זירת התאונה ליד עופרים
זירת התאונה ליד עופריםצילום: דוברות המשטרה

כיממה לאחר התאונה הקטלנית שהתרחשה ביום שישי שעבר בצומת עופרים בבנימין הובאו למנוחת עולמים ילדי משפחת מעודד הקטנים בהלוויה כואבת במיוחד. הללי בת השש, טוב ראי בן השלוש והעובר שלא שרד וקיבל לאחר פטירתו את השם מלאכי נטמנו יחד בבית העלמין ברחובות. באותה העת הוריהם, יניב בן ה־40 והודיה בת ה־32, נלחמו על חייהם בבית החולים.

התאונה הקטלנית אירעה שעה קלה לפני כניסת השבת בכביש 446 סמוך ליישוב עופרים. מחקירה ראשונית עולה כי הרכב הפלשתיני שהגיע מכיוון הכפר שוקבא ביצע במהירות פרסה בקו הפרדה רצוף והתנגש בעוצמה ברכב של משפחת מעודד, שנסע בנתיב הנגדי לכיוון מודיעין. עוד עלה מהחקירה כי הרכב הפלשתיני הפוגע כבר הורד מהכביש לפירוק והיה אסור בשימוש ("משטובה").

ישי ראוכברגר, אחיה של הודיה, מנהל תחנת מד"א במודיעין, היה הראשון ממשפחתו שקיבל את הבשורה הקשה על התאונה. "קיבלתי התראה על תאונה קשה בגזרה שלי. רק עשרים דקות קודם לכן הגעתי לבית של ההורים שלי לשבת חנוכה, שאמורה הייתה להיות עם המשפחה של הודיה אחותי", הוא משחזר. "מיד אני מתחיל לתפעל את האירוע מרחוק. דיברתי עם הצבא ווידאתי שהם מוציאים לשם את כוחות הרפואה הצבאיים. תוך כדי הבנתי שיש החייאה לילד קטן וזה נתן לי אינדיקציה על המורכבות של התאונה. דאגתי שיוציאו מסוקים לפינוי מהיר".

מתי אתה מתחיל לחשוד שמדובר במשפחה שלך?

"בין חמש לשבע דקות לתוך האירוע", הוא אומר. "גם להורים שלי עלתה איזו תהייה לגביהם, כי זה בדיוק הציר שהודיה אמורה לנסוע בו והיא עדיין לא הגיעה. תוך כדי יצרתי קשר עם הצוותים שלי שנמצאים בשטח וביקשתי שישלחו אליי תמונות של הרכבים. כשראיתי את הרכב נדלקה לי איזו נורה", הוא מתאר את רגע הגילוי הקשה. "שלחתי לחבר שם את השמות של אחותי וגיסי שאמורים להיות ברכב הזה ומאז הוא לא הגיב לי. לחצתי והוא ביקש שאדבר עם הפרמדיק בשטח. ברגע הזה כבר הבנתי הכול".

אתה מבין שמדובר בתאונה קטלנית ושמעורבים בה אחותך, גיסך והאחיינים שלך. זה לא משתק?

"אני במד"א כבר עשרים שנה. לצערי, אני למוד מקרים קשים".

אבל כשזה בשר מבשרך זה אחרת, לא?

"אני מיד חותך, מתפקד כמו רובוט. יוצא החוצה מהבית של ההורים שלי, עדיין בלי להגיד להם כלום. מרים טלפון למנהל שלי ואומר: 'אחותי עשתה תאונה, אני צריך שתגיד לי מה קורה'. ממשיך לפעול כמו רובוט. ידעתי שזה חשוב בשבילם כי לי יש את המידע, את הקשרים בשטח. אם תשאלי אותי מה עבר לי בראש באותם רגעים, אין לי מושג. עבדתי על אוטומט. אין מקום למחשבות באותם רגעים", הוא מסביר.

