סיפור לחנוכה
סיפור לחנוכהצילום: iStock

סיפור לנר ראשון של חנוכה - בריחה בחסות הקורונה

דפנה הייתה בת 19 כשנעלמו עקבותיה. שנה וחצי לפני כן החלה לעמוד בקשר עם עובדת סוציאלית של 'יד לאחים' אחרי שנקלעה לזוגיות עם ערבי שהוא ומשפחתו התנהגו כלפיה באלימות, אבל לא היה לה אומץ לעזוב הכול ולחזור לעם ישראל.

"עברתי הרבה כל כך בחיי הצעירים, שאין לי כוח להרים את עצמי ולהתחיל מהתחלה", אמרה. ההבטחות שניתנו לה לדירה משלה ולעזרה במציאת עבודה הולמת ושיקום מלא לא הועילו. היא לא מצאה את הכוחות להתרומם מהתחתית שבה שקעה.

ב'יד לאחים' ניסו לאתר את דפנה, כי ידעו שסיפורים כאלה עלולים להיגמר חלילה ברצח, אבל עקבותיה נעלמו. הדבר היחיד שידעו עליה היה שם השכונה במזרח ירושלים שבה מתגורר הערבי.

סיורים באזור וגם שיחות עם עוברי אורח שביצעו אנשי מחלקת הביטחון שהתחזו לערבים לא הועילו. ב'יד לאחים' ניסו לערב את המשטרה, אבל שם טענו שכל עוד אין הוכחה לאיום ממשי על חייה אין ביכולתם לעזור. "יש מאות נערים ונערות בסיכון שנעלמים וחוזרים אחרי תקופה. כשתדעו משהו יותר קונקרטי תחזרו אלינו", חתם החוקר.

ארבע וחצי שנים חלפו, ויום אחד צלצל הטלפון במוקד 'יד לאחים'. דפנה הייתה על הקו. היא הזדהתה וביקשה שהעובדת הסוציאלית שטיפלה בה תיצור עמה קשר באופן מיידי.

"אני מאושפזת במחלקת קורונה במרכז הרפואי... בירושלים", אמרה. "נדבקתי לפני חודש, ועכשיו מצבי השתפר. בעלי כמעט לא מגיע, ואני יכולה לחשוב על חיי ולרצות לחשב מסלול מחדש. הבנתי שחיי לא יכולים להמשיך כך. אני סובלת מאוד. הוכרחתי להתאסלם ולהינשא לו בבית דין שרעי. העובדה שאנחנו נשואים כמה שנים ולא הצלחתי ללדת גורמת לאלימות כלפיי. בבקשה תצילו אותי! איבדתי כל טעם לחיי", אמרה ופרצה בבכי.

ב'יד לאחים' הבינו את הפוטנציאל הטמון במצבה, והדריכו אותה לבקש מהאחראית על המחלקה להודיע לבעלה שהיא אמורה להשתחרר כמה ימים אחרי המועד המתוכנן. הבעל ידע שאשתו תלויה בין שמיים לארץ ואינה יכולה לזוז לשום מקום מבלי שהוא ישחררה.

הניסיון הצליח. שלושה ימים לאחר ששוחררה, כשהגיע הבעל לאסוף אותה, הוא עודכן שבגלל לחץ גדול על מחלקת הקורונה אשתו השתחררה מוקדם מהצפוי.

הבעל החל להשתולל. הוא היכה את אחד הרופאים והפך את חדר המיון. דפנה כבר הייתה הרחק משם בדירת המסתור. משם פנתה בעזרת 'יד לאחים' לתחנת המשטרה והגישה תלונה על אלימות, וכך יכלה לדעת שלא יוכל לחצות את גדר ההפרדה ולהתעלל בה. כיום היא משתקמת אט אט, ומודה לקב"ה על שהצילה, רגע לפני שאבדה לעולם.

***

סיפור לנר שני של חנוכה - החג שאני הכי אוהבת

משפחתה של יעל התגוררה ביישוב חומש וגורשה משם בזמן ההתנתקות. המשפחה לא הצליחה להתמודד עם המשבר. יעל התגלגלה בין פנימיות ובגיל 17 נפלטה לרחוב. משם נאספה על ידי מחלקת הרווחה למקלט לנוער בסיכון והחלה לעבוד בחנות.

