המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע
המשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע צילום: טל יפרח

*** עשרות מבנים הוארו בסגול למען הגברת המודעות לשוויון אנשים עם מוגבלות ***

ב־2 בדצמבר, לכבוד היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות, נערך בישראל 'לילה סגול', פרויקט של מפעל הפיס ועמותת 'שווים' אשר במסגרתו מאות מבנים בכל רחבי הארץ הוארו בצבע הסגול למען העלאת המודעות. אחד האירועים המרכזיים שסגר יומיים לאחר מכן את אירועי ההזדהות עם אנשים עם מוגבלות היה הופעה של להקת 'הפיל הכחול' במשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע.

'לילה סגול' התקיים השנה בסימן שילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, ובמהלכו יצאה קריאה למעסיקים במשק להמשיך ולהציע משרות חדשות לעובדים עם מוגבלות. המסר שהפרויקט מבקש להעביר הוא שלאנשים עם מוגבלות יש כישרונות ויכולות, ובמילים אחרות - הם מסוגלים לעשות הכול.

"בעלי עסקים שיעסיקו אנשים עם צרכים מיוחדים ירוויחו עובדים טובים, אווירה טובה וקבלת החלטות משקפת יותר", קובעת תהלה פרידמן, חברת כנסת לשעבר מכחול לבן. "העסקה של אנשים עם מוגבלויות כדאית לא רק בשביל הצדק והשוויון, אלא בשביל האיכות והאפקטיביות של מקום העבודה. כי זה הסוד של גיוון. הוא לא הופך אותנו לצודקים או מוסריים כמו שהוא הופך אותנו ליעילים וטובים יותר. ריבוי נקודות מבט, ריבוי צרכים ומגוון פרספקטיבות מבטיחים קבלת החלטות והתנהלות טובה ויעילה יותר, שמשרתת באופן מדויק יותר את צורכי הציבור הרחב".

פרידמן אומרת את דבריה על סמך ניסיון קרוב עם לא מעט מעובדי הכנסת שהם בעלי צרכים מיוחדים. "כל מי שמסתובב בכנסת יתקשה לפספס את המספר הגדול של העובדים בעלי הצרכים המיוחדים. סדרנים, במודיעין, במחסן הציוד, בכלבייה, במזנונים", מספרת פרידמן. "בשנה שעברה יצא לי לדבר הרבה עם רבים מהם. כשהייתי צריכה הכוונה (הכנסת היא מצבור של מסדרונות מפותלים, ועד שלא יומצא הווייז הפנימי, אין מנוס מלשאול שוב ושוב) או ציוד או סתם לבחור מרק. העובדים הללו הופכים אפילו מקום קשוח כמו הכנסת לקצת יותר איטי, קצת פחות ציני, קצת יותר משקף, קצת יותר אנושי, קצת יותר טוב".

עו״ד יונתן דובוב, מנכ״ל מרכז הרצוג ומייסד הגולה, מבקש לשנות מהיסוד את התפיסה בנוגע לשילוב אנשים עם מוגבלות בקהילה. "ישנה תפיסה שגויה מהיסוד ששילוב אנשים עם מוגבלות הוא תרומה לקהילה, ולא מבינים שבעצם הם תורמים לנו", קובע דובוב. "מדובר באנשים עם לב רחב וראש גדול, ועם השקעה קטנה מצידך אתה מקבל עולם שלם בחזרה. אחד הדברים הכי חשובים בגולה היה נגישות ברגישות. לעמוד בדרישות הנגישות והרבה מעבר להן, לא בגלל החוק אלא מצד האמת, על מנת לשלב את אנשים עם מוגבלות לא בהתייחסות מיוחדת אלא כאחד הקהל והצוות".

