מתוך המחזה 'עד ראייה' של יהושע סובול
מתוך המחזה 'עד ראייה' של יהושע סובולצילום: יח"צ

ב27 בינואר, 1945, שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים. כבר עשרות שנים שהתאריך הסימבולי הזה משמש כיום זיכרון לשואה במדינות מסוימות, למשל גרמניה ובריטניה, אבל לפני 17 שנה, ב2006, הוא הוכרז על ידי האו"ם כיום זיכרון בינלאומי.

גם בעולם התרבות הישראלי יש מי שיציינו את היום הזה, והנה כמה הצעות:

ביום שישי הבא, יום למחרת ה27 בינואר, יציגו בתיאטרון הסמטה יפו, מחזה ישראלי מקורי מאת יהושוע סובול בשם 'עד ראיה'. המחזה מתרחש בעיצומה של מלחמת העולם השניה כשהאיכר האוסטרי פראנץ יגרשטטר מקבל צו התייצבות לשרות מילואים פעיל בוורמאכט הגרמני.

מכיוון שהיה עד ראיה לחיסול המוני של ילדים חריגים ע"י זרועות הביטחון של הרייך השלישי , הוא מסרב להתחייל וללבוש את מדי הצבא הנאצי. הוא נעצר מיד והועמד למשפט על סרוב לשרת בצבא בעת מלחמה. במשפט טען שכאשר מדינה הופכת למדינה פושעת , חובתו של האזרח לא לציית לחוקים , לתקנות ולפקודות שמוציא השלטון. סרבן הגיוס האוסטרי נדון למוות והוצא להורג בכלא בברלין.

כריכת הספר
כריכת הספראיורים: ספיר דנן

ספר ילדים חדש בשם "אצטרובל ברוח" של הסופרת איילה פרץ בן חיים מגולל את קורותיה של איטה, שבתוך תוכה זוכרת כבר שנים שפעם, כאשר הייתה ילדה קטנה, מישהו הציל אותה. ספר חשוב, מרגש ומרתק העוסק בנושא הכל כך חשוב - ילדים בשואה.

"אצטרובל ברוח" מצליח להעביר לילדים את נושא השואה תוך התמקדות ברעיונות של חסיד אומות עולם והחיבור בין אבא/סבתא לילדה, אליהם קל יותר להתחבר. הספר מלווה באיורים מקסימים של ספיר דנן, בוגרת המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל, המוסיפים פרטים לסיפור ומנגישים את הנושא המורכב לילדים בכל הגילאים.

ספיר מספרת שכילדה היא מאוד פחדה מנושא השואה, לא הצליחה להכיל את התמונות הנוראיות ביום השואה ולא הכירה אף ספר ילדים שהנגיש את הנושא הכאוב. "גם כשאיילה רצתה שאאייר עבורה את הספר", היא אומרת, "חששתי כיוון שהייתי צריכה לבצע עבודת מחקר ולהבין את האווירה שארצה להעביר בספר. עיצבתי את הדמויות ואיירתי את הספר בסגנון יותר קליל, לא שחור לבן ונוקשה אלא רך יותר וטיפה ילדותי, כדי שיהווה סוג של גשר בין עולם הילדות לבין העולם הנוקשה של מלחמה ומוות".

הספר מתבסס על סיפורה האישי של חמותה של איילה בהיותה ילדה בשואה. במקור הספר היה אמור להיכתב ביחד עמה, אך מותה המפתיע של חמותה אילץ את איילה לכתוב את הספר לבד.

הצגה נוספת, גם היא בתיאטרון הסמטה ביפו, נקראת 'בכל זאת צחקנו'. מופע מתבסס על מחקרה האקדמי של ד"ר חיה אוסטרובר, העוסק בהומור כמנגנון הגנה בשואה, ועל ספרה "ללא הומור היינו מתאבדים" בהוצאת "יד ושם".

שום דבר הקשור בשואה לא היה מצחיק. הזוועות האיומות שחוו קורבנות השואה בגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה הן בהחלט לא נושא לצחוק. ובכל זאת: "הומור שואה" והומור על השואה הם תופעות קיימת בימינו, ומסתבר, שההומור היה דרכם המופלאה של רבים מן הקורבנות להתמודד עם המציאות הנוראה גם אז.

יצירה בימתית מקורית של קבוצת "תספיס", המציגה את תופעת ההומור בשואה ואת האופנים שהקורבנות השתמשו בהומור דווקא במצבים האנושיים הקשים ביותר כמנגנון הגנה הישרדותי. המופע משלב בין קטעי עדות של ניצולים – השוזרים את סיפורי הזוועה בהומור מקאברי – לבין הדגמות תאטרוניות "חיות" של הביטויים להומור ולצחוק, כפי שנחוו על-ידם; לצד אלה, מוצגים גם טקסטים תיאורטיים ופדגוגיים, העוסקים בכוחו המרפא והמשחרר של הצחוק ובתפקידו החשוב בשמירה על הבריאות הנפשית והגופנית שלנו.