יוסי, אחראי המשמרת, חיזר אחריה ללא הרף למרות תחינותיה שיחדול. לבסוף השתכנעה ויצאה איתו. הוא מצא חן בעיניה - חמוד, מקשיב, תומך, משלם...

יעל חשבה שמצאה את בחיר ליבה. לאחר כמה חודשים של קשר הציע לה לגור אצלו. יעל, שהייתה בודדה מאוד, קפצה על המציאה. הוא לקח אותה מההוסטל יחד עם שתי שקיות לדירתו ברמת גן.

החודשיים הראשונים היו כחלום. הוא פינק אותה במתנות ודאג לכל מחסורה. ואז הגיע חנוכה. יעל, שרצתה להרגיש קצת משפחתיות, קנתה חנוכייה יפה, נרות וסופגניות ותכננה להעביר ערב חגיגי ונעים בבית.

אולם כשיוסי חזר מהעבודה וראה את מה שהכינה הוא החל להשתולל וזרק את החנוכייה על הרצפה, דרך עליה וצעק: "חנוכה זה לא חג שנחגוג פה בבית!"

"למה? זה החג שאני הכי אוהבת. חג מאיר ומשמח", שאלה בדמעות.

"אני ערבי מוסלמי, ולא יהיו פה בבית חגים יהודיים!" ירה את הפצצה.

יעל נאלמה דום. "ערבי?... אבל אין לך מבטא... ואתה נקרא יוסי?..."

במקום לענות הוא החל להכותה, גרר אותה לחדר ואסר עליה לצאת ממנו.

לאחר מכן יעל מצאה את תעודת הזהות שלו והבינה ששיקר לה גם באשר לגילו. הוא בן 35 ולא בן 25... כשהציגה לפניו את התעודה צרח עליה שזה לא עניינה ושבר את הטלפון שלה.

מאותו יום החל יוסי, הלוא הוא יוסוף, להכותה ודרש ממנה צייתנות, והיא נאלצה להיענות לכל גחמותיו כדי לא לספוג מכות. הוא דרש ממנה לצום ברמדאן וניצל את העובדה שהתגוררו במרתף כך שאף אחד לא ישמע את צעקותיה ובכיותיה.

בתקופה זו החסירה ימים בעבודתה וחשבה על דרך לברוח. פעם ניגשה אליה חברה לעבודה והתעניינה בה. בתחילה התחמקה אך לבסוף נפתחה ושיתפה בכל העובר עליה.

החברה דאגה לה לטלפון נייד והכניסה בו איש קשר אחד: 9234* - 'יד לאחים'. יעל חששה לפנות אליהם, כי יוסוף איים עליה שאם תברח ימצא אותה ויהרוג אותה.

לאחר עוד התפרצות גדולה, כשיצא בטריקת דלת, התקשרה יעל ל'יד לאחים'. פעילת 'יד לאחים' נפגשה איתה כמה פעמים, אבל אז יעל נעלמה וגם לא ענתה לשיחות.

התעורר חשש כבד לחייה של יעל. הפעילה הלכה למקום עבודתה כדי לחפשה ולא מצאה אותה. היא השאירה לה שם מכתב ובו אמרה שהיא דואגת.

לבסוף יעל יצרה קשר, ובסיוע 'יד לאחים' הצליחה להימלט מיוסוף וברוך השם עלתה על דרך המלך. חנוכה חזר ביתר שאת להיות החג האהוב עליה ביותר.

***

סיפור לנר שלישי של חנוכה - הפרעות שהצילו מהשבי

רבקה נולדה בלוד וגדלה בבניין מעורב, שבו רק ארבע מתוך שתים עשרה המשפחות היו יהודיות. רבים מחברי ילדותה, הן בבית הספר הקרוב והן בחצר המשחקים, היו ערבים, ולכן איש לא תמה כאשר בגיל עשרים החליטה להינשא לצעיר ערבי בשם עבדאללה, שהתגורר ברחוב שבו גדלה.

כשנודע לזוג הצעיר כי הם עומדים להיות הורים, הפך לפתע עבדאללה את עורו. אם עד אותו רגע יהדותה של רבקה לא הפריעה לו כלפי חוץ, פתאום התגלו פניו האמיתיות.

