אני פוגש את הרב קובלסקי, יו"ר 'מאורות הדף היומי' אחרי כנס של עורכי הדין בדרום הארץ. לכל כנס כזה מזמינים אותו. במשך הבקרים הוא מעביר שיעורים בדף היומי של אותו יום, וכך במשך ארבעת ימי הכנס. עורכי הדין 'נדלקו' על השיעור והתעניינו ביסודו של שיעור כזה בתוך משרדם.
כבר עתה פועלים שיעורים בארבעה משרדי עורכי דין גדולים מהמובחרים בארץ. בשיעורים האלה משתתפים גם עורכי דין שאינם שומרי מצווות, שזו החשיפה הראשונה שלהם לעולם התורה. במסגרות כאלה לא לומדים את הדף על מתכונתו אלא סוגיות נבחרות. ברוב המשרדים השיעור מתקיים פעם בשבוע. "מתוך שבעה דפי גמרא שנלמדים באותו שבוע, נלמדות הסוגיות הנבחרות של השבוע", הוא מספר.
הרעיון המרכזי העומד מאחורי 'מאורות הדף היומי' הוא המתקת התורה ללומדיה. כשרוצים להבין עד כמה ממתיק הלימוד בשיטה הזאת את התורה, צריך להבין איזו מהפכה עשה השיעור בלבם של צעירים בני הציונות הדתית, אלה שאוהבים בדרך כלל לשנוא את לימוד הגמרא. אלה שישיבות אנשי חינוך ור"מים רבים יושבים כבר שנים בסוגיה כיצד לאהיב על תלמידינו את לימוד הגמרא. למאורות הדף היומי יש כנראה את המפתח לתשובה. רוצים דוגמאות? יש בשפע.
בין דור התלמוד לדור המילניום
הסיפור הבא התרחש בישיבה התיכונית בקריית הרצוג שבבני ברק. אחד התלמידים הגיע בוכה לבית הספר, והסביר כי הוא בוכה כיוון שפספס את שיעור בדף היומי. השיעור המתנהל שם הוא טוב כל-כך עד שילד בגיל העשרה בוכה על כך ש'פספס' את השיעור הזה.
"יש קושי טבעי לחלק מבני הנוער להתמודד עם לימוד הגמרא", אומרים מגידי השיעור של הארגון, "כי בשבילם היא מיושנת. היא נכתבה בזמן התלמוד והדור שלנו הוא כבר דור המילניום".
מתברר שמגידי השיעור של מאורות הדף היומי מונחים כדי להתאים את הסוגיות בגמרא לבעיות עכשוויות של יום יום. הם צברו הצלחה מרובה בשיטה הזו, ובבתי ספר תיכונים רבים מדווחים שתלמידים ששנאו ללמוד גמרא, נוהרים בהמוניהם ללמוד אותה במאורות הדף היומי.
באחד מבתי ספר שבהם פתחו שיעור, אחד התלמידים שאל את המורה שלו לתלמוד מדוע דווקא בערב (בעת השיעור של מאורות הדף היומי) אביי ורבא מתוקים כל-כך. האמירה התמימה של אותו תלמיד הניעה את אמות הסיפים של בית הספר, המחזיק עצמו כבית ספר טוב. בעקבות הסיפור ביקש המורה לתלמוד לחקות את הסגנון של מאודות הדף היומי; לבסוף הוא עצמו הצטרף ללימוד היומי, ואכן שינה את סגנון ההוראה שלו. התוצאה לא איחרה להגיע: שיעור התלמוד באותו בית הספר הפך לשיעור המבוקש ביותר. גם תוצאות הציונים בבחינות הבגרות השתנו בהתאם.
באחת הפעמים באו אנשי הארגון לבית ספר כדי לשכנע את צוות ההוראה לנסות לפתוח שם שיעור. אחד ממגידי השיעור הוזמן לתת לשיעור הדגמה. בכיתה ישבו שישים ילדים. המנהלת אמרה למגיד השיעור: אם תצליח בשיעור הזה, אדע שיש סיכוי. בין התלמידים ישב הילד המופרע של בית הספר, לידו ישב חברו לתעלולים והשניים החלו לדחוף זה את זה. המנהלת וסגניתה נחרדו כשראו את השניים ביחד וחששו שאולי השיעור לא יצליח. לתדהמתן לא היה גבול: לא עברו שלש דקות והילד המופרע הרים את האצבע. המנהלת הייתה המומה. "ראית פעם את הילד הזה מתעניין בגמרא?" שאלה. מובן שהשיעור הפך לאטרקטיבי, השיעור נוסד והילד הפך למשתתף קבוע והחל לפרוח. הוא התגלה כילד כישרוני שהשתעמם בכיתה, הוא חשב שהגמרא אינה דבר פרקטי. מהרגע שגילה מחדש את הגמרא, הוא החל לפרוח.
