שאלות רבות וקשות של אתיקה מוסר והלכה ליוו את ימי השואה בהם נלקחו הסוגיות הללו אל הקצה, ואולם גם בימים שלאחר השואה ואף לאחר הקמת המדינה צפו ועלו לא מעט שאלות מוסריות שהתעוררו בצל השואה. אחת מהן היא שאלת היחס הנכון והראוי למי שתפקד כקאפו במחנות.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת אורות שאול וראש אגף האתיקה בארגון רבני צהר, מתייחס לשאלה בראיון לערוץ 7 וקובע כי אכן "זו שאלה מעולם אחר, מהגיהנום". לכך הוא מסיף כי גם אם לא תמיד אנחנו עושים שימוש בכלל של 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' שכן לא יתכן לומר שגברים לא ישפטו נשים ולהיפך כי כולנו חיים באותו מרחב, הרי שבמקרה זה "אנחנו במרחב אחר לגמרי. בתהום. מי שלא היה שם לא יכול לשקול את הדילמות השיקולים והלחצים והכאבים האינסופיים של הדבר".
"ההלכה מכירה בשני עניינים שלא תמיד זוכים לתשומת לב. האחד, אם במצבים של ייהרג ובל יעבור מישהו הרג ולא עמד בניסיון, האם הוא רוצח במזיד או באונס? זו מחלוקת גדולה, אבל נפסק להלכה שהוא לא מוגדר כרוצח במזיד אלא כרוצח באונס, למרות שהייתי מצפה ממנו שייהרג ולא יעבור. כלומר ההלכה מכירה בכך שיש נורמות מצופות מאדם אבל כשהוא לא מצליח לעמוד בסיטואציות מסוימות לא ניתן לשפוט. הנקודה השנייה היא שעלינו לזכור שהכלי המשפטי הוא לא הכלי היחידי. דוגמא היא הלבנת פנים שהיא אולי העבירה החמורה ביותר שקיימת, אבל אין לה עונש. כלומר שהשפה היא לא משפטית אלא ציבורית שבה אנחנו דנים ואנחנו מוקיעים את המציאות ולא את האדם, ומחפשים דרך שלא ניפול באותו מקום גם אם נתנסה בעשירית או מאית מאותו ניסיון".
לטעמו של הרב שרלו "שיח כזה צריך להתקיים כל הזמן כי מדובר בנושא מאוד מאוד טעון", ועל אף דבריו אלה אנחנו שואלים את הרב שרלו כיצד נכון להתייחס לסוגיה במקרים בהם חובה עלינו לדון, מקרים שבהם ניצול שואה לוקח את הדין לידיו ונוקם באיש קאפו שנים אחרי השואה. האם נשפוט אותו? כיצד יש להתייחס אליו בהיבט הציבורי והמשפטי?
"זו כבר סיטואציה הפוכה", משיב הרב ומבהיר: "אני לא שופט אותו ולא מסוגל להעמיד את עצמי במקומו. אנחנו מכירים בתורה מציאות של נקמת דם וגאולת דם שאומנם יצאו מעולם ההלכה, אבל יש הכרה של התורה במושג הזה. את האדם הזה אני לא שופט, אבל כחברה אנחנו לא יכולים לאפשר מצב שכזה. גם לגרוע שבפשעים העונש יינתן על ידי המערכת המשפטית. זה הדבר שמבדיל בין רצח לבין הוצאה להורג חוקית ומשפטית. ההלכה נאבקת במצבים שבהם מתרחש משהו כלינץ' ברחובה של עיר, גם אם הדבר נעשה על ידי מי שנעשה לו עוול גדול ונורא ביותר".
האם נעמיד לדין את מי שנטל את החוק לידיו ונקם באיש קאפו? הרב שרלו משיב בחיוב. "נעמיד אותו לדין ללא ספק, אבל כפי שהרב קוק כותב באיגרת צ', בוודאי שהנסיבות יביאו לכך שהיחס שלנו אליו יהיה יחס אחר. נכניס למערכת שיקול הדין את הסיטואציה, את המצב ואת לבבו החם. לא נתעלם מכל אלה. זה לא יהיה דין פשוט של רוצח שפל. זו חובתנו כדי שלא נהפוך את החברה לכזו שבה נוטלים את האי חוק לידיהם ופועלים כתוצאה מכך".
על הקושי של כל תשובה בסוגיה מורכבת שכזו להתיישב על הלב, אומר הרב שרלו כי אכן "לא בהכרח השפה המשפטית היא זו שבה מטפלים, וכאן מתפנה מקום ללב. הלב יכול להכיל תנועות ומגמות שונות, גם הזדהות מצד אחד וגם זהירות ואי שיפוטיות מצד אחר, גם התחזקות לעצמנו שלא נגיע חלילה למצב של רמיסת אחינו כדי להתקיים, ועוד ועוד. זה יתרון של הלב על המשפט שצריך לחתוך. הלב לא צריך לעשות זאת".