דובוב נאה דורש ונאה מקיים. "זכיתי להעסיק בכל שנה בן שירות שתפעל את כל הפן הלוגיסטי במסירות גדולה, קיימנו מגוון אירועים להגברת התודעה - ממופע בחשיכה מוחלטת שהפך למסורת ועד למסיבות חירשים וכיסאות גלגלים, שם למדתי לברמן בשפת הסימנים ולדבר עם כולם בגובה העיניים תרתי משמע. קיימנו הופעות מוזיקליות, תיאטרון וסטנד־אפ שסחפו את הקהל, וגם אירועי פנויים פנויות לאנשים עם מוגבלות התקיימו במתחם הגולה, כולל שלוש חתונות שיצאו משם. הקהל שלנו לרוב לא שם לב לאנשים עם מוגבלות שנמצאים לידם".

לדבריו, המטרה הושגה: אנשים עם מוגבלות הם חלק מהנוף. "זו בדיוק המטרה - לא לשלבם כמשהו חריג בנוף אלא כחלק ממנו. היוזמה של מפעל הפיס היא לא רק נצרכת ונהדרת אלא מחויבת המציאות. בעידן של היום, כשהכול אפשרי ופתוח ונגיש, לא צריך יותר מדי התאמות בשביל לזכות בעוד עובדים מסורים שיעיפו את העסק שלכם קדימה. אפשר לקרוא לזה תיקון עולם, אבל האמת היא שזה משתלם מכל הבחינות ועוד לא פגשתי מעסיק שהתאכזב. הרווח הוא של כולם, פה בארץ ואני מבטיח לכם שגם בשמיים".

הרבנית עידית שילה, דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל באלקנה
הרבנית עידית שילה, דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל באלקנה צילום: עופר עמרם

המפגשים איתם מאפשרים לצמוח

ישנם אישי ציבור שפוגשים אנשים עם מוגבלות לא רק בעבודה אלא גם בבית. "לא זכיתי להעסיק עובדים עם צרכים מיוחדים, מערכת החינוך לצערי עדיין לא הבשילה לזה. במדרשה שבה עבדתי, מדרשת שילת, זכינו לשלב מפעם לפעם בנות שמוגדרות כך. אבל עיקר הקשר שלי עם האוכלוסייה הזאת הוא אישי־פרטי, באמצעות נכד יקר ואהוב שלנו", מספרת הרבנית עידית שילה, דיקנית הסטודנטיות במכללת אורות ישראל באלקנה. "אנחנו מלווים אותו כסבא וסבתא ואת הוריו כאבא ואמא. בגילוי, באבחנות, בהתמודדות, באשפוזים, באתגרים ובהפתעות שהוא מביא לחיינו. נקודת המבט של סבתא וסבא מאפשרת לנו לראות איך הוא גידל את הוריו. איך ההורות של הילדים היקרים שלנו התפתחה להיות מכילה ואנושית. לדעת להציב גבולות ולדעת גם לוותר עליהם. לזהות, להקשיב ולאהוב. לאהוב באמת בלי תנאים".

לדברי הרבנית שילה, הקשר המיוחד שנוצר עם נכדה יכול להיות מודל לפגישה עם אוכלוסייה זו גם בתוך מעגלי העבודה. "הנימים של הקשר איתו, שיצרו מסלול מיוחד, בנו בתוכנו מודל של קשר בלי השוואות. מותאם ליכולות, לצרכים ולאתגרים שלו. ויש עוד משהו אחד שהוא לימד אותנו, משהו שאתגרים בדרך כלל לא מלמדים: יותר לצחוק", משתפת הרבנית עידית שילה. "לצחוק מהיכולת לראות דברים אחרת. מהשמחות הקטנות שלו, ומהלב שנפתח בלי מסכות ובלי עכבות קוגניטיביות שחוסמות. לקחת את החיים פחות בכבדות. המודל האישי הזה מעורר את החשק לפגוש את האוכלוסייה הזאת גם בתוך מעגלי העבודה וגם במערכות חינוכיות משתלבים לפי יכולתם לא רק כלומדים אלא גם כעובדים. דמיינו מפגש אנושי וכן בין ילדים ובין עובד שצריך פניות וסבלנות, הקשבה לייחודיות שלו. איך מתפתח בתוך קשר כזה מרחב רך יותר של הכלה וקבלה, של כבוד לשפות אחרות. מפגשים כאלה הופכים אותנו ואת העולם לאדמה רכה יותר שמאפשרת לכולם לצמוח".

