התחלה// נולדה לפני 54 שנים בקזבלנקה שבמרוקו. בת הזקונים למשפחה בת ארבעה ילדים.
ימימה// כיוון שנולדה כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, נקראה בשם ימימה. "סבא שלי הדיין רבי חיים שושנה זצ"ל ביקש לקרוא לי ימימה על שם הנס הגדול. הרגישו באותם ימים פעמי גאולה".
אבא// אלינתן רוטשילד ז"ל. הלך לעולמו לפני ארבע שנים לאחר מחלה קשה. "אבא היה המורה הגדול והדגול שלי. איתו לא היה מועד או חג או סתם יום חול ללא לימוד. הוא היה דמות. תמיד צייר לנו את החיים כיפים ואופטימיים ואת הדתיות כמסע מופלא של גילוי. דת באהבה זה היה אבא שלי".
מתחתנים// "אבא וחבריו הגיעו משווייץ למרוקו להקים את בית הספר היהודי 'אוצר התורה'. שם פגש את אמא, שהייתה בתו של הרב. זו הייתה חתונה גדולה ומיוחדת. גם מלך מרוקו היה בחתונה. מאז התחיל התמהיל בחיים שלי של החריף, המתוק והמכיל".
אמא// תרצה (84). "פלאית. לכאורה הייתה זו שעמדה מאחורי אבא, אך למעשה היא הייתה לצידו, ביד רמה. חינכה אותנו למופת. אישה עם חוכמת חיים אין־סופית. אני מעריצה אותה".
יומני היקר// כשהייתה בת שנה, עלתה המשפחה לישראל וקבעה את ביתה בשכונת בית וגן הירושלמית. "הייתי ילדה שמשחקת מעט בחוץ עם ילדי השכנים ובעיקר נמצאת המון בבית. חננה. כזו שכותבת שירים לעצמה וכותבת יומן אישי. ילדה מעופפת, שחיה בעולם משלה".
ריחות וטעמים// "גדלתי בבית של אבא יקה שווייצרי ואמא מרוקאית, אבל המשנה הדתית שלהם הייתה מאוד דומה ומאוד סדורה. לא קיבלתי דתיות מבולבלת. קיבלתי גם ממרוקו וגם משווייץ דתיות רחבת אופקים עם מנעד תרבותי גדול. אמא בישלה אוכל שווייצרי ועוגת גבינה שאבא אהב, וגם אוכל מרוקאי אסלי. הייתה דתיות מאוד בטוחה בעצמה, כזו שלא חוששת מריחות וטעמים שהם אחרים".
בית יעקב// למדה בבית יעקב בית וגן. "אף פעם לא באמת הייתי כמו כולם, תמיד מבחוץ. זו הייתה הזרות של המוצא. הבית שיצר דתיות חוצלארצית, שמרשה ומעודדת לחשוב. אבא היה מצד אחד חרדי ומצד שני התעקש על ההשכלה הרחבה שלנו. בזמנו זה היה פחות מובן איפה שגדלתי".
דגל ישראל// "גם כשלמדתי בבית יעקב ולאורך כל השנים אבא היה גאה כל כך ביום העצמאות והיה תולה דגל ענקי מחוץ לסלון הבית. הוא היה חוגג את היום הזה ומודה לקדוש ברוך הוא על הנס".
תיכון// למדה באולפנת חורב. "היה חשוב לאבא שנעשה בגרויות. גדלנו על תורה עם דרך ארץ. אלו היו שנים מלאות באור". שנת שירות עשתה בבית שמש כמטפלת בקשישים. "מבחינה חברתית זוכרת באותה שנה הרבה שמחה וצחוק".
משפטים// בתום השירות פנתה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית. "ככה ציפו ממני. בפקולטה הייתי עוף מוזר. אני חושבת שהרבנות שלי התחילה שם, כי הייתי בשבילם 'הדתייה' וזה אילץ אותי להגדיר המון דברים בתוכי".
טוענת// "ממש בסוף הלימודים נורית פריד פתחה מסלול חדשני לטוענות רבניות. נרשמתי למחזור הראשון כי בלימודים שמעתי על העוולות ורציתי כל כך לעזור לאותן נשים. לא סיימתי את המבחנים, אבל למדתי את הלימודים המרתקים ופיעמה בי תחושת חלוציות. עד היום יש לי כבוד ענק לטוענות, שעוסקות בעבודת פרך ועבודת קודש ובהצלת נפשות של ממש".
