יפה דרעי
יפה דרעי צילום: Yonatan Sindel/Flash90

לא קל לראיין את יפה דרעי, אשת חינוך בזכות עצומה ומפורסמת בזכותו 'אשתו של'. הראיונות שהעניקה לתקשורת נדירים, ובוודאי לתקשורת המגזרית של הציונות-הדתית, בעלת האידיאולוגיה היריבה הקשה ביותר לזו שמקדם בעלה, יו"ר ש"ס אריה דרעי.

גם התקופה לא בדיוק מזמינה ראיון כזה. אין בחירות באופק כרגע, בעלה הוא אחד מראשי האופוזיציה החריפה לממשלת בנט, ובכלל ראיון פוליטי לא בא מבחינתה בחשבון. אם רוצים לדבר איתה, אז רק על חינוך.

בזכות מעורבותו של יועצה האסטרטגי מאיר ואקנין, היא נאותה להתראיין ל'מצב הרוח', בתוארה כנשיאת מוסדות 'מפעלות שמחה', עמותה המפעילה בית ספר תיכון – תיכון 'מרגלית' ע"ש הרבנית מרגלית יוסף ע"ה - ושני סמינרים, סמינר 'שבילי בית יעקב' ללימוד הוראה עם מקצוע לבנות חרדיות, וסמינר 'אפיק' לבנות בוגרות התיכון, שרוצות ללמוד מקצוע בלי לעסוק בהוראה. בשנת השיא למדו כ-800 תלמידות בכל המוסדות – 250 בתיכון מרגלית, 350-400 בשבילי בית יעקב, ומאה באפיק.

בשנתיים האחרונות היתה ירידה במספר הלומדות, בגלל הקורונה. המקצועות העיקריים הנלמדים ב'אפיק' הם אשכול של מזכירויות - ניהול לשכה, מזכירות רפואית, מזכירות רגילה וכו'. "רוב הבנות רוצות להתמקצע בתחום הזה", אומרת יפה דרעי. "השאר לומדות מקצועות נוספים כמו גינון, הפקת אירועים, ועוד". לתלמידות 'שבילי בית יעקב', רובן בנות שהגיעו מהפריפריה, יש פנימיה. תלמידות התיכון ו'אפיק' רובן ירושלמיות.

יפה דרעי, כאמור, היא נשיאת המוסדות. תחתיה ניצבת המנכ"לית שיפי סננס, שהיא גם הבת שלה. לכל מוסד יש מנהלת חינוכית. "למעט רב המוסדות הרב חיים יונה רימר, ההנהלה כולה נשית", אומרת יפה דרעי בגאווה.

יפה, מה הביא אותך להקים את הרשת הזו?

"ההשגחה העליונה. לא תכננתי את זה. היה לי אירגון חסד במשך שנים רבות בשם 'יהודה יעלה'. ובמשך שנים שעבדתי עם ציבור מיעוטי יכולת, ראיתי משהו שכאב לי: הפעילות שלנו, בלי שרציתי, הנציחה את העוני. אנחנו עזרנו למשפחות שלא ניסו לעזור לעצמן. זה לא מצא חן בעיני. אמרתי שלא באתי להנציח עוני אלא לצאת מהעוני. לכן תוך כדי שלמדתי אותן את ציבור מיעוטי היכולת, החלטתי שלא אמסור נפש למען משפחות שלא רוצות לצאת מהעוני. שאני אעבוד והן יישובו בבית. אמרתי לעצמי שהדרך היחידה להוציא אותן ממעגל העוני הוא החינוך".

ואז מה עשית?

"הקב"ה עשה לי השגחה פרטית. זה היה בשנת 2000. שר החינוך היה יוסי שריד. היתה בעיה משפטית עם בית ספר ספרדי שנשאר ללא בעלות. 45 בנות נותרו ללא מסגרת, וכעסו על כל ש"ס איך מפקירים אותם. האמהות באו לרב עובדיה ולאריה הביתה. בבית של הרב עובדיה השומרים לא נתנו להיכנס. אריה לא היה בבית. פתחתי להן את הדלת, וספגתי את הזעם שלהן.

"שאלתי את אריה 'מה אפשר לעשות?'. הוא השיב שאין מה לעשות, רק לשבץ אותן בבתי ספר אחרים.

"אמרתי לו: 'אריה, יש לי רעיון. אולי אני אקח על עצמי את הטיפול בהן'. הוא הבין שאם אני לוקחת על עצמי, זה ייפול עליו.

