היום הוא יום השנה ה-26 לחיסולו של יחיא עיאש במבצע מורכב של השב"כ עליו שוחחנו עם סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, בעבר ראש ענף ההיסטוריה והמורשת של אמ"ן וכיום מרצה בנושאי מודיעין.
"מדובר באחד הסיכולים הממוקדים המשמעותיים ביותר, מבצע כנגד כל הסיכויים, כפי שהגדיר זאת אבי דיכטר, מי שהיה אז ראש מרחב דרום של השב"כ, מבצע שבוצע בתום מצוד של שלוש או ארבע שנים שהגיע לשיאו בשנות התשעים אחרי סדרה רצחנית של פיגועים שמתחילים ב-91' עד 96 ובהם כמאה הרוגים וארבע מאות נפגעים", מזכיר מיטשניק את פרטי הרקע ההיסטורי לחיסול.
"עיאש שהוגדר כמהנדס, היה לאחד המבוקשים הבולטים ביותר ואולי הבולט מכולם. הוא הוגדר כמהנדס, בוגר מכללת ביר זית, מתכנן ומבצע את הפיגועים הרצחניים והוא אחת הדמויות המשמעותיות בזרוע הצבאית של חמאס. לא מצליחים לשים עליו יד כשהוא מסתתר בשומרון, התמחה בלחמוק ואומרים שלא היה שני לילות באותו מקום. לאחר הפיגוע בקו 5 בדיזינגוף אחרי שנתיים של מצוד הוא מחליט לעבור לרצועה, שם יהיה לו קל יותר להסתתר, ואז המשימה הופכת מורכבת יותר כי השב"כ לא נע בעזה כמו בשומרון. האתגר הופך מורכב יותר עבור השב"כ שצריך להיות הרבה יותר יצירתי".
המורכבות הזו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה באופן איתור מקומו של עיאש ולשם כך חבר השב"כ למבצע מורכב עם אגף המודיעין של צה"ל ויחד מצליחים לאתר את למיקומו וגם לאתר שתי נקודות תורפה שמסייעות להגיע עד אליו. נקודת תורפה אחת היא רעייתו שעדיין חיה בשומרון אך מבקשת לעבור לרצועה, מה שמעלה את השאלה אם נכון לעצור אותה או לאפשר לה לעבור אליו ודרכה להגיע אליו, והנקודה השייה היא שיחה שבועית שעיאש מקיים בכל שבוע עם אביו ביום שישי.
"דרך שתי הנקודות האלה השב"כ מגיע למיקום שלו אצל אוסמאה חאמד שלמד איתו יחד בביר זית, ואז מתחיל המבצע שתכליתו להגיע לסביבה הקרובה של יחיא עיאש במה שניתן להגדיר כ"סלולארי טרויאני". אחרי הרבה מעקבים, תכנונים, דיונים ואיסוף נתונים, דיכטר מספר שחשבו להטמין חומר נפץ בפקס, אבל לא היה ברור איך להעביר אליו פקס ולכן החליטו על סלולארי. מדובר בתקופה שבה אין לכל אחד סלולארי, אז איך מביאים לו סלולארי? ואיך מביאים אותו לדבר בו בתקופה שבה הוא מדבר בטלפון קווי?".
התכנית הייתה למנוע ממנו להשתמש בטלפון הקווי שבו הוא משוחח מדי יום שישי עם אביו, והשב"כ יודע להשבית את הקו המדובר, אך נותרה השאלה כיצד להעביר אליו סלולארי ממולכד.
אנשי השב"כ מגיעים לכאמל חאמד, קבלן ואיש עסקים גדול ברצועה, שקרובו הוא אוסמא חאמד, ומפעילים אותו כסייען שלא ידע שהוא משמש כבלדר של השב"כ ומהווה נדבך בדרך לחיסולו של עיאש. כאמל מתבקש להגיע לשירות לפגישה ומציעים לו הטבות שונות כמו קלות בכניסה לישראל שהוא זקוק לה לעסקיו. מציעים לו להעסיק את בן דודו ובהמשך לתת לו סלולארי, בהתחלה מכשיר פשוט והשלב הבא הוא להעביר טלפון עם חמישים גרם של חומר נפץ, חצי מהמכשיר הוא חומר הנפץ.
"הרעיון היה שרק הוא וראשו יקופדו ולא אחרים בסביבתו. המכשיר מוחלף במכשיר עם חומר הנפץ בתואנה של שדרוג לעובד אצלו. ביום שישי, שבוע או שבועים לפי החמישה בינואר, מתקיימת השיחה השבועית של עיאש עם אבא שלו. לוחצים על הכפתור, אבל זה לא עובד והשיחה נמשכת. מבינים שיש בעיה, וצריך עכשיו לקבל חזרה את הטלפון כדי להבין את התקלה ולבצע את החיסול. דרך חאמד מביאים חזרה את המכשיר, מביאים למעבדה של השב"כ, פותחים ומגלים שאחד החוטים בין האפרכסת לפומית נקרע, מתקנים ושולחים שוב באותה דרך את המכשיר".
ממשיך מיטשניק ומספר: "בחמישי בינואר מתחילה השיחה השבועית, לוחצים על כפתור והשיחה נקטעת. איש המבצעים של השב"כ אומר 'השיחה נקטעה ונכשלנו', אבל דיכטר אומר לו 'אידיוט, הצלחנו. השיחה נקטעה כי זה התפוצץ'".
הפיצוץ ומותו של המהנדס מביאים לאבל פלשתיני גדול, הלוויית ענק ובה מאתיים אלף בני אדם, ומאז כיכרות ורחובות נקראים על שמו ומדי שנה יום מותו מצוין על ידי חסידיו.
מיטשניק מציין כי באותם ימים כרמי גילון היה ראש השב"כ ו"הוא ממתין עד לסיום המחויבות שלו לרבין, לחסל את ראש הנחש. באותם ימים יעקב פרי, מנכ"ל סלקום, מגיע לפגישות אצל יצחק רבין שמבקש לקבל פרטים בתחום הסלולארי, אבי דיכטר, לימים ראש שב"כ בעצמו, היה אז ראש מרחב דרום ונדב ארגמן, גם הוא ראש שב"כ בהמשך, היה אז ראש היחידה המבצעית, "כך שהיו כאן ארבעה ראשי שב"כ שהיו סביב הסיפור הזה".
"יגידו שיבואו אחריו אחרים, ושיהיו פיגועי נקמה, אבל חייבים להכות בראש הנחש גם אם יבואו אחריו מחליפים. התפיסה של חיסול הבכירים ולעבור מהצבאי למדיני, עבדה תמיד לצד השאלה של המחויבות לביטחון המדינה".
חשיפת פרטי המבצע הפכה את המשך פעילות השב"כ למורכבת יותר בשל הזהירות שהאויב החל נוקט בה מכאן ואילך, ומיטשניק מציין כי התובנה המרכזית היא "לא לזלזל באויב כי הוא מתוחכם לפעמים יותר מאיתנו". בדבריו הוא מדגיש כי "יש הרבה פטפטת ודלף", ולעומת זאת דבריו שלו אינם חשיפה של דברים סודיים, ובסופו של יום "העובדה היא שלמרות שדברים נודעים ולמרות הפטפוטים דברים מצליחים".