"האבא קובע את הדת בבית! הילד שלנו, אינשאללה, יהיה מוסלמי טוב. אני אחנך אותו כמו שצריך!"

מאז, בכל פעם שהנושא עלה על הפרק הפך עבדאללה אגרסיבי יותר ויותר. רבקה ניסתה להתווכח איתו, אבל כל ניסיון כזה עלה לה ביוקר.

המהומות האלימות שפרצו ברחובות לוד בסוף חודש אייר תשפ"א הזינו בדלק את החלטתו ואת עצביו הבלתי נתונים לשליטה. בסיום מסע הלוויה האלים של מוסא חסונה, הצעיר הערבי שנורה לאחר שהסתער על משפחות יהודיות, עבדאללה חזר לביתו מלא זעם, השליך רהיטים מכל הבא ליד ואף הכה את רבקה נמרצות.

"הילד שלי בחיים לא יהיה יהודי!" צרח בקול שנשמע מקצה הרחוב ועד קצהו, "אנחנו יותר טובים מכם! את יכולה ללכת לאן שאת רוצה, אבל הילד יישאר שלי. הוא יהיה שאהיד שיעשה כבוד לעם שלנו".

אמה של רבקה, שקיבלה טלפון בהול מבתה, מיהרה לפנות ל'יד לאחים' ויחד נהגתה תוכנית פעולה.

אביה, שהיה מיודד עם חתנו הערבי, הגיע באחד הערבים במפתיע לביקור בבית הזוג הצעיר וביקש מחתנו לצאת עמו ללבן את הדברים במעין מזנון שבו רובצים ערביי האזור על כריות מזרחיות תוך כדי שתיית קפה ועישון נרגילה.

רגע אחרי שנכנסו למקום פשטו אנשי מחלקת הביטחון של 'יד לאחים' על דירת הזוג כשהם מלווים באם, ארזו את חפציה ונסעו מיידית לדירת מסתור.

שעה לאחר מכן, כשכבר היו הרחק משם, חייגו אנשי 'יד לאחים' לאב, ששהה כאמור עם חתנו הערבי, וביקשו ממנו להגיע במהירות למקום עבודתו בשל מקרה חירום כביכול. האב נפרד מעבדאללה ומיהר גם הוא להימלט מהאזור.

בערב ראש השנה תשפ"ב, אחרי סאגה קשה וממושכת שכללה איומים על רבקה ועל הוריה, ניסיונות לאתרה ואין ספור פחדים וחששות, היא סיימה לעבור קורס הכנה ללידה והתכוננה ללדת בשעה טובה את בנה הבכור.

דווקא הפוגרומים שערכו הערבים בלוד נגד יהודים גרמו לה לעשות את הצעד האמיץ של חזרה לעם ישראל כדי ללדת תינוק שיגדל להיות יהודי כשר, רגע לפני פרוס עליהם השנה העברית החדשה.

***

סיפור לנר רביעי של חנוכה - יחידת חילוץ

מרים, בחורה בת עשרים מבית מסורתי של שומרי שבת במרכז הארץ, התרחקה בנערותה מהמסורת היהודית. כאשר התעוררה בחיפוש אחר אמונה ואלוקים, החלה לחפש דווקא באינטרנט, דבר שהובילה הישר לזרועות הנצרות. המיסיון הנוצרי פועל באופן אינטנסיבי ברשתות החברתיות כדי לצוד יהודים תמימים ברשת. חיפושיה הובילו אותה לצפות בסרטונים ובמאמרים ששכנעוה באמיתות הנצרות.

מרים איתרה כנסייה לותרנית ביפו, ובלי ידיעת הוריה החלה ללכת באופן קבוע לשיעורי מקרא ותפילות, שם למדה והתחזקה באמונה הנוצרית, עד שלבסוף קיבלה החלטה מחושבת מבחינתה - להתנצר. נקבע לה תאריך ואף הוזמן פסטור (כומר פרוטסטנטי) מארצות הברית שיגיע לכבוד טקס ההטבלה.

ואז הגיע הרגע לגלות להוריה. היא סיפרה להם שבעוד חודש היא הולכת להתנצר בכנסייה הלותרנית. הוריה היו בהלם מוחלט וכמובן שהתנגדו, אבל לא ידעו מה לעשות.