"מיד אח"כ אריה הלך לתפילת מנחה אצל הרב עובדיה זצ"ל, ושאל אותו: 'מה יהיה עם בית הספר הזה?' הרב ענה: 'מה אני אעשה איתם', ואריה אמר לו: 'הרב, יש לי רעיון. אשתי מוכנה לקחת על עצמה את בית הספר'.

"הרב עובדיה קם מהכסא, בירך את אריה, בירך אותי – רק שמישהו ייקח על עצמו את בית הספר הזה. החלטתי שבית הספר ייקרא 'מרגלית' על שם הרבנית. כשאריה סיפר את זה לרב עובדיה הוא מאד התרגש.

"כך קם התיכון. את בית הספר התיכון לקחתי במטרה לרומם את הבנות ולתת להן בית חם שייתן להן גם מענה מקצועי – זו היתה שאיפה שלי – וגם מענה רגשי ורוחני. סמינר 'שעלי בית יעקב' קם בירושלים בעקבות התיכון. סמינר 'אפיק' קם בעקבות בנות שסיימו תיכון, לא רצו ללמוד הוראה, ונמצאו בין לבין".

מוסדות כאלו עולים לא מעט כסף. איך התמודדת עם העלויות?

"עשינו הערכת מצב כמה המקום עולה. לא אלאה אתכם במה שעברנו בדרך, אבל כשרואים איזו ירושה קיבלנו זה לא היה פשוט בכלל. בגלל שהאמנתי בשליחות הזאת - זה נתן לי את הכוח. היו תקופות מאד קשות, להקים דבר עם חובות של מישהו אחר, עם נדוניה של מישהו אחר, זה לא פשוט".

אשאל אותך בגלוי: מול הקשיים הבירוקרטיים והמכשולים הממשלתיים, אם מישהי שאיננה יפה דרעי, אשתו של אריה דרעי, היתה רוצה להקים רשת כזו, היה היתה מצליחה?

"היתה אכן הרבה בירוקרטיה, והיו הרבה מכשולים. אז ברור שעצם העובדה שבעלי איש ציבור ידוע זה עוזר, אבל לפעמים דווקא בגלל שאני אשתו של אריה דרעי היו יותר מכשולים, בגלל הרגישות. עובדה: כבר 27 שנים אין לנו עדיין בניין משלנו, כי אנחנו כל הזמן תחת אור הזרקורים. סמינרים אחרים שקמו אחרינו אחרינו קיבלו בניינים, ואנחנו לא, בגלל החשש לתת לאשתו של אריה דרעי. יש תקציבים שדווקא אחרים קיבלו ואנחנו לא קיבלנו. והיתה פעם אחת שהפסדנו כסף בגלל שאני אשתו של דרעי. אנשים פוחדים לעזור - בגלל שאנחנו 'אריה דרעי', למרות שמגיע לנו ביושר ובצדק. כך שזה אמביוולנטי. להיות אשתו של אריה דרעי זה פותחת דלתות אבל גם מדליק זרקורים.

"ואחרי הכל, עברנו את כל הביקורות של משרד החינוך, ביקורות של רשם העמותות, ביקורות עומק שאחרים לא עובדים. הפסדנו הרבה כסף בגלל הביקורות, כי כל ביקורת זה הפעלת רואי חשבון, צוות לבדיקת כל נייר ונייר. 3 ביקורות עומק בשנה לא היו במקרה. בסוף קיבלנו תעודת יושר שלא קיבל סמינר אחר.

"אתה לא יכול ליזום משהו אם אין לך את השאיפה האידיאולוגית לשליחות הזו. אף אחד לא הביא לי את המפעלות הללו על מגש של כסף. שילמתי מחיר יקר בשביל זה. אם הייתי פותחת משהו חדש היה לי הרבה יותר קל".

היו מקרים שהורים סירבו לשלוח בנות לתיכון או לסמינר בגלל שמדובר באשתו של דרעי?

"אני מעולם לא שמעתי טענה כזו. אבל אם מישהו יגיד שזה היה במחשבה שלו – זו זכותו המלאה. רק תזכרו שלא הקמתי משהו פוליטי".

הקמת את זה בשנת 2000. השנה שאריה נכנס לכלא.

"שנת 2000 היתה השנה הכי קשה. אני לא מתלוננת על אף אחד. כשאתה יודע מה משקיעים כאן, איזו השקעה מקצועית כאן, מי שבא לכאן בא גם בגלל המקום, ההתוויה, באים לכאן בגלל מה שהמוסד הזה נותן. אני לא מתלוננת".

הורים ממשיכים לשלוח לכאן את הבנות?