לאחר שעדכן את הוריו באסון, נסע ראוכברגר במהירות לבית החולים. שם גם נפרד מאחייניתו הללי, שניסיונות ההחייאה שלה עלו בתוהו. "נכנסתי פנימה לראות אותה. היא שכבה עם תחבושת סביב הראש. תמימה, שקטה ויפהפייה כמו תמיד. ליטפתי לה את הפנים ויצאתי", הוא מתאר בכאב. "הללי הייתה ילדה חייכנית, שמחה, ילדת כיתה א' חכמה וחברותית. חברה מאוד טובה של הבנות שלי. אהבה נסיכות וחדי קרן. כל בוקר היא הייתה מחליטה איזו תסרוקת יעשו לה. מבית החולים קיבלתי את העגילים שלה, פרחים, עדיין עם הדם עליהם".

בקול רועד הוא מספר גם על האחיין בן השלוש: "טוב רֹאי ילד מתוק, מלא חיים, משתולל, מתקן דברים. הם עברו עכשיו לברוכין והוא הסתובב עם המברגה בבית, מנסה להבריג. ילד מאושר. הוא נהרג במקום".

נכון להיום מה מצבם של יניב והודיה?

"יניב במצב קשה אבל יציב. הוא כבר לא מורדם אבל עדיין לא יודע מה קרה. הודיה במצב קשה, מונשמת ומורדמת. היא עדיין בסכנת חיים. אנחנו חיים מבדיקה לבדיקה ומתפללים לטוב".

איך מספרים לאמא ששלושת ילדיה אינם?

"היא הולכת לקבל טלטלה שאין לי מושג איך מעכלים אותה. היא איבדה את כל המשפחה שהיא בנתה. מזל שיש להם זה את זה".

הילדים הלל וטוב ראי ז"ל עם ההורים יניב והודיה מעודד
הילדים הלל וטוב ראי ז"ל עם ההורים יניב והודיה מעודדצילום: באדיבות המשפחה

"מפחד מאיפה תבוא התאונה הבאה"

התאונה הטרגית של משפחת מעודד מעניקה הצצה למתחולל בכבישי יהודה ושומרון מדי יום ביומו. התושבים היהודים מתארים התמודדות לא פשוטה ואף מחיר דמים כבד מול נהיגה פרועה ומסכנת חיים של ערבים בכבישים ברחבי יהודה ושומרון. למערכת 'בשבע' הגיעו עדויות רבות של תושבים שנפגעו בעצמם או שרכבם נפגע בתאונות דרכים לא קלות בעקבות מציאות בלתי אפשרית של תשתיות לקויות, אי ציות לחוקי התנועה וחוסר חמור באכיפה. רבים מהם מתארים חשש אמיתי לנסוע בכבישי יו"ש.

משה רונצקי, תושב איתמר, נפגע בתאונה לפני שנתיים כתוצאה מנהיגה פרועה של נהג ערבי. "נסעתי בכביש ואדי חרמייה. נסעתי יחסית לאט כי היה עומס תנועה. פתאום מהכיוון הנגדי ראיתי רכב שיוצא לעקיפה בקו הפרדה רצוף ושועט לעברי. הוא נסע במהירות ונכנס בי חזיתית בכל הכוח". רונצקי משחזר את רגע התאונה: "קטע הכביש הזה ידוע כמסוכן, מדובר בכביש צר ומתפתל. הרכב הפלשתיני נכנס בי במהירות גבוהה. הרכב שלי עף איזה מאה מטר ונתקע במעקה הבטיחות בצד השני של הכביש. מהעוצמה עפו הגלגלים והרכב נהרס כולו. בניסי ניסים לא נהרגתי ויצאתי חי מהסיפור הזה".

מאז חששת לעלות על הכביש עם המשפחה?