קרובת משפחה ששמעה על כך החליטה לפנות ל'יד לאחים' כדי לקבל סיוע. הפנייה הועברה לטיפולו של הרב יואב זאב רובינסון, אשר מתמחה בתיאולוגיה נוצרית וכתות. בגלל שהיה צורך בידע עמוק של הנושא, ופחות בטיפול רגשי-טיפולי, קיבל עליו לשוחח עמה. הבעיה הייתה שהיא סירבה להיפגש עם רב חרדי. הרב יואב פתר את הבעיה באופן יצירתי. הוא אמר לה שלא תדאג, וביום הפגישה לבש את מדי יחידת החילוץ שבה התנדב.

היא נפגשה עמו יחד עם קרובת משפחתה. במשך שבע שעות רצופות הרב יואב העלה נושאים רבים מאוד, קונפליקטים שיש בין האמונה הנוצרית ובין התנ"ך והיהדות בכלל, ובמיוחד התעכב על סתירות פנימיות בתאולוגיה הנוצרית. אט אט היא החלה להבין במהלך השיחה שיש באמת בעיה יסודית באמונה נוצרית, והחליטה שעליה לחקור את הנושא יותר לעומק.

מרים נזקקה לעוד כמה פגישות בבתי קפה, שבהן הרב יואב ישב ודיבר איתה על הכול. במשך כמה שבועות הרב יואב ניסה להראות למרים שאם היא מחפשת את האמת ורוצה ללכת בעקבות התנ"ך, אז כמובן שזה לא נמצא בנצרות אלא ביהדות.

לבסוף מרים החליטה שלא להתנצר, והודיעה לכנסייה שהיא לא מגיעה לשם יותר. המיסיונרים כמובן הגיבו בכל התוקף. הם הזמינו אותה למפגשי תפילה ולפגישות חברותיות, ואף הציעו לה הצעות שונות בניסיון אחרון להבטיח את הצטרפותה לקהילתם.

מרים הודיעה להם באופן חד משמעי שהיא לא רוצה יותר ליטול שום חלק בקהילתם, והם נאלצו לבטל את ביקורו של הכומר בישראל ואת טקס ההטבלה. היא קיבלה על עצמה להתחיל לחקור יותר את היהדות ולהבין אותה יותר לעומקה כדי להתחזק באמת השייכת לעמה.

***

סיפור לנר חמישי של חנוכה - לב אם ללא מנוח

"הוא שונה לגמרי! הוא לא אלים אלא אדיב ונחמד. מי שפוגש בו בטוח שהוא יהודי", הדפה ורד את הוריה שגילו לתדהמתם כי מאחורי גבם היא הולכת להינשא לצעיר ערבי. "לא יעזור לכם אבא ואמא. גידלתם אותי באווירה חופשית וליברלית וזו הבחירה שלי. תתמודדו איתה. יש לנו כבר תאריך לחתונה", קבעה.

סיפורה של ורד החל חצי שנה קודם לכן, בליל חורף קר וגשום במיוחד. היא החליקה ומעדה ביציאה מחנות ושברה את ידה. איש לא ראה אותה מלבד צעיר שעבר במקום ברכב ישן ופינה אותה למרפאה לרפואה דחופה באזור.

תחילה הציג את עצמו כארז, אבל לאחר תקופה הודה שהוא ערבי ואמר את שמו האמתי: פארס. "אצלנו בבית למדנו לאהוב יהודים", חזר ואמר בלשון חלקלקות. "זה שאני מוסלמי לא הופך אותי למפלצת. אם יהודים וערבים יתחתנו ביניהם, נהפוך את העולם לטוב יותר".

לב האם לא נתן לה מנוח. היא ראתה כמה דברים בחייה, וידעה שיהודייה ומוסלמי זה לא דבר שעומד להסתיים בכי טוב.

למרות שאף אדם בסביבתה לא היה דתי, מצאה עצמה האם פונה ל'יד לאחים' ומבקשת עזרה. "משהו בנחמדות יתר שלו גורם לי להבין עמוק פנימה שיש פה תרמית", אמרה בכאב, "אנא עזרו לנו. אנחנו לא ישנים בלילה כי ידוע לנו שהבת שלנו נכנסת לגוב האריות".

