פעמים בודדות בשנה נפתח "הגן הלאומי סבסטיה" לביקור יהודים. אחת מהן הייתה אתמול, יום שני של חוה"מ פסח (וזה היום היחיד בחצי שנה הקרובה לפחות).
איך הגענו לשם? חיפשנו מה לעשות עם הילדים, וראינו באינטרנט שיש גן לאומי של רט"ג עם הצגות ופעילויות לילדים יחסית קרוב לבית. אז אמרנו יאללה, ונסענו. האמת שמעולם לא הייתי במקום הזה, ויש לכך סיבה. הגן הלאומי סבסטיה הוא אתר ארכאולוגי עשיר וקדום מאוד. הממצאים באתר הם בין היתר מהעיר הישראלית הקדומה "שומרון", שהייתה בירת ממלכת ישראל בתקופת המלך עמרי, אחאב ושאר מלכי ישראל עד החורבן.
באתר נמצאים השרידים מהארמון הישראלי העתיק של מלכי ישראל, כמו גם עתיקות מהתקופה ההלניסטית, מתקופת הורדוס ועוד. הסיבה לכך שמעולם לא היינו שם עד היום היא בגלל שהגן הלאומי שוכן בתוך כפר ערבי שנקרא סבסטיה (על שם העיר הרומאית העתיקה שנבנתה על חורבות העיר שומרון), ועל כן הגישה לישראלים אסורה בכל ימות השנה ללא אבטחה ואישור מיוחד.
ומעשה שהיה היום בטיולנו, כך היה. פסענו עם הילדים בנחת בשבילים הריקים של הגן הלאומי, בין השרידים העתיקים, משתרכים הרחק מאחורי הקבוצה המודרכת . פתאום הגיח מבין עצי הזית ערבי זקן, ושאל אותנו בעברית עילגת אם אנחנו רוצים לקנות ממנו זיתים. סירבנו בנימוס, ואז הוא סימן לנו ביד שנעצור.
הוא אמר : "חכו, יש לי כאן משהו שיעניין אתכם". במבט מיסטורי על פניו הוא הוציא מכיסו שקית קטנה, ושפך את תכולתה לתוך כף ידו. הוא הושיט את כף ידו הפרושה לעינינו, ולקח לי מספר שניות להבין מה הוא מראה לי. אותו ערבי זקן מהכפר סבסטיה, אחז בידו חופן מטבעות נחושת קטנים. הנחושת עדיין שמרה על צבעה ברוב המקומות, ולמרות שחלק מהמטבעות היו כבר מחומצנים מעט בצבע תכלת - עדיין היה אפשר לראות די בברור את הציורים שעל המטבעות. על חלקם הייתה מצויירת מנורה בעלת שבעה קנים, על חלקם ציורים שלא הצלחתי להבין את פשרם, וכמעט על כולם אותיות בכתב עברי קדום. הוא סיפר לנו שמצא את המטבעות ברחבי האתר של העיר השומרונית הקדומה. הערבי הזקן הציע לנו לקנות מטבע אחד עתיק ב100 שקלים. אמרנו לו שאין עלינו כסף (מה שהיה נכון), והוא המשיך לשדל אותנו לקנות ממנו את המטבעות, וירד לסכום של 50 שקלים. האמת שהצטערתי שלא היה איתי כסף, ונאלצנו להיפרד ממנו ולהמשיך בדרך. לפני שהלכנו הוא אמר: חבל שאתם היהודים לא באים יותר, אנחנו מחכים לכם כל השנה.
בעודי פוסעת בינות לעתיקות העיר העברית הקדמונית, המחשבות לא הפסיקו להטריד אותי.
הכניסה לסבסטיה אסורה עלינו היהודים במהלך כל השנה. וכאשר אנחנו מגיעים לשם, עט עלינו ערבי מקומי ומנסה למכור לנו מטבעות עתיקים, עליהם חרותה מנורה ואותיות עבריות. אותה מנורה שמוכיחה את השייכות העתיקה שלנו למקום הזה, שאסורה עלינו הכניסה אליו. האם אותו ערבי זקן בעצמו לא מבין את השייכות העמוקה שלנו למקום הזה?
זה ברור שהוא מבין, אחרת הוא לא היה מנסה למכור לי מטבע קטנטן ועתיק במאה שקלים. אינני ארכאולוגית, ואין שום דבר שיכול להניע אותו למכור לי את המטבעות שאסף בעמל, ואותי לקנות את אותם המטבעות, חוץ מהידיעה הברורה של שנינו שיש לי קשר למטבעות האלה וקשר למקום הזה. כשפגשתי את אותו ערבי, שסיפר לנו אגב שהוא צם ברמאדן באדיקות, הרגשתי באופן חד שהבעיה היא לא בו. שהבעיה היא בנו. אם לנו זה היה ברור יותר שיש לנו שייכות היסטורית ושורשית עמוקה למקום הזה, ולמרחבי יהודה ושומרון בכלל, אני חושבת שהבטחון הזה היה מונע הרבה צרות, מלחמות וסכסוכים.
אני מניחה שרובם של הערבים יודעים בדיוק איפה הם גרים, והם מכירים בשורשים שמשייכים אותנו למקומות האלה. אחרת הם לא היו טורחים לשדוד אתרים ארכאולוגיים ולנסות למכור לנו את העתיקות, או לחילופין להרוס אותם (כמו במזבח יהושע בהר עיבל ועוד). אבל אני חושבת שאנחנו משדרים מבוכה ובלבול עמוקים.
וזה עובר הלאה, לצד השני. אותה מבוכה היא הדלק שלהם לטענת הבעלות על ארצנו, וממילא הדלק למלחמות ולסכסוכים עקובי הדמים בינינו. אינני פאסימית ואינני חושבת שלא נוכל לחיות בשלום. נפגשנו היום עם ערבים רבים בכפר סבסטיה בעודנו פוסעים שם בביטחון, כיבדנו אותם והם כיבדו אותנו. הסכסוך מתחיל איפה שהביטחון שלנו נגמר.
וזה ברור שאם נוותר -ואפילו תודעתית- על אותם מרחבים שבהם אפשר להיפגש עם מזכרות מאבותינו הקדומים על כל צעד ושעל, מה ייתן לנו את הזכות המוסרית וההיסטורית על באר שבע, חדרה, בני ברק או תל אביב?
נגה חדד, נשואה ואם לשלושה, מתגוררת באריאל, מלמדת במדרשות