"מאז התאונה, כשאני נוסע בכבישים שנוהגים בהם גם ערבים, אני תמיד מסתכל אם מישהו הולך לעקוף אותי מאיפשהו. אני בערנות מקסימלית. הנהיגה שלי הרבה יותר חששנית", הוא אומר בכנות. "אני תמיד מפחד מאיפה תבוא התאונה הבאה. ולצערי זה קורה, אני רואה כל הזמן נהיגה מסוכנת ועקיפות מטורפות".

רונצקי לא לבד. התחושות בקרב התושבים ביהודה ושומרון קשות ביותר. רבים משתפים כי בכל פעם שהם נכנסים לרכבם ויוצאים לדרך הם חוששים לחייהם ולחיי בני משפחתם. היו שהגדירו זאת כמערב פרוע ואפילו רולטה רוסית. הם דורשים התערבות מהירה וטיפול יסודי של רשויות המדינה וגורמי האכיפה בהקדם.

יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, מפנה אצבע מאשימה לממשלת ישראל: "כואב לי לומר, אבל המוות הזה יכול היה להימנע", הוא פוסק בצער. "אם רק מדינת ישראל הייתה משקיעה יותר בתשתיות של הכבישים ביהודה ושומרון, אם רק משטרת ישראל הייתה מקצה יותר שוטרי תנועה לאזור הזה, אם רק מדינת ישראל הייתה מבינה שצריך לעצור את ההתפרעות הקשה הזאת של הרשות הפלשתינית בכבישים, לא היינו נאלצים לקבור את הללי וטוב ראי הקטנים", הוא ממאן לקבל את מחיר הדמים הכבד.

מה לשיטתך עיקר הבעיה?

"יש כשלים שהולכים איתנו שנים ואין להם שום מענה אמיתי. קודם כול הבעיה היא מצב התשתיות הירוד. הכבישים ביהודה ושומרון לא מספיק ראויים. שום ממשלה לא הייתה מוכנה שהתושבים שלה ייסעו בכבישים כאלה. יש כבישים בלי תאורה, בלי ניקוז מים, אין תחזוקה, אין מספיק תשתיות. הכבישים במרחק של עשרות שנים מאחור", הוא מלין.

"כשאני לפני ארבע שנים שבַתי רעב והצלחנו לקבל תקציב לכמה כבישים, מיד 'ארץ נהדרת' עשתה מערכון נשכני כאילו אנחנו סוחטים את המדינה, כשלמעשה כל השנים יש כלפינו אפליה לרעה. גם בזירת התאונה של משפחת מעודד מדובר בכביש מפותל עם ראות גרועה. עוד בעיה בשטח היא חוסר חמור במשאבים לתחום האכיפה", מוסיף דגן. "נדרשת אכיפה נחושה בהרבה נגד עברייני התנועה הפושעים בכבישי יו"ש. השוטרים עובדים במסירות נפש ואיתם יש גם לא מעט מתנדבים במשטרת התנועה שעושים עבודת קודש. אבל שימי לב לנתון הבא: יש 13 ניידות בלבד לכל מרחב השומרון. רק להבין את האבסורד, שטחה של המועצה האזורית שומרון הוא 12 אחוזים משטחה של מדינת ישראל. 13 ניידות למרחב שומרון זה כולל שומרון, בנימין ובקעת הירדן, זאת אומרת כ־25 אחוזים משטח מדינת ישראל. את יכולה להבין לבד עד כמה זה מגוחך", הוא אומר בחוסר השלמה. "שוב, השוטרים והפיקוד נותנים את הנשמה ויש לי רק מילות הערכה כלפיהם, אבל בשטח קיים תת־תקצוב לאכיפה".

הרשות הפלשתינית מחבלת באכיפה

דגן מצביע על בעיה נוספת שתורמת למצב העגום בכבישי יו"ש והיא זריקת האחריות מצידה של הרשות הפלשתינית: "הדבר הכי מרגיז הוא שיש הכשלה מכוונת של הרשות הפלשתינית, שמונעת את האכיפה ומחבלת בכוונת מכוון במניעת התאונות", הוא קובל. "קודם כול, על פי הסכמי אוסלו הרשות הפלשתינית מחויבת לקבל את הדו"חות. היא מסרבת לכך. מה הסיבה למשל שאין מכמונות מהירות ברחבי יהודה ושומרון? כי הרשות הפלשתינית שאמורה להעביר דו"חות לאזרחים תחת רשותה מסרבת לעשות זאת. אפשר לחשוב שהתושבים הערבים לא נהרגים בתאונות הדרכים. כתוצאה מכך אי אפשר להציב מכמונות מהירות, כי לערבים הפלשתינים זה ממילא לא רלוונטי ולאזרחי מדינת ישראל אי אפשר לתת, כי הראשון שיקבל דו"ח יגיש עתירה לבית המשפט ויזכה על אכיפה סלקטיבית. זה נשמע כמו בדיחה אבל זו המציאות", הוא אומר.

"יש כאן חבלה ברורה ומכוונת במאבק בתאונות הדרכים, ואני חושב שאם מדינת ישראל פועלת בשטחי C ואפילו בשטחי A בסוגיות שהרשות הפלשתינית מסרבת לשתף פעולה איתה, כמו למשל בסוגיות של איכות חיים, אז בעניין הבטיחות בדרכים עדיין לא שינו דיסקט".

דגן דורש את התערבות המדינה לאלתר: "אני מתריע על כך שנים. הצלחנו לקבל כמה כבישים ותאורה, אבל זה לא עונה על הצורך הרב בשטח". דגן מציין כי ישנם קטעי כביש ספציפיים שידועים כמסוכנים במיוחד ודורשים טיפול מיידי: "אני יכול לצערי להצביע על מקומות ספציפיים שמועדים לפורענות בשומרון והמסקנה ברורה. אני כראש מועצה מבין את זה והמועצה משקיעה המון סביב העניין הזה. אנחנו נאבקים גם ברמה הפוליטית בקידום נושא התשתיות של הכבישים. כל עוד לא יתרחש שינוי עומק אמיתי, לא של דיבורים בעלמא אלא שינוי אמיתי, זה רק עניין של זמן עד לתאונה הבאה. אני אומר את זה בכאב", הוא נאנח. "זה ממש מבייש שעדיין הפוליטיקאים מתייחסים לתושבי יו"ש כאילו הם סוג ד' בנושא התשתיות ופיתוח הכבישים".

מי הם הגורמים שאתה סבור שאמורים לתת מענה ראוי לעניין?

"אני מפנה את האצבע אך ורק כלפי ממשלת ישראל. לי אין שום דיבור עם הרשות הפלשתינית הטרוריסטית, ואין לי שום דיבור עם אותם מנוולים שנסעו במשטובה בצורה פרועה בלי רישיון ורצחו בדם קר ילדים ועובר בחודש שביעי. לי יש טענות אך ורק לממשלת ישראל שלא מתקצבת אחת ולתמיד את התשתיות ולא אוכפת כמו שצריך ביו"ש. נכון, משרד התחבורה הוא הגורם האחראי בצורה ישירה, אבל האצבע שלי מופנית לכל הממשלה. האחריות המשותפת נופלת על כל חברי הממשלה. בעשרות השנים האחרונות אין הסתכלות אמיתית על הצרכים של ההתיישבות ביו"ש, ואגב גם של הערבים שגרים באזור", הוא מחדד. "בתאונות הדרכים נהרגים גם יהודים וגם ערבים".

לטענתך מדובר בהזנחה של שנים, וב־12 השנים האחרונות הייתה כאן ממשלת ימין.