"בתיכון, השנה אנחנו בירידה מרצון במספר התלמידות. בגלל שינוי ייעוד - הרצון להעלות את הרמה. הכוונה להביא בנות עם יכולת לימודית גבוהה יותר, של חמש יחידות בגרות גם במתמטיקה וגם בכל המקצועות, כמו מחשבים, מוזיקה ועוד".

כשאת מדברת על 'שינוי ייעוד' להעלאת הרמה, זה נשמע כמו רצון להפוך את התיכון לבית ספר אליטיסטי, בניגוד למה שרצית בהתחלה.

"אחרי כל כך הרבה שנים, זה כבר לא אליטיזם. זו תופעה שעוברת על כל ש"ס, שמתחזקת ביהדות".

לא תקבלו בנות שלא יתאימו ל'שינוי הייעוד' שלכן?

"יש הרבה מרכיבים לקבלת בנות. יש יותר בנות שרוצות יותר הקפדה במצוות ורוצות לימודים ברמה יותר גבוהה. הציבור היום יותר משופשף. פעם קיבלנו את הבנות שלא היו ברמה לימודית גבוהה. זו היתה הנגזרת של 'יהודה יעלה', לטפל במשפחות מעוטות יכולת. עם הזמן כולן לומדות, והדור השני כבר לומד יותר, לכן הציפיות ההדדיות עולות – הן מצפות מאיתנו ליותר, ואנחנו רוצות מהן יותר. מטבע הדברים הרמה עלתה. זה לא אומר שלא נקבל בנות אחרות, אבל האחוזים שונים.

"אני חייבת בסיס חזק של בנות, ומסביבו אפשר לקבל בנות אחרות. את השליחות שלנו אנחנו לא שוכחים".

יש לך קשרים עם הציונות הדתית?

"אני אדם שבאמת מדברת עם כולם. אני איש של ציבור. אבל יש כאן משבר אמיתי וקשה".

יש אפשרות שאת ואני נייצר מכנה משותף?

"יש דברים שאנחנו שותפים בהם. יש הרבה אנשי חסד בציבור הציוני דתי, וגם אצלנו. כשמגיע אלינו מקרה של כלה הזקוקה לסיוע, אני לעולם לא אשאל אותה מה הדעות שלה. לא אבדוק אם היא חילונית או דתית".

יפה, את הנשיאה, בתך מנכ"לית. כל ההנהגה כאן נשית. ובכל זאת אנחנו לא רואים נשים בפוליטיקה. למה אין נשים בפוליטיקה הש"סניקית?

"זה תלוי כל אחד מה השאיפה שלו. לי אין שאיפה כזו".

אז יפה דרעי לא. אבל למה לא תעודדי את התלמידות לשאוף להנהגה במישור הלאומי? לא היית רוצה לראות מנכ"לית משרד החינוך שבאה עם המיטען והערכים והאמונה והידע שקיבלו 'מפעלות שמחה'?

"אנחנו בונים תשתית מלמטה. בסוף צריך שר אחד וראש ממשלה אחד.

להיות חברת כנסת זו לא חזות הכל. החוכמה היא להכין תשתית חזקה. גם בתפקידי מפתח מאד גבוהים יש נשים. גם בש"ס יש דירקטוריוניות. יש מנכ"ליות באירגונים חינוכיים של ש"ס".

את רק מחזקת את השאלה שלי: למה שלא תעודדי את התלמידות שלך לשאוף לפעילות ציבורית גם במישור הפוליטי? את, כנשיאת המוסדות צריכה להגיע לשרת החינוך. למה ששרת החינוך לא תהיה יפה דרעי, שתקבל את ההחלטה?

"בתפיסות העולם שלי – יש לנו חברי כנסת ושרים שיכולים לעשות את העבודה מלמעלה, ואנחנו נבנה את התשתית מלמטה. כל אחד לפי השאיפות שלו. יש נשים שרוצות להיות הכי משפיעות. לי אין את השאיפה הזו".

אם תלמידה שלך תשאל אותך: אני מרגישה שהפוליטיקה הייעוד שלי, אני רוצה לתרום בתחום הזה. תעודדי אותה?

"דיה לשאלה בשעתה".

אז את לא שוללת אפשרות כזאת?

"זה לא אמרתי. אני כן שוללת הליכה לפוליטיקה. השאיפה שלנו היא לתת לבנות כלים, תשתית, למידה, הרבה ביטחון לתלמידה, ובעזרת ה' כשתקים את הבית שלה תעשה כהבנתה. הבנות שלומדות כאן באו לקבל את ההשקפה הזאת. אח"כ לכל אחת יש את הבעל ואת הרב שלה. אנחנו יודעים מה השקפת העולם שלנו - לפחות שלי. אני מונעת מהשקפת העולם שלי. בית הספר הזה מונע מהשקפת העולם שלי.

