אין ספק שרונית אלקבץ, היתה שם דבר בעולם הקולנוע החדש.
לא זה של סרטי הבורקס של שנות השבעים והשמונים, אלא דווקא הסרטים האחרים, החדשניים, הנושכים והמלמדים, גם אם זה היה כנגד המיינסטרים. "אדם מצלם את חייו: צילם התחלה - וגילה שצילם את הסוף", אמר פעם אחיה שלומי אלקבץ.
השבוע עלה לאקרניים הסרט הראשון מבין שניים, על סיפור חייה הסוערים של רונית.
מחברות שחורות נקרא הסרט ולא בכדי. הוא למעשה אוסף של מחברותיה ושל כתביה של רונית שלא ראו אור.
סרטה החדש והאחרון בהשתתפותה של רונית אלקבץ, ובבימויו של אחיה שלומי אלקבץ, מספק לנו הצצה נדירה וחד פעמית לחייה הסוערים של אחת השחקניות הגדולות בתולדות הקולנוע הישראלי.
בחלק הראשון, שנקרא "ויויאן", על שם דמותה הקולנועית המוכרת, מחליט אחיה שלומי אלקבץ לצאת למסע לשכתוב ההווה והעתיד בניסיון להציל את אחותו מנבואת מוות של קורא בקלפים. הזמן האבוד שבו הם חיים מצולם דרך יומני וידיאו של שלומי אלקבץ, בתיעוד רב שנים של עשייה משותפת, החושף דיוקן אינטימי ואמיץ של צמד יוצרים פורצי דרך. באמצעות הקולנוע הם מהגרים מעיר לעיר, ממזרח למערב, מהעלילתי לדוקומנטרי, מהמוות אל החיים, בניסיון לשנות את הנבואה ואת סוף הסיפור הידוע מראש. אבל את הנבואה אין לשנות, בקולנוע כמו בחיים.
ג'ואל אלכסיס, מהעורכות הבכירות בישראל, ערכה את "מחברות שחורות" במשך 5 שנים, לפי חומרי גלם שכוללים מאות של שעות צילום. אלכסיס עבדה צמוד לרונית לאורך השנים וזכתה בפרסים רבים.
בסרט יש שימוש במוזיקה של המלחין האמריקאי הגדול ברנרד הרמן הידוע במיוחד בשל המוזיקה שכתב לסרטיו של אלפרד היצ'קוק ("ורטיגו", "פסיכו", "מזימות בינלאומיות" ו"האיש שידע יותר מדי" ועוד.) במהלך חייו כתב הרמן מוזיקה ל-47 סרטים.זה אומר הרבה.
המלחין-מנצח-מעבד רפי קדישזון עיבד מחדש לטובת הסרט את המוסיקה של הרמן. המוזיקה לסרט הוקלטה בלייב, עם 80 נגנים באולם של הפילהרמונית בראשון לציון. קדישזון ניצח על התהליך, לצד איציק כהן מעצב פס הקול של הסרט.
את מוסיקת הסיום לשני הסרטים יצרה הזמרת-יוצרת דיקלה וביחד עם שאול בסר הלחינה גם את הפסקול לסרט "גט - המשפט של ויויאן אמסלם" שנכתב על ידי שלומי ורונית אלקבץ. מעניין, מסקרן ומהנה לאורך כל 106 הדקות.