"והעובדה שאני וראשי מועצות נוספים היו צריכים לשבות רעב זו לא בושה? בטח שזו בושה. השרה מירי רגב, שרת התחבורה דאז, עשתה שינויים לא קטנים, אבל זה עדיין לא שינה מספיק ואני מאוד חרד ממה שיהיה עם שרת התחבורה מרב מיכאלי. אני לא יודע לאן זה הולך. אני מוטרד מאוד", דגן אומר, ומכוון לאמירתה של שרת התחבורה מיכאלי מלפני כמה חודשים: "יותר מדי שנים מדינת ישראל הייתה מדינת יהודה ושומרון, הגיע הזמן שהיא תחזור להיות מדינת הנגב והגליל". התבטאות זו הצטרפה לדרישתה לקיצוץ התקציב לפיתוח התחבורה והכבישים ביהודה ושומרון.

"מה שברור הוא שגם הממשלות הקודמות וגם הממשלה הזאת לא מתייחסות לצרכים של התחבורה ביהודה ושומרון בצורה טובה, לא ברמת התשתיות ולא ברמת הגברת הנוכחות המשטרתית בכבישים, ובוודאי לא בהתמודדות מול הרשות שמחבלת ביודעין בצורה ברורה במאבק בתאונות דרכים", הוא מסכם את עיקרי הבעיה לשיטתו. "אני קורא ודורש מכל שרי ממשלת ישראל להבין - וזה לא משנה שאני לא בחרתי בממשלה הזאת - שאזרחי יהודה ושומרון הם לא סוג ד' במדינה. אני דורש מהם להתעשת ולהציל חיים, כפשוטו. לתקן את הפער הזה של עשרות שנים בתשתיות ובכבישים. כאן זה לא אפריקה, זה לב המדינה. ואם הרשות הפלשתינית לא פועלת - המדינה צריכה לפעול במקומה. תאונות דרכים זה דבר מסכן חיים, וכדאי לדעת שאנשים נהרגים בתאונות דרכים יותר מפיגועים. בהחלט אפשר למנוע את התאונה הבאה".

"הממשלה מתנערת מאחריות"

גם ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית מטה בנימין, רואה במדינת ישראל כגורם העיקרי למציאות הקשה בדרכים ברחבי יהודה ושומרון: "יש גורם אחד למצב הזה, והוא סירובה של מדינת ישראל לקחת אחריות על יהודה ושומרון. ההתנערות מאחריות לאורך השנים פגעה ופוגעת באזור החשוב הזה, ביישובים ובתושבים, ומונעת ממנו להתפתח", הוא מלין. "אחת התוצאות הזועקות של אי לקיחת האחריות באה לידי ביטוי בכבישים ומשמעותה פגיעה בפיתוח, באיכות חיי התושבים ומעל הכול, באופן חד משמעי אני יכול לומר, מביאה לפגיעה בחיי אדם. עד לפני שנים ספורות מדינת ישראל התייחסה ליהודה ושומרון כחור שחור. כל הליכי התכנון שצופים פני עתיד שנים קדימה נעשו בכל מדינת ישראל מצפון ועד דרום, אבל לב הארץ נשאר ריק מכל הליך תכנוני מינימלי. גם בכבישים, גם בתשתיות מים וחשמל, וקל וחומר בטכנולוגיה מתקדמת, גז ועוד".

גנץ מבקש להדגיש כי חל שיפור מסוים במהלך השנים: "מאז, עם הרבה עבודה ומאמץ ושרים טובים, אנחנו במציאות אחרת בשנתיים־שלוש האחרונות, אבל ייקח זמן עד שהגישור על הפערים האלה יבוא לידי ביטוי בשטח. כיום אנחנו נוסעים בכבישים שלא מתאימים לכמות האוכלוסייה ולא מתאימים לתקני הבטיחות של שנת 2021, אלא לרוב מתאימים יותר לשנות ה־80", הוא מתריע. "כבישים מפותלים, צרים וחשוכים הם איום מתקתק על חיי אדם. כל גורם מקצועי מבין את זה. חשוב לי להדגיש שאנחנו לא מצפים ולא מבקשים שום דבר עודף. אנחנו לא דורשים אוטוסטרדה לכל יישוב אלא את התקן המקובל במדינת ישראל, שכיום אנחנו רחוקים ממנו", מבהיר גנץ ומוסיף: "ייאמר לשבחו של שר התחבורה לשעבר בצלאל סמוטריץ' שזה אחד הדברים המשמעותיים ששינה במשרד ובזכותו יהודה ושומרון נכנסו לתוכניות העבודה, וכן לקודמו השר ישראל כץ שעשה עבודה משמעותית בגיבוש תוכניות אב באזור. לשרה מירי רגב היה קשה יותר בגלל תקופת הבחירות המתמשכת, אבל גם היא הייתה בהחלט נכונה להמשיך בכך".