בישראל חיים היום כ־800 אלף אנשים עם מוגבלות בגיל העבודה, אך למרבה הצער פחות ממחצית מהם מועסקים. במהלך משבר הקורונה האבטלה בקרב קהילה זו אף החריפה, כאשר פעמים רבות עובדים עם מוגבלות היו הראשונים להיות מפוטרים ממקומות העבודה. החסמים בנושא התעסוקה רבים. מצד אחד, מעסיקים שחוששים לקלוט עובדים עם מוגבלות עקב קשיים אובייקטיביים אך לפעמים גם בגלל דעות קדומות, ומצד שני אנשים עם מוגבלות שמסיבות שונות נמנעים מלהגיש מועמדות למשרות ולהיכנס לתוך השוק.

במפעל הפיס זיהו את הבעיה, ומתחילת 2021 פועלים בדרכים שונות כדי להגדיל את שיעור העובדים עם מוגבלות במשק. כך למשל, פרויקט 'שווים בתעסוקה' הצליח לרתום חברות רבות שהציעו משרות חדשות לעובדים עם מוגבלות. חלקן – למשל מיקרוסופט ורשת המלונות פתאל - אף פתחו מסלולי הכשרה מקצועיים לאנשים עם מוגבלות עם משרות מתאימות בקצה.

משמעות לחיים

דובי איכנולד, מו"ל ידיעות ספרים ומהמו"לים הבכירים בישראל, רואה משימה זו כבר שנים לנגד עיניו. "במהלך השנים שילבתי בעבודתי בהוצאה לאור אנשים עם צרכים מיוחדים. לא מדובר רק בנכים אלא גם באנשים על הספקטרום האוטיסטי ועם מוגבלויות כאלה ואחרות", מספר איכנולד. "בעיניי מדובר בחזון לשלב אותם בתוכנו ולתת להם את היומיום הרגיל כמו אדם נורמלי, בכך עשינו את חלקנו". איכנולד מדגיש שבכל מהלך שכזה טמון גם סיכון. "עיקר הסיכון הוא שהמנכ"ל צריך לרתום את כל הסביבה הקרובה למהלך, כי ביומיום יכולים להתלוות לכך הרבה קשיים ומחירים וכדי להצליח סביבת העבודה צריכה לחבק ולהכיל אותם. אני באופן אישי שמח על קידום מיזמים אלו אצלנו בהוצאה לאור, ויותר מכך, אחרי שמצליחים לרתום את העובדים לחזון ולרעיון הם אפילו עוזרים מעצמם".

המוטו של איכנולד הוא לכוון לטוב. "אם כולם מכוונים למטרת העל שאנחנו כאן חברה אחת, וכל אחד נותן את הטוב שבו ועוזר, יש בכך מן התרומה גם לאלו שנתנו. האמירה הבנאלית שכשאתה נותן אתה מקבל יותר היא אמירה שתמיד נכונה. אני חושב ששילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה תורם לכל ארגון ולכל מפעל ברמה הערכית, ותמיד יש לכך תוצאות חיוביות נלוות. אני מאוד מאוד ממליץ". בשביל איכנולד עשיית הטוב היא משמעות החיים. "העשייה הזאת היא כמובן דבר משמעותי ותמיד ממלאת אותך ומכניסה לך סוג של משמעות לחיים, חיים שבהם אנחנו לא רק עוסקים בשתייה, אכילה והנאות אלא חיים בעלי משמעות".