ככל שהתשתית תהיה חזקה, עם השקפה נכונה, טהורה, מטבע הדברים ההשפעה תהיה משם. יש לנו תורה, יש לנו הנהגה, יש הדרכה מאד ברורה מה אנחנו רוצים. זו הנהגה שמובילה אותנו".

ואם אחת הבנות תגיע לפוליטיקה? זה ישמח אותך?

"אגיד לה ברכה והצלחה, אבל לדעתי זה לא המקום. אני מאמינה שבת שגדלה עם שורשים טובים, עם השקפה נכונה – זה לא יהיה שם. זו לא משאת הנפש שלנו. זה לא חזות הכל. אשה שרוצה להתפתח – לא הכנסת היא המקום לכך.

"יש לנו בנות שהן ראשי צוותות בהייטק, והן מצליחות. יש בנות שפותחות סטודיו לגרפיקה ברמה גבוהה. בנות שעוסקות בדרמה, ובמוזיקה, ומדריכות כושר - לאו מילתא זוטרא היא".

ההבדל הוא, שההשפעה כראש צוות בהייטק על החברה יותר גדולה מסטודיו לדרמה.

"בת שממצה את עצמה, ומרגישה שיכולה להתפרנס בכבוד, ולא להיות נזקקת, והבית שלה משתנה כולו מבית של עוני בלי להיות נזקקת. זה חסר משמעות? רק להיות ראש ממשלה או ראש מועצה או חברת כנסת זה מה שמעורר שמחה?"

אני מדבר על השפעה של הבנות הללו בכל התחומים, למשל בתחום החברתי שכל כך חשוב לך.

"את ההשפעה החברתית שלנו אנחנו רואים בשטח. בנות שמוצאן ממגדל העמק, ומשדרות ומעפולה ממשפחות פשוטות, והן חוזרות הביתה מנהלות ומצליחות והן כבוד למשפחה – זה חסר משמעות? זו ההשפעה החברתית שלנו. זו השפעה גדולה וחשובה עם ערכים הכי גדולים שיש. ללמד את הבנות זו ההשפעה האמיתית. ולכן טוב לנו במה שאנחנו עושים היום. זה הסיפוק שלנו.

"אני רוצה לשמוח במה שיש לי. אני גדלתי על ערכים אחרים. כשפתחנו את המקום, הבנות הגיעו מ'יהודה יעלה' שכולן ממשפחות נזקקות, והיום הן לומדות ומתפתחות, והוצאנו אותן ממעגל העוני - זו ההשפעה שלנו. בת כזו חוזרת ליישוב שלה, ושם היא מורה, שם היא משפיעה. היא יודעת שהמשפחה שלה לא תהיה במעגל העוני כמו זו שהיא גדלה בה. אנחנו כאן בונים במשך 26 שנה דורות שלמים, והשפענו על אלפי משפחות. הבת שלנו רוצה להקים בית של תורה. זו השאיפה. לא הקריירה. בת שהגיע לתפקיד ראש צוות – זה הפיסגה שלה.

למה שלא תשאף אח"כ להיות, למשל, נגידת בנק ישראל או מנכ"לית משרד החינוך? אלו לא תפקידים של אגו.

"כי החיים שלה זה לחיות ברוח התורה. זה החינוך שלנו. אלו הערכים שלנו".

אדרבא. למה שהיא לא תביא את התורה לתפקיד נגידת בנק ישראל? תארי לך שאת מגיעה לפגוש את מנכ"לית משרד החינוך שהיא בוגרת שלך. שהגיעה לתפקיד עם המיטען הערכי, התורני, הלימודי שקיבלה אצלך. אחת כזו לא תעשה את התפקיד טוב יותר, בראיה שלך, ממנכ"לית שהגיעה למשל מבית ברל?

"זה ההבדל בינך לביני. במגזר שלכם, מלכתחילה השאיפה שלכם היא להגיע לעמדת השפעה, גם בקרב נשים. אצלנו זו לא השאיפה מלכתחילה. אצלנו זה שונה. מי שיש לה שאיפה להיות פעילת ציבור, ותגיע לזה – אני אבין את זה".

יש כבר היום שופטות שומרות מצוות בבתי המשפט השונים. למה שזה לא יהיה יעד שלכן?

"כי השאיפה שלנו אחרת. הגאווה שלנו היא לראות את הבנות שומרות מצוות, ומתפרנסות בכבוד ומקימות בית של תורה. זה השיא שלנו".

--

(הראיון המלא עם יפה דרעי יפורסם בשבת הקרובה בשבועון "מצב הרוח")

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו