
רשתית היא שכבת תאים דקיקה, הממוקמת בחלקים האחוריים של גלגל העין אצל בני אדם ובעלי חיים נוספים.
התפקיד העיקרי שלה הוא להמיר את האור המגיע לעין לכדי אותות עצביים המועברים בהמשך למוח, למטרת עיבוד התמונה.
מכאן נובע מדוע בעיות ברשתית הן מצב מסוכן, שעלול לפגוע באיכות הראייה ובתרחישים החמורים אף לגרום לעיוורון של ממש. אז מהן המחלות והמצבים שעלולים לפגוע ברשתית? ומה אפשר לעשות כדי להתמודד איתם?
ניוון רשתית
ניוון רשתית, או "ניוון מקולרי גילי", הוא ממחלות העיניים השכיחות ביותר בגיל מבוגר והגורם הראשי לאובדן ראייה מעל גיל חמישים (יש לציין, עם זאת, שהמחלה עשויה להופיע גם הרבה קודם לכן). מדובר במצב בו תאים באזור המקולה ברשתית – אזור האחראי על הראייה החדה – מתנוונים או מתים עקב פגיעה ביכולת ההזנה שלהם.
פעמים רבות בשלבים הראשונים של המחלה, לא שמים לב לתסמינים כלל (למעט במצבים של התפרצות משמעותית). בהמשך, וככל שהמחלה מתקדמת, עלולים לחוות ירידה ברגישות העיניים לאור וקשיים בראיית לילה. המחלה צפויה להמשיך להתקדם באיטיות יחסית, כאשר השלבים הבאים שלה עלולים לכלול פגיעה בחדות הראייה וביכולות חיוניות דוגמת קריאה או זיהוי אובייקטים סמוכים.
אצל אחוזים מסוימים מהחולים, יתפתח "השלב הרטוב" בו הפגיעה בראייה עלולה להיות מהירה ומאסיבית עוד יותר. למרות שניוון רשתית אינו גורם לנזק בראייה ההיקפית או לעיוורון מלא, אותה פגיעה עלולה להיות חמורה מספיק כדי להשפיע לרעה על איכות החיים וביכולת ההתנהלות העצמאית של האדם.
במצב היבש הטיפול הוא בעזרת ויטמינים ואילו במצב הרטוב הטיפול לרוב הוא בעזרת זריקות תוך עיניות.
בצקת ברשתית
בצקת ברשתית העין היא לא מחלת רשתית, אלא תסמין נפוץ שעלול להופיע עקב מחלות עיניים (דוגמת ניוון רשתית, רטינופתיה סוכרתית, חסימת כלי דם ברשתית ועוד), מחלות סיסטמיות וגורמים נוספים דוגמת ניתוחים קודמים בעיניים. אלו עלולים להביא להצטברות נוזלים בחלל שבין שכבות המקולה, הידועה בתור בצקת. הבצקת עלולה לגורם לטשטוש משמעותי של הראייה בשלבים הראשונים, כך שמרגישים כאילו מתבוננים דרך עדשת משקפיים עכורה שאינה מותאמת לאדם. ככל שהבצקת מחמירה, עולה סכנה מוחשית של עיוורון.
אבחון של בצקת ברשתית נעשה לרוב באמצעות בדיקת OCT, לצד בחינת התסמינים המופיעים אצל האדם (במקרים בהם מופיעים תסמינים) ובדיקות נוספות הנעשות במידת הצורך. הטיפול בבצקת עשוי לכלול זריקות, טיפולי לייזר ושימוש בפתרונות מעולמות הרפואה המשלימה לצד הרפואה הקונבנציונלית - לרבות דיקור סיני או צמחי מרפא שבכוחם לשפר את המצב ולהקל על התסמינים.
רטיניטיס פיגמנטוזה
מחלות רשתית עלולות להיות תורשתיות, כשהדוגמה המובהקת לכך היא רטיניטיס פיגמנטוזה. המונח מתאר קבוצת מחלות הגורמות לפגיעה משמעותית ברשתית העין, בדגש על התנוונות קולטני הרשתית (תאים האחראים על קליטה של קרני האור המגיעות לעין והמרה שלהן בפועל לאותות עצביים). המחלה גורמת בשלבים הראשונים לקושי להסתגל לתנאי אור שונים ולקשיים בראיית לילה. בהמשך, עם הפגיעה בתאים נוספים, עלולה הראייה ההיקפית של האדם להיפגע משמעותית ושדה הראייה שלו להצטמצם. גם כאן, החמרת המחלה עלולה לגרום לעיוורון במלוא מובן המילה.
הרפואה המערבית נחשבת למוגבלת בהתמודדות עם רטיניטיס פיגמנטוזה, בהיעדר טיפול שמסוגל למנוע את המחלה אצל אוכלוסיות הסיכון או להאט את קצב ההתפתחות שלה. קיימים טיפולים שעשויים להקל על התסמינים שחווים או להקטין את הסבירות להתפתחות של סיבוכים שונים כתוצאה מהמחלה, חלקם טבעיים.
רטינופתיה סוכרתית
מחלת הסוכרת, כידוע, עלולה לגרום לסיבוכים חמורים המשפיעים על איברים ומערכות שונות בגוף האדם. כאשר הפגיעה היא בראייה, אנחנו מדברים למעשה על רטינופתיה סוכרתית. כתוצאה מהמחלה נפגעים כלי הדם המזינים את הרשתית עקב הרמות הבלתי מאוזנות של הסוכר בדם, מה שקורה לרוב תוך 10-5 שנים מתחילת הסוכרת.
הפגיעה בכלי הדם עלולה להתבטא בכמה צורות. התרחיש הראשון הוא צמיחת כלי דם פתולוגיים ברשתית, אשר הדם הדולף מהם עלול לגרום לטשטוש ראייה. בנוסף לכך עלולים לדלוף נוזלים למרכז הרשתית, הצטברות שעלולה להביא אף היא לטשטוש וכן להתפתחות בצקת ברשתית. המחלה נחלקת לסוגים שונים ולמספר שלבי התפתחות, כל אחד עם דפוסים ותסמינים שונים משלו, ולכן חשוב לאבחן אותה באופן מדויק.
איזון רמות הסוכר בדם עשוי להקל מאוד על מצבם של הסובלים מרטינופתיה סוכרתית. הזרקות לתוך העין, טיפולי לייזר או ניתוחים כירורגיים הם הפתרונות האפשריים ברפואה המערבית. ניתן להקל משמעותית על היבטי המחלה ו"לשלוט" עליה באמצעות טיפולים טבעיים שיקלו על המטופל ויאפשרו להתמקד בשורש הבעיה ביתר קלות.