ישנם מקומות שבהם אין מדובר רק בהעסקה של כמה עובדים בודדים אלא במפעל חיים של ממש. "אנחנו עוסקים יום יום בשילוב אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית, אחד הפרויקטים המובילים בתחום הוא מרכז 'בית היוצר' באופקים שפתחנו לאחרונה בשיתוף עם עיריית אופקים, משרד הבריאות ומשרד הרווחה. במרכז מועסקים יותר מ־80 אנשים עם מוגבלויות שונות", מספר משה סוויל, סמנכ"ל רשת עדי־נגב. "שם אנחנו מפעילים מודל תעסוקה פורץ דרך, מודל 'כבוד העובד המיוחד'. המודל נותן מענה כוללני לעובדים המיוחדים בתחומי העצמאות, המוביליות, ההשתכרות, ההתקדמות והמקצועיות של העובד המיוחד. בבית היוצר אנו מפעילים חמישה תחומי תעסוקה שונים. במסגרת הקליטה של העובד המיוחד אנחנו רואים את האדם במרכז, ומעבר לקליטת עובד מסורתית למסגרות תעסוקה מוגנות אנחנו שואלים את העובדים במה הם רוצים לעסוק, מה החלום שלהם, מה עושה להם טוב - ומשלבים את העובד או העובדת במסגרת תעסוקה המשקפת את רצונו או רצונה. המרכז לא רק משמש כמסגרת תעסוקה אלא כמעין בית תעסוקה ראשוני להכשיר את העובדים ולעזור להם למצוא תעסוקה בחברות בשוק החופשי".

סוויל מדגיש כי אין מדובר רק במציאת עבודה ותו לא, אלא ביכולת בחירה בין סוגי עבודות. "בדרך כלל כשאדם עם מוגבלות נכנס למפעל תעסוקה מוגן יכולת הבחירה שלו מוגבלת לעבודה חד־גונית ומשעממת, ואנחנו לראשונה שואלים כל עובד שנכנס במה הוא רוצה לעבוד, מה מעניין אותו?" מדגיש סוויל. "זה אומנם מאתגר יותר בשבילנו, אבל בשטח זה מביא לתוצאות. וכמו כל עובד, כשהעובד מרוצה התפוקה שלו גבוהה יותר ואנחנו רואים יותר ויותר עובדים שמשתלבים בקהילה בתחומי החקלאות, האלקטרוניקה, האריזה ואפילו בתחום האומנות. אתם יכולים לראות שאנחנו מתעקשים לקרוא להם עובדים, לא מקבלי שירות, חברים או עוד שמות נפוצים בעולם התעסוקה המוגנת. אנחנו מאמינים שאם היעד הוא שילוב מקסימלי בשוק העבודה החופשי אז המשימה שלנו שזורה בשם שאנחנו נותנים לעובדים ובהתייחסות למקבלי השירות כעובדים. בנוסף לכך, מודל התשלום הוא מודל שעתי מותאם שמדמה ככל האפשר את העבודה בשוק החופשי".

הצלחות מרגשות

בראייה ציבורית קידום אנשים עם מוגבלות בשוק הפרטי הוא אומנם צעד חשוב מאוד בקידום תעסוקה של אנשים עם מוגבלות ברחבי הארץ, אך בעיני רבים גולת הכותרת של העסקת בעלי צרכים היא במועצות האזוריות והמקומיות. אחת מהמועצות הפעילות בתחום זה היא המועצה האזורית מטה בנימין.

"החוזקה הרבה של הקהילות בבנימין באה לידי ביטוי בין השאר בגמילות חסד עצומה כלפי אוכלוסיות שזקוקות לסיוע. אנחנו כמועצה פועלים לחזק את הנושא ברמה המערכתית ולהגיע לקבוצות שזקוקות לזה", מעניק לנו ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית מטה בנימין, רקע קצר. "זה מתחיל משילוב עובדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת המועצה. אגף משאבי אנוש מקדיש לזה חשיבה ומאמץ ואנחנו חווים הצלחות מרגשות. כשהמשפחות מתקשרות לומר תודה על העסקת בן המשפחה, אני אומר להן שהתודה מגיע להן. השילוב הזה מעצים אותנו כמועצה. המשפחות נתנו יד ועשו מאמצים כדי שהבן או הבת יהיו מסוגלים להשתלב. זה מדהים בעיניי".