מתחתנת// הייתה בת 21 כאשר הכירה את הסטודנט למשפטים מהשנה מעליה. "הרב מזרחי למד שנה מעליי בפקולטה. בחור תל אביבי צפוני שחזר בתשובה. בהתחלה לא רציתי לפגוש אותו כי אמרתי שאני לא רוצה את הדבר הלא יציב הזה של התשובה, אבל בסוף התאהבתי בתשובה הזו, על נקיפות המצפון האין־סופיות שלה. פגשתי מישהו שדורש את ה' ובוחר בו בכל יום מחדש וזה היה מלא קסם בשבילי".
החצי השני// נשואה לרב חיים מזרחי, עורך דין בהכשרתו וראש ישיבת 'אבני קודש' לנוער נושר. "הוא נורא צדיק. בלעדיו, בלי הפרגון שלו והשכל שלו, לא יכולתי לעשות שום דבר ממה שאני עושה היום. זכיתי באיש גדול".
הנחת// תשעה ילדים, "שמונה ואחד שנפטר אבל מאוד נוכח בבית". הבן הבכור בני (29), שירה (27), שולי (25), בן ציון (23), אלישבע (22), נתן (16), אהובה (14) ומוישי הקטן בכיתה ג'. "הם הכול בשבילי. דווקא בגלל הזרות היחסית שלי בעולם - החברה שהם מהווים עבורי היא לימוד בלתי פוסק, כל אחד עם האור המיוחד שלו. ומילדיי יותר מכולם".
האובדן// בנה השישי, יוסף חי, נפטר בגיל שנה ורבע ממום מולד בלב. "כאמא עמדתי מול אין אונים מטלטל ובלתי נתפס. הוא המורה הכי גדול שלי. בתמונות של השמחות ניתן לראות את החסר. ביש מרגישים את ההיעדר. הוא השאיר בי ענווה גדולה והכרה ביכולת המוגבלת שלי בעולם. בזכותו הפכתי ליותר רכה וחומלת".
מה פרשת השבוע// "יום אחד חיפשתי מה בדיוק פרשת השבוע ואמרתי לעצמי, 'ימימה, איזו בושה. את עורכת דין ואין לך מושג מה פרשת השבוע'. התחלתי ללמוד עם השכנה שלי איה פריאל היקרה, ולאט לאט הצטרפה עוד אישה ועוד אחת". את השיעורים מסרה בביתה ועם הזמן השיעור הלך וצבר תאוצה.
מתרחבים// "יום אחד נכנסה לסלון שלי יקרת פרידמן והתחילה לסכם את השיעורים ולפרסם, והשיעור נורא גדל, והגיעה נורית אילון הירש מ'אשירה' והציעה 'בואו נעלה את השיעורים לרשת', ולבסוף הפלא קרה".
שקט נפשי// כל זה היה במקביל להיותה עורכת דין, עד שבשלה בה ההחלטה לחדול מעיסוקה המקצועי ולהקדיש את זמנה ומרצה לשיעורים בכל הארץ. "לאט לאט את מאבדת את הטעם במקצוע התגרני הזה ומוצאת את השקט הנפשי שלך בתורה ובמפגש הנשי העוצמתי הזה".
לימוד תורה נשי// "יש המון נשים שלומדות תורה, אבל הן נשים שלומדות תורה 'כמו' או 'דווקא לא כמו' - זה תמיד ביחס ללימוד התורה הגברי. אני ביקשתי תורה בשפה נשית משלנו, שהיא תורה לכל דבר. לימוד לא 'כמו' ולא 'ביחס ל'. זה היה פורץ דרך". שיעוריה, שזכו לשם 'פרשה ואישה', מועברים בשערי חסד ובמרכז 'אשירה' בתל אביב. השיעורים נערכים על ידי יקרת פרידמן ומופצים מדי שבוע לאלפי נשים.
קהל היעד// שיעוריה הם על פרשת השבוע, ענייני הזמן, חגים ומועדים, וקהל היעד הוא נשים מכלל המגזרים: דתיות־לאומיות, מסורתיות, חסידיות, ליטאיות, חוזרות בתשובה ואפילו חילוניות. "נקודת המוצא היא תמיד הלב שלי וכמובן המפרשים, ובכל פעם מחדש אני מופתעת מקהל השומעות".
