שהוא בא להופעה שזה הפך כמעט להישג נדרש, עוד קלישאה אחת מני רבות, ולכן הבחירה של בועז שרעבי לפתוח את ההופעה בתודה מעט שונה הייתה כל כך אותנטית.

במקום להודות לקהל שהגיע וקנה כרטיסים, שרעבי הודה לקהל שבזכותם הוא, בועז, זוכה להגיע לירושלים, עיר הקודש, לעיתים קרובות. האמירה הזו התקבלה כמובן במחיאות כפיים, אבל גם בלא מעט קריאות והערות אישיות כמו 'בועז אני אוהב אותך'. אמירה שהיית מצפה אולי לשמוע בהופעה של נועה קירל, פחות בהופעה של זמר בן 74 כשהגיל הממוצע בקהל גם הוא נושק לשישים.

הפתיחה הזו סימנה את כל מה שמיוחד בהופעה של שרעבי, הופעה שבמובנים רבים היא יותר חפלה משפחתית מאשר קונצרט. הקהל ברובו כבר מכיר את שרעבי עשרות שנים והיה כבר בלא מעט הופעות שלו, ולכן לצד השירים המופלאים שכולם בקהל יודעים בעל פה, הערב היה דו שיח בלתי פוסק בין שרעבי לאנשים מהקהל שהעירו הערות ביניים ואפילו מסרו דשים ממעריצים אחרים.

תני לי ידאריאל פייגלין

שרעבי, מצידו, מעבר למסירת ד"שים חזרה כמובן, בא גדוש בסיפורים ותובנות על החיים, ובין השירים שיתף בזיכרונות שנדדו מהילדות בכרם התימנים אל עבודה עם שמות כמו אהוד מנור ושושנה דמארי (שהפציעה כזמרת אורחת בדואט שלה ושל בועז – לשיר איתך, באמצעות הקלטה) והבהיר שוב ושוב שהוא לא העניין כאן. "הכפיים הם לא בשבילי" הוא הכריז, "הם בשביל הכיף".

לשיר איתךאריאל פייגלין

כמות הלהיטים של שרעבי היא כמעט בלתי נתפסת, ולראות אותו מבצע על הבמה את כמה משירי האהבה הגדולים ביותר שנכתבו פה זו בהחלט חוויה שלא תשכח. "הייתי מתקשר לאהוד מנור אחרי כל פרידה" שיתף שרעבי בהיווצרותם של אותם שירים, "זה תמיד היה כזה באמצע הלילה, ב2 או ב3 לפנות בוקר, ועפרה (אשתו של אהוד מנור. א.פ.) פשוט הייתה מביאה לאהוד את הטלפון ואומרת לו 'תענה, זה בטח בועז, בטח שוב נשבר לו הלב'".

לתתאריאל פייגלין


הערב ממשיך וממשיך, ולרגעים נדמה שאף אחד לא רוצה שייגמר. "לא בא לי ללכת" מכריז בועז שרעבי בפעם הרביעית או החמישית, "אכפת לכם אם נמשיך?" ולמרות שהשעון כבר נושק לשתים עשרה בלילה ועברה יותר משעה וחצי מתחילת ההופעה כולם צועקים שכן, כולם רוצים שימשיך.

כי משהו קסום קורה שם, בהופעה של שרעבי, מעין שמורת טבע קטנה של נוסטלגיה. הגיל עושה את שלו כמובן, על העשן והאורות שאנחנו רגילים להם מהופעות דומות פה נאלצו לוותר שכן שרעבי אחרי ניתוח קטרקט, ואת הנגינה וההסתובבות על הבמה שרעבי המיר בישיבה על כיסא, אבל האנרגטיות והכריזמה שלו לא נעלמו, הם פשוט תועלו למקום אחר, אינטימי יותר.

שעה וארבעים עם השירים הישנים והמרגשים שחלקם היו להיטים עוד בתקופה בה ההורים שלנו יצאו לדייטים, הנגנים המוכשרים שחלקם איתו כבר ארבעים שנה, ומעל הכל, דמותו של שרעבי עצמו, שהכריזמה והקסם האישי שלו איכשהו רק גדלו עם הגיל, הופכים את סיבוב הופעות החורף בדיוק לדבר שהיינו צריכים, ופשוט יגרמו לכם להתאהב בבועז שרעבי מחדש.