
ספר חדש יושק הערב (שלישי) בישיבת הר ברכה, ספרו של הרב ד"ר חיים ויסמן 'אורות המדע' המבקש להציג משנה סדורה של הרב קוק בסוגיית היחס למדע.
הספר, מספר הרב ויסמן, מלקט את כל כתבי הרב קוק ומשנתו ההגותית סביב סוגיית המדע והיחס אליו. זאת כאשר ההתמקדות היא במדעים מדוייקים, מדעי הטבע, לצד ההבנה שכלל כתבי הרב קוק יכולים להיחשב בהחלט כמדעי היהדות, וגם לכך מתייחס הרב ויסמן בספרו.
כשהוא מתבקש לתמצת את גישתו של הראי"ה לעולם המדע מצטט הרב ויסמן שני משפטים מרכזיים מהם עולה שאיפתו של הר קוק לחופש מדעי אקדמי מוחלט, עמדה ה"עוקפת", כהגדרתו, לא מעט הוגים. על התמודדותו של האדם המאמין עם החקר המדעי החופשי, אומר הרב וויסמן:
"במדע באופן כללי יש שיטה מאוד ברורה, הוא מנתח חוקים נטולי אלוהים. אלוהים לא מופיע בשום חוק אקדמי. המדע הוא רק רכיב בחזית כל ההתקדמות האנושית הטכנולוגית וההנדסית. אנחנו מתקדמים ללא אלוהים וזו הבעיה המרכזית, השיטה מכניסה את האדם המאמין למצוקה, כי הוא הופך לכאורה למתנגד למדע".
"המענה למצוקה הזו הוא שחייבים לא לוותר לאף אחד, שיהיה חופש מוחלט, גם לביקורת המקרא, ולהרכיב זוגיות עדינה שבעדינים בין התבונה המייצגת את עולם המדע והפיתוח האנושי לבין החוויה הרוחנית של האדם. הזוגיות הזו היא עבודת האדם המאמין", אומר הרב ויסמן המציין את שאיפתו של הרב קוק לייצר הבחנה ברורה בין שני העולמות מבלי להזדקק להתנצחותם התמידית זה בזה.
"המשנה הבסיסית של הרב קוק היא ההפרדה בין התחומים. הרב מנתחים של משנת הרב קוק לא שמו לב להבחנה הזו. הרב קוק מתקדם קדימה ולא נשאר בחילוניות של עבודת המדע, זו שאין בה ביקורת רוחנית. זהו המצב בסיסי שקיים וזו הייתה אחת הסיבות שלי לגשת לדברי הרב קוק, אבל על גבי ההפרדה הזו אנחנו בני אדם בעלי נפש אחת שיש בה גם תבונה שמפתחת את הטבע וגם חוויה שמשלימה את התמונה. אנחנו בעלי נפש אחת וחייבים להתקדם למקום בו נרגיש את האלוהים".
הקשר בין השניים הוא שאמור לתת מרגוע לנפשו של האדם המאמין. "מדובר גם בעמידה של הרב קוק על המצוקה והכאב שיש לאדם. תופסים את הרב קוק כאידיאלי ולא מבין אותנו וזה לא נכון".
הספר כולל ליקוטים רבים של הרב קוק בתחומים אלה והרב ויסמן מספר כי עיקר כתיבתו היא ב'לנבוכי הדור' המתוארכת לתקופה שלפני עליתו לארץ. בנוסף שמונה קבצים, אותן מחברות בוגרות של תקופת יפו וקצת בירושלים והכתבים שהתפרסמו בשנים האחרונות, כאשר עיקר התיארוך הוא לתקופת יפו. כתיבתו של רהב קוק, חשוב להדגיש, אינה כמדען בעצמו, אלא בעיסוק בסוגיית התפר והקשר שבין תורה למדע.