שבורי לב// בשיעוריה היא נוגעת בנושאים רגישים כמו שלום בית, גירושין, רווקות מאוחרת, קשיים בחינוך הילדים ועוד. "אמר לי פעם מישהו 'השיעורים שלך הם לשבורים'. האנשים שבורים מאתגרי החיים, השאלה היא מה אנחנו עושים עם זה. אני בעד שמחה והודאה על היש והשלמת מה שאין, ולא השלמה עם מה שאין - וזה הבדל ענק. אני אומרת: זה מה שיש, נשמח בו ונשלים עד כמה שאנחנו יכולים את מה שעדיין אין".
ספרים רבותיי// ספרה הראשון 'פרשה ואישה' יצא לאור לפני כמעט עשור בהוצאת 'ידיעות ספרים' והפך לספר זהב. מאז יצאו עוד שלל ספרים שהפכו לרבי מכר, ובהם: 'במה אברכך? פנקס הצמיחה שלך', 'כמים, ליבך - מסע נשי בין המצרים', 'איך היא צומחת', 'הזמנה לשמחה' ועוד. "בעיקר בזכות יקרת פרידמן העורכת שמאיצה בי, וההוצאות 'מגיד' ו'ידיעות'".
הגדה נשית// גם לקראת פסח הקרוב היא יוצאת עם הגדת 'אור שבעת הימים' - הגדה לפסח בנוסח המלא עם חידושים, נקודות עומק והארות משלה. "זו תורה נשית לפסח, מתוך תקווה לזכות ולקבל את האורות המיוחדים שליל הסדר מביא עימו".
נוער נושר// יחד עם בעלה הרב חיים מזרחי הם הקימו את ישיבת 'אבני קודש' במושב עמינדב, המשמשת בית חם לנוער נושר. "היה לי שיעור בימי חמישי במרכז העיר והייתי רואה את הצעירים, מבתים נהדרים, מתקבצים להם אבודים ליד כיכר החתולות. אמרתי לבעלי 'תראה אותם'. הוא התחיל ללמד אותם ופתח מקום, והגיעו עוד ועוד בחורים".
יד ולב// היום יש בישיבה כמאה בחורים, בני 17 עד 26. "אלו נערים מדהימים, מבתים מדהימים, שלמדו בישיבות מדהימות אבל כבר לא היו מדהימים דיים עבור הישיבות שלהם, ובוואקום הזה הושטנו להם יד ולב".
מילה טובה//"התובנה הכי גדולה מהמפגש עם הבחורים האלו היא שמילים מצלקות הווה ועתיד, ומילה טובה היא מרפא. זה מדהים אותי כל פעם מחדש. אפשר לברוא עולם של בחור במילה טובה, חיבוק ומבט. ואיזה פוטנציאל יש להם. הם אבני קודש, רוצים כל כך להיות טובים".
הזום// כיום מועברים לצד השיעורים הפרונטליים שלה גם שיעורים באמצעות הזום. "הזום הוא תגלית מהממת. יש לנשים רצון להתלבש, לצאת ללמוד ולצחוק ביחד, זה צורך שהוא מובן לי. אבל השיעור הפרונטלי הוא בהכרח מוגבל, ושיעור בזום חוסך זמן ונוגע בקהל רב ורחב".
אם זה לא היה המסלול// "תמיד רציתי להיות סופרת או משוררת, אולי פעם".
במגרש הביתי
הבוקר שלי// קמה בשש וחצי, מעוררת את הילדים, מכינה סנדוויצ'ים. "כשאין לי שיעור בבוקר במדרשה אז אני עמלה על השיעור השבועי. בערבים אני בשיעורים".
פלייליסט// "החלק שלי בפלייליסט הביתי הוא מוגבל עד לא קיים. אני אוהבת את מה שהילדים שלי מקשיבים לו".
השבת שלי// "מפגש משפחתי. כולם באים וכיף וצוחקים ולומדים".
משאלה// "לראות את כלל הנשים שמחות, מוצאות את עצמן ומוצאות מנוחה".
מפחיד אותי// "שנאת אחים".
כשאהיה גדולה// "להתיישב מול השולחן ולכתוב".
לתגובות: rivki@besheva.co.il
***