ליבה של האם צדק. בדיקה שערכו אנשי 'יד לאחים' גילתה שמדובר בלא אחר ממחבל שרצח יהודי! מטבע הדברים לא ניתן היה לחשוף את שמו ואיזה פיגוע ביצע, אבל הכותרות עם שמו ותמונתו, הן כשנלכד לאחר הרצח האכזרי והן כששוחרר בעסקת שליט, צצו מול העיניים.

כאשר ורד נתקלה בכך היא הוכתה בהלם. "אני מתביישת לספר לכם, אבל הולכתי שולל אחריו", אמרה. "עזרתי לו להבריח ערבים מיהודה ושומרון לשטח ישראל בתא המטען שלי. האמנתי לו שאני עוזרת לקרב בין העמים ועשיתי כל מה שביקש ממני".

ורד נפרדה ממנו כמובן מיד, אבל רגע לפני שייעלם מהשטח וינסה להפיל בפח בת ישראל נוספת היא פנתה עם אנשי מחלקת הביטחון של 'יד לאחים' לתחנת המשטרה הקרובה והגישה תלונה. זו מיהרה לשים את ידה על המחבל המשוחרר, אשר ממשיך להערים על החוק, ולהושיבו במקום הראוי לו - מאחורי סורג ובריח לאחר שהורשע בדין, כאשר בית המשפט קיבל במלואו את כתב האישום שהוגש נגדו.

ורד, שבימים אלו משקמת את חייה, מתנדבת בשירות 'יד לאחים' בקרב בנות תועות. היא מספרת להן את סיפורה האישי ומזהירה אותן לבל תיפולנה במלכודת.

***

סיפור לנר שישי של חנוכה - להשיב את הנפש התועה

חווה, אישה חרדית מאזור ירושלים בשנות השלושים לחייה, נשואה עם כמה ילדים קטנים, החליטה לאור סיפור חייה שכלל עבר טראגי לחפש מזור וסיוע, ואפילו לקבל טיפול אישי כדי לעזור לה להתמודד.

יום אחד ישבה בבית קפה וכתבה יומן אישי, שבו העלתה על הכתב את חוויותיה מהעבר במטרה לנסות להשלים איתן, לתקן אותן ולהשתחרר מכל מיני רגשות שליליים שקשורים למה שעברה.

מיסיונרית גויה שהייתה במקום הבחינה בה, ניגשה אליה והחלה לשוחח עמה שיחה תמימה לכאורה. השיחה הזאת הובילה את האישה החרדית להיפגש איתה באופן קבוע. זו הייתה מיסיונרית מוכרת שהצהירה עוד בהיותה בחוץ לארץ, לפני בואה לישראל, שהיא מתכוונת לבוא לישראל כדי לנצל את מצוקת היהודים שם בגלל כל הפיגועים, המלחמות ויתר המשברים והלחצים האופייניים כאן בארץ.

היא תיארה לעצמה שהרבה יותר קל לשכנע יהודי ישראלי לקבל על עצמו את האמונה הנוצרית בגלל הטראומות שיש בישראל. המיסיונרית התמחתה בלימוד כל מיני שיטות ברפואה משלימה כדי להציע לישראליות טיפולים בחינם מתוך ידידות כביכול, וכך עשתה עם אותה אישה חרדית שהייתה במצוקת נפש.

לאחר כחודש עמוס במפגשים אינטנסיביים, האישה שגדלה מילדותה בבית חרדי החליטה להתנצר. בעלה, שהרגיש שמשהו קורה מאחורי גבו, החל לחקור אותה, ובסוף היא הודתה וסיפרה לו שהיא החלה להאמין באותו האיש, ושבדיוק עכשיו הייתה בדרכה לטבול לנצרות...

הבעל הנדהם יצר מיד קשר עם ארגון 'יד לאחים'. הרב יואב זאב רובינסון, אשר מתמחה בתיאולוגיה נוצרית, נכנס לתמונה בגלל מורכבותו של הסיפור - מול המיסיונרית וגם מול הצורך המיידי להשכין שלום בית בין בני הזוג.