אחד הפרויקטים המרגשים והחשובים בבנימין מתקיים בעפרה עם מפעל חיים מיוחד - 'לב בנימין', המשמש בית ומקום לפיתוח ולהעצמה לאנשים ונשים עם מוגבלות כחלק מהכנתם לחיים ולתפקוד עצמאי עד כמה שאפשר. המועצה תומכת במיזם החשוב וגם קהילת עפרה נרתמת בצורה מעוררת התפעלות.

לא רק לעובדים אלא גם לדור הילדים בעלי הצרכים המיוחדים נותנים במועצה מענה. "בשנתיים האחרונות פיתחנו את תחום המענה לילדי הצרכים המיוחדים. בקיץ נערכו שני אירועי הפנינג למשפחות הצמי"ד במזרח ובמערב בנימין, אנחנו משתדלים לשפר ולהנגיש מידע ושירות כל העת גם בתחום ההסעות ושאר הדברים שעושים להקל על המשפחות הגיבורות. בתחום המשפחה המועצה והמתנ"ס מובילים כמה פרויקטים חשובים כמו קבוצות תמיכה והעצמה לאימהות מיוחדות ביישובים, קבוצות הדרכה הורית וזוגית להורים מיוחדים, פרויקט חונכויות לסיוע רגשי וחברתי. כחלק מתשומת הלב ופיתוח התחום במועצה נציין בחודש פברואר את חודש הצמי"ד באירועים מותאמים ומועילים למשפחות ולבעלי הצרכים המיוחדים".

השנה הקימו במועצה קבוצת ריצה לצעירים עם צרכים מיוחדים בהובלת מאמן מקצועי. החניכים ובני המשפחות שלהם עשו הכנה מיוחדת למרתון התנ"ך ורצו במקצה מיוחד ביחד עם אלפי רצים בשילה הקדומה. בעיני גנץ, כדי לסחוף את כל הציבור צריך להשקיע קודם כול בחינוך. "בתחום החינוך המיוחד הרחבנו את מספר המוסדות ביישובים כמו גני תקשורת וחינוך מיוחד. לי כראש מועצה יש גאווה בכך שאנחנו מצליחים לחסוך לילדים ולמשפחות את הטרטור בנסיעה היומיומית לירושלים. הילד מקבל יותר ומרגיש בבית, והמשפחה שומרת על שפיות ותפקוד. כראש מועצה אני לא תמיד זוכה להיפגש עם הילד, הילדה או האזרח הוותיק. את העשייה מובילים האגף לשירותים חברתיים, מתנ"ס בנימין ואגף החינוך, ואנחנו פה מתוך שליחות לאפשר להם ולכוון אותם לעשות טוב עוד יותר בתחומים האלה".

בעיני סוויל, סמנכ"ל רשת עדי־נגב, כל המיזמים והפעילויות המתוארות בכתבה תורמים לקידום המשימה הלאומית. "ברמה הלאומית אני חושב שיש כאן ערך עליון משום ששילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה יוצר לנו חברה יצרנית בריאה יותר. הפיתוח של מסגרות תעסוקה שיכשירו את האנשים והרבה הסברה לבעלי העסקים יכולים להביא בתוך שנים מספר לסיטואציה מצוינת שנראה כמעט בכל חנות, עסק או משרד לפחות עובד אחד עם מוגבלויות שמצליח לנצל את הפוטנציאל שלו במקום להיות בבית. אם אתם שואלים אותי – זה חזון הציונות של ימינו".