כראש רשות מקומית, כיצד אתה פועל לקידום הנושא?

"עצם העובדה שאני בתור ראש רשות צריך לעסוק בנושאים שאמורים לעמוד לפתחה של הממשלה זה עקום", הוא מלין. "למה אני צריך להתמקד בפיתוח רוחב של כבישים, של תשתיות אזוריות של מים וחשמל? בכל רשות אחרת ראשי הרשויות לא עוסקים בזה, בטח לא מחוץ למרחב היישובים והערים שלהם. כאן אתה צריך לפתור בעיות ברמה של משרדי ממשלה במקום לעסוק בטיוב השירות המוניציפלי לתושבים. אפילו ברמה של הנחת קרוואן לכיתה או לגן אני צריך לערב גורמי ממשלה. אבל זו המציאות ואיתה אנחנו מתמודדים. זה אומר שאתה עוסק הרבה בקידום של תוכניות רוחב ומאיץ במשרדי הממשלה ובזרועות המדינה לחשוב תכנונית ואסטרטגית על עתיד האזור ומזיע כדי להשיג תקציבים לכך. ויש הצלחות, אבל ההצלחה האמיתית שאני מגדיר היא מצב שבו לא אצטרך לעסוק בזה". עוד מבקש גנץ לציין בנושא הזהירות בדרכים כי "כמובן שאחרי הכול, עלינו כנהגים מוטלת החובה להישמר בכביש. להקפיד על מהירות מתאימה, לדאוג לחגור את הילדים היטב ולהימנע מהתעסקות בפלאפון. אף אחד לא יעשה את זה במקומנו".

אתה סבור שהרכב הממשלה הנוכחי יאט את תהליך צמצום הפערים בתחום הכבישים?

"אני חושש מאוד מהמצב הפוליטי החדש ומההצהרות של שרת התחבורה, לאו דווקא בהיבט של כבישי בנימין אלא של כל יהודה ושומרון. השרה הודיעה שתחדל מפיתוח כבישים ביו"ש והסבירה שכבר היו מספיק השקעות באזור בתחום הזה. אני מזמין את שרת התחבורה לביקור אצלנו, היא לא תוכל להצביע לי על כביש משמעותי אחד שנסלל כאן בעשורים האחרונים. היא תראה מה זה פערים ומה המשמעויות שלהם. ממשלה לא יכולה להפקיר את אזרחיה וההזנחה הזאת היא הפקרה מסוכנת. כל שאני מבקש הוא שלא יעצרו את הרכבת", הוא דורש נחרצות.

יש גורמים נוספים שהופכים את הנסיעה ביו"ש למסוכנת?

"מי שנוסע בכבישי יהודה ושומרון מכיר את העבריינות הערבית בדרכים. זו תרבות אחרת של כיבוד חוק ושל ערך חיי אדם. משטרת ישראל מבצעת פעולות אכיפה, אבל כאן נדרשת אכיפה מסוג אחר. אכיפה שמתחילה במימוש ריבונות בכבישים, בכפרים ובעיירות הסמוכים, והסתכלות מערכתית על הריבונות", הוא מבהיר. "גם הרשות הפלשתינית צריכה להבין שמדינת ישראל תמדוד אותה בדברים האלה באופן נוקשה וצמוד. כשהרשות תבין שמדינת ישראל מחליטה לקחת אחריות, יהיה לה כדאי מאוד לפעול", הוא מסביר. "כמו שאמרתי, לקיחת אחריות זה שם המשחק. הן בפיתוח הכבישים להאצת סגירת הפערים בתוך שנים ספורות והן בצעדי האכיפה. אכיפה מערכתית בהחלטה ממשלתית יכולה להביא לשינוי מהיר מאוד בקרב הנהגים הפורעים הערבים".