לאחר כמה מפגשים הצליח הרב יואב להוריד אותה מהאמונה הנוצרית, ולהראות לה שבעצם הכול שקר וכזב ושאותה מיסיונרית רק ניצלה את מצוקתה האישית, הרגשית והנפשית כדי להמיר את דתה לנצרות.

במקביל אנשי 'יד לאחים' ניסו לעורר את רשויות החוק בארץ לכך שיש פה תיירת שמשתמשת בוויזת התייר שלה כדי לשדל אנשים להמיר את דתם בניגוד לחוק. בסופו של דבר, אחרי כמה שבועות שבהם פנו לגורמים הרלוונטיים שהצרו את צעדיה, על דעת עצמה ארזה המיסיונרית את חפציה ונמלטה מהארץ בתחושה שאינה רצויה פה.

בד בבד הרב יואב עודד את האישה החרדית להתחזק יותר בלימוד תורה, הלכה, חומש וסיפורי צדיקים, וכמובן לחזק את הקשר שלה עם בעלה בעקבות הניסיון הקשה הזה, שברוך השם יצאו ממנו בשלום.

***

סיפור לנר שביעי של חנוכה - להתגבר על היווני הפנימי

אריאל, בחור מבית מסורתי מזרחי, היה בשירותו הצבאי לוחם קרבי ושירת בגזרת עזה. הוא חווה ניסי ניסים בקרבות שהשתתף בהם. פעם אחת הנגמ"ש שלו שנקרא נמר ספג טיל, והוא ניצל בדרך פלא, והיו עוד מקרים כאלה בשירותו, שאותם ייחס לבורא העולם שהציל אותו.

לאחר השירות הצבאי התחיל אריאל ללמוד באוניברסיטה. שם הכיר גויה צרפתייה שהגיעה לארץ לצורך לימודים, והם החלו לפתח ביניהם קשר שנמשך שלוש שנים. בסופו של דבר היא סיימה את הלימודים וחזרה לצרפת לעסוק בתחום עריכת הדין שאותו למדה, והקשר ביניהם עדיין נמשך.

כאשר נודע לאחד מחבריו היהודים, סטודנט באוניברסיטה, על הקשר הזה, הוא פנה לארגון 'יד לאחים' וביקש שייפגשו עם אריאל. בתחילה אריאל חשש מכך, אך בסופו של דבר הסכים והחל להיפגש עם הרב יואב זאב רובינסון. לאט לאט הרב יואב החל להעביר לו את המסר עד כמה חשוב לשמור על הצביון היהודי של משפחתו, על מסורת ישראל, על לידת ילדים יהודים. אולי כרגע הוא לא חושב על חתונה, אבל קשר ממושך שכזה עשוי בהחלט להוביל לכך.

אריאל היה קרוע בין שכלו שאמר לו להיפרד ובין ליבו שאמר לו להישאר, מלחמה פנימית בין אהבה לבורא ובין אהבה לזוגתו הגויה. תוך כדי לימודיו הקשים נאלץ אריאל לעשות את הבחירה הקשה בחייו. בכל יום שבילה איתה הרגיש ייסורים עזים כלפי שמיים. הוא ממש נקרע בנפשו לשניים - מחד הוא מניח תפילין ומתפלל לאלוקי ישראל, ומאידך הוא מתרועע עם גויה וקוטע את שרשרת הדורות היהודית.

בסופו של דבר אריאל עבר תהליך ארוך והגיע לנקודה שבה הוא מבין שעליו להתחתן רק עם יהודייה. זה לא היה פשוט כי הקשר עם הגויה היה טוב ומוצלח. לא היה ביניהם קושי, לא היו מריבות, וההיפרדות נבעה מכך שאריאל הבין היטב שהוא רוצה ילדים יהודים, רוצה המשכיות יהודית ורוצה להרגיש שהוא לוקח חלק בחיזוק והרחבת העם היהודי מצד העניין היהודי שבכך.

הוא חש קשר עמוק לעבר ההיסטורי היהודי, על כל ההישגים ותקופות הפאר מחד ועל כל החורבנות, הפוגרומים והשואה מאידך, שבזמנם נרצחו יהודים רבים כל כך. הוא הרגיש אפילו מחויבות מסוימת להמשיך את שרשרת העם היהודי, במיוחד לנוכח הרוע האנטישמי שהיה מאז ועד היום.