שעת חינוך לכל המשפחה
באחד ממשרדי עורכי הדין שבו מתנהל שיעור של מאורות הדף היומי, ראש המשרד הוא בוגר של אחד מבתי הספר של הציונות הדתית, שומר מצוות. הוא ראה את אלבום התמונות של מגידי השיעור, ובין היתר ראה תמונה של מגיד שיעור בבית הספר שבו הוא למד. כשראה את התמונה פרץ בבכי. "היכן הייתם אז, שכשאני למדתי שם?", שאל עורך הדין. "אם הייתם שם אז, אולי הייתי נראה אחרת". בימים שבהם יש אוירה של ללמידה מתוך המחשב בשיטות חדשניות, עושים אנשי מאורות הדף היומי הכל כדי שילדים יגלו דווקא דרך הגמרא את המתיקות בלימוד התורה.
כששומעים את הסיפורים מבינים שכל הבית כולו משתנה בעקבות מאורות הדף היומי. בגבעת שמואל התוודה פעם אחד ההורים: "אני מקדיש שעה שבועית אחת לחינוך ילדי, אבל היא שקולה כנגד כל השעות. זאת השעה שבה אני הולך לשיעור של מאורות הדף היומי. כי כשהאבא הולך להשתתף בשיעור של הדף היומי והוא חוזר הביתה ומספר כמה טוב היה, כשהאבא הולך במסירות נפש ואינו מוכן לוותר אפילו יום אחד על השיעור, הילד לומד להבין שדבר ראשון זה התורה. שהאבא, המנכ"ל החשוב, העורך דין המפורסם, איש הקריירה הגדול, שעסוק כל היום בדברים ברומו של עולם, אוהב גמרא ומקדיש לשיעור הזה את זמנו. הילד משתדל, לפחות בתת מודע, לחקות את אביו. כל האווירה בבית משתנה, זוהי למעשה שעת חינוך". האב הסביר כי גם האם משקיעה שעה של חינוך בילדים, "בשעה שבה היא נותנת לי ללמוד".
כי מבני ברק תצא תורה
עשרות רבות של שיעורים בדף היומי מקיימים מגידי השיעור של מאורות הדף היומי. כולם יוצאים לדרכם ממקור אחד, מבית המדרש של מגידי השיעור בבני ברק. בראש בית המדרש עומד מי שמוגדר כאמן הנחלת התלמוד, הרב חיים דוד קובלסקי, שלמעשה ממלא צוואה של אביו שהיה בעצמו מגיד שיעור נערץ של הדף היומי. בנו ממשיך להפיץ את השיטה ולהנחיל בדרכו את הדף היומי.
בבית המדרש למגידי השיעור בבני ברק יושבים 50 מגידי שיעור מדי יום ומכינים את השיעור שיעבירו לאחר מכן בעשרות מקומות בארץ. הם מכינים את השיעור ביחד, האחד מפרה את חברו. הם גם מכינים את הדף השבועי של מאורות הדף היומי, המגיע ומחולק בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ.
בדף יש סקירה של כל הבעיות המעניינות שהועלו בסוגיות שנלמדו באותו שבוע. בינתיים השיעורים מתקיימים בעיקר באזור המרכז, אבל יש גם בצפון ובירושלים. כרגע עמלים אנשי מאורות הדף היומי על הקמת שלוחות נוספות ובית מדרש בחיפה. בית מדרש כזה פועל כבר עתה בירושלים. במקומות שבהם מגידי השיעור אינם מתרכזים בבית המדרש, הם מכינים את השיעור לבדם, אבל את ההדרכה הם מקבלים בבית המדרש בבני ברק.
מתברר כי השיטה המיוחדת כבשה רבים. קהילות רבות פנו ל'מאורות' וביקשו להקים שיעור. מחנכים מכל שכבות הציבור המסורתי והדתי בישראל החליטו להכליל בתכנית הלימודים שלהם גם שיעור מ'מאורות', והם רואים בכך ברכה והשפעה טובה על הסביבה בבית הספר ובבית.
השעורים של התנועה כובשים עוד ועוד מעוזים. שמע השיעורים עובר מפה לאוזן, ומשרדי מאורות הדף היומי מוצפים באלפי פניות. אם בראשית הדרך היה קשה להשיג קהילות שירצו להקים שיעורים, הרי שעכשיו משרדי הארגון שכחו את הזמנים האלה.
במשך שלוש שנות פעילותו של בית המדרש למגידי השיעורים בדף היומי, נוסדו בכל רחבי הארץ עשרות שיעורים שבהם משתתפים בסך הכל אלפים. רק בשלושת החדשים האחרונים נוסדו למעלה מעשרים שיעורים חדשים.
תורה ותפילה במקום אחד
ראשי בית המדרש למגידי שיעור חושפים בפנינו ספר עב כרס, ובו רשימת השיעורים החדשים שנוספו בחודשים האחרונים. הגמרא כבר אינה נחלתם של כמה אברכים בישיבות הגבוהות, היא הפכה לנחלת הכלל כולו. "מי שמשתתף בשיעורים אלה התחיל לאהוב את דפי הגמרא", הם מספרים. "זאת הודות לרמת השיעורים הגבוהה, הנאמרת בצורה ברורה ומוחשית ע"י תלמידי חכמים, בהארת פנים ובמאמץ מיוחד להפוך את הסוגיות הנלמדות לאקטואליות הרבה יותר, אחרי עבודת הכנה בבית המדרש".
על ציבור הלומדים נמנים בני תורה לצד בעלי בתים, משפטנים לצד רואי חשבון, כלכלנים ואנשי עסקים לצד תעשיינים מהשורה הראשונה, ופקידים זוטרים לצד עמך בית ישראל שהמכנה המשותף לכולם הוא לימוד הדף היומי בחשק רב.
אחד השיעורים מתקיים בבית כנסת בעיר אפרת. אחד מתושבי העיר, עורך דין במקצועו, צלצל כולו נפעם למשרדי 'מאורות הדף היומי', וסיפר שמגיד השיעור שלהם, המגיע מדי יום מביתר, לא ויתר על השיעור גם ביום שנולד לו בן. הדבר היה אחרי שנים רבות שהוא ואשתו חיכו לבן, אבל למרות ההתרגשות הוא לא ויתר על השיעור, והגיע כרגיל לבית הכנסת למסור את השיעור.
בתי כנסת רבים ברמת גן ובתל אביב, שהיו במצב של מיעוט מתפללים בימי חול וכבר היו לקראת סגירת בית הכנסת באמצע השבוע, קמו לתחייה בעקבות השיעורים האלה, המתקיימים לפני או אחרי התפילה ומושכים את המשתתפים גם לתפילות. התברר שיש אנשים הבאים בזכות זה לתפילת שחרית, ויש אנשים שמגיעים לשחרית ונשארים גם לשיעור.
אחד הסיפורים המופלאים הם על יהודי אחד, רואה חשבון במקצועו, שרצה לומר קדיש על אבא שלו, אלא שהמניין קרוב למקום מגוריו היה על סף סגירה ממיעוט מתפללים. הוא החליט לעשות מעשה, ופנה למאורות הדף היומי לייסד שיעור ולהציל את המניין. אנשי הארגון הגיעו לבית הכנסת לתת שיעור הדגמה, כולם 'נדלקו' על השיעור והחליטו בו במקום לפתוח את השיעור. תוך שבועיים מיום הבקשה כבר התקיים השיעור באופן קבוע.
דף לעילוי הנשמה
"כשפונה בעל יוזמה מאחת הקהילות בארץ", מספרים ב'מאורות', "שולח בעל העניין, בדרך כלל גבאי בית הכנסת, את רשימת המתפללים למשרדי הארגון. אנשיו יושבים בשעות הערב, מתקשרים למתפללים ומעניינים אותם בשיעור בדף היומי. הם לא רק מעניינים את המתפללים בשיעור אלא גם עושים סקר ורואים באיזו שעה יהיה נוח למתפללים. בבוקר אין שמחות ומי שמגיע בבוקר יגיע קבוע, ובערב השיעור יגיע למעגל רחב הרבה יותר של אנשים. מה שהחל כקושי בהקמת שיעורים משום שאנשים לא האמינו בשידוך שלהם עם התלמוד הארכאי העוסק בסוגיות שעבד עליהם הכלח, התגלה כסיפור של הצלחה. אנשים גילו שהתלמוד עוסק בעצם החיים".
השיעורים הם אומנם הפעילות המרכזית של התנועה, אבל ישנו גם העלון, שמגיע מדי שבוע למאות בתי כנסת. העלון הוא סיכום של כל הסוגיות האקטואליות שנלמדו השבוע במסגרת הדף היומי.
מערכי השיעורים המוצעים בדפים ההם, שנכתבים כולם בבית המדרש של מגידי השיעור בבני ברק, זוכים לתפוצה גדולה. מורים משתמשים בהם לשיעורים, בעלי בתים לעיון. גם עורכי דין משתמשים בו בעבודתם. אין כמובן להתפלא שכרכי העלונים שנקבצו בספר, שעד כה יצאו ממנו חמישה כרכים, הוא סיפור הצלחה, לפחות לספר עיון תורני.
מפעל נוסף של 'מאורות הדף היומי' הוא מפעל ההנצחה. מדובר ברעיון גאוני של הנצחת קרובים בצורה מקורית. התנועה מדפיסה גמרות, ואנשים המעוניינים להנציח את קרוביהם 'קונים' את הדף שיילמד באותו יום ברחבי הארץ. באותו יום ילמדו כל משתתפי השיעורים בכל רחבי הארץ את הדף לעילוי נשמת הנשמה המונצחת על הדף באותו יום. "תאר לך", מתלהב הרב קובלסקי, "כמה יהודים משתתפים בלוויה? כמה עשרות. כמה באים לקברו ביום הזיכרון שלו? אולי מניין וחצי. אך ביום