שרת התחבורה: משקיעים בנגב ובגליל

גנץ פונה לגורמים האמונים על מצב התחבורה והכבישים ביהודה ושומרון בדרישה לקחת אחריות למניעת התאונה הבאה: "הגורמים הממונים חכמים מספיק כדי להבין את הבעיה, להציג פתרונות, לתקצב ולממש יעדים. משרד התחבורה יודע לעשות זאת מצוין, גם משרד הביטחון ושאר הגורמים כמו צה"ל ומשטרת ישראל. כמי שחש אחריות כלפי ביטחון התושבים שגרים או נעים במרחב אני דורש פתרונות. מי שירצה לשמוע עצות וללמוד את השטח, דלתי פתוחה תמיד בפניו וימצא בנו ראשי הרשויות שותפים מלאים".

מלשכת השר לביטחון פנים, עומר בר לב, נמסר בתגובה: "השר לביטחון פנים עומר בר לב מודע לבעיית תאונות הדרכים המתחוללות בכל רחבי הארץ, לכמות ההרוגים, ופועל לשיפור וקידום הנושא בכל אגף התנועה, לא במחוז ש״י בלבד. זאת ועוד, האכיפה על נהיגת פלשתינים היא באחריות הרשות הפלשתינית ולא על משטרת ישראל. במסגרת זו אחריות הרש"פ היא על רישוי רכבים פלשתיניים, מתן רישיונות נהיגה לפלשתינים, בדיקת תקינות הרכבים שלהם ואכיפת הנהיגה. משטרת ישראל מעורבת בחקירת תאונות דרכים באיו"ש רק במקרים שבהם מדובר בתאונה בין רכב פלשתיני ורכב ישראלי".

מלשכת שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מרב מיכאלי נמסר: "כל תאונה עם נפגעות ונפגעים היא קשה וכואבת. אנחנו עובדות בכל הכוח נגד השעון כדי להוציא את התוכניות לפועל ולצמצם את מספר הנפגעות והנפגעים בכבישים. עם כניסתי לתפקיד, שמתי את מרכיב הבטיחות בדרכים בראש סדר העדיפויות של עבודות התשתית ופיתוח הכבישים, כך שקודם כול יטופלו כבישים מסוכנים מבחינה בטיחותית".

השרה צוטטה בעבר אומרת: "יותר מדי שנים מדינת ישראל הייתה מדינת יהודה ושומרון, הגיע הזמן שהיא תחזור להיות מדינת הנגב והגליל". התבטאות זו מצטרפת לדרישתך לקיצוץ התקציב לפיתוח התחבורה והכבישים ביהודה ושומרון. מה את משיבה לתושבים אזרחי המדינה המבקשים שמדינת ישראל תאפשר להם לנסוע בבטחה ובשלום כיתר אזרחי המדינה?

"בחצי השנה האחרונה הוגדל התקציב לטיפול במוקדי סיכון ל־130 מיליון שקלים, לאחר שנים של קיצוצים נרחבים בתחום, והתקציב השנתי המושקע על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים במאבק בתאונות הדרכים מסתכם כיום ב־2.3 מיליארד שקלים. אכן, אני מאמינה כי צריך לחזק את ההשקעה בגליל ובנגב שהוזנחו בממשלות הקודמות. תקציב פיתוח התשתיות נבחן באופן ענייני, תוך קידום מאסיבי של תחבורה ציבורית והסעת המונים והשקעה פחותה בכבישים, אשר אינם מהווים פתרון לפקקים".