כיום אריאל רוצה לבנות בית יהודי מסורתי, וניצחונו האישי דומה לניצחונם של המכבים. הוא מרגיש שניצח את היוונים, אלא שהפעם הם לא נלחמו בו מבחוץ אלא מבפנים. הוא התגבר על היווני האישי הפנימי שלו, ובכך הצטרף לשורותיו של צבא החשמונאים.

***

סיפור לנר שמיני של חנוכה - ציפור הנפש מתפללת בסתר

האלימות שהייתה מנת חלקה של אפרת מידי בעלה הערבי לא הפריעה לה כמו שהפריעה לה המחשבה על עתיד שתי בנותיהם. היא ידעה היטב שגורלן לא ישפר עליהן, שבכל יום שעובר הן הולכות ומתרחקות ממנה, ממשפחתה ומעמה.

בתחילה הכול נראה ורוד. "אני אשת העולם הגדול", אמרה אפרת למשפחתה, שתמהו מדוע היא עומדת להתחתן עם סלים, בדואי מדרום הארץ. "לא מפריע לי אם הוא יהודי או ערבי, אפריקאי, צ'כי או גרמני. אני לא מאמינה בדעות קדומות", חזרה ואמרה בהתנצחות.

השינוי הראשון החל לאחר לידת בתם השנייה, כאשר סלים התעקש שהוא רוצה שהם יתחתנו גם בבית דין שרעי. "זה הליך מיסטי שישפיע עלינו ועל הילדות להיות יותר טובים", אמר לאפרת בשפתה.

לכאורה זה היה עניין פורמלי, אבל אז יצא סלים למסע של קיצוניות מסוכנת. נסער מהניצחונות של דאע"ש באותם ימים פנה סלים אל השייח' האזורי וביקש ממנו להתמנות למואזין במסגד שנבנה בכפר כדי להפיץ את האסלאם. השייח' הסכים בתנאי שיהפוך למוסלמי אדוק, וסלים נעתר מיד.

אפרת ניסתה להתעלם מההקצנה הגוברת של בעלה, אבל כשהחל לדבר נגד "היהודים הכופרים", הבינה ש"דעות קדומות" נגד נישואים בין יהודים לעם אחר נועדו בראש ובראשונה לשמור עליה. לראשונה קלטה שיהודייה ומוסלמי זה אש ומים, שני ניגודים קוטביים שלא מתחברים, ולא משנה כמה יעוותו את המציאות.

כשסלים דרש ממנה להפסיק לעבוד במשרד עורכי הדין בבאר שבע היא הבינה שהוא סוגר עליה והחליטה לברוח. בניגוד למקרים אחרים, סלים לא איים עליה או ניסה לפגוע בה, אבל הוא החליט לפגוע בציפור נפשה - בבנותיהם. אם חשבה שבבריחתה מהכפר תיגמר הפרשה וכל עברה המפוקפק יישכח, המציאות טפחה על פניה.

המכתבים מעורכי הדין ששכר נערמו על שולחנה, ובני משפחה הפנוה ל'יד לאחים', שנאבק במקרים רבים כאלה. הארגון העמיד לרשותה את טובי הצוות המשפטי, אבל אחרי קרב איתנים פסק בית המשפט שטובת הבנות תהיה לפגוש באב הערבי אחת לחודש.

אפרת החלה לנהל אורח חיים דתי, וילדותיה עברו למוסדות דתיים, אבל חויבו להגיע לאביהן אחת לחודש לכפר, כפסיקתו הקשה של בית המשפט, ולספוג נאצות המופנות לאמן וניסיון לחינוך מוסלמי כפייתי.

אפרת חרדה מכך, אבל מקרה שאירע הרגיעה. "אל תדאגי, אמא", אמרה הבכורה בת השמונה רגע לפני שהורידה אותן שוב בכפר הערבי. "כשאני בכפר אני מקפידה לשמור מצוות בלי שאבא ישים לב. אני נוטלת ידיים בבוקר מספל של קפה, מתפללת מתחת לשמיכה, ובזמן הארוחה כשהוא מסובב את הראש אני מברכת. אני רוצה להיות רק יהודייה".

***

חג חנוכה שמח!!!

עודד מזרחי
צילום: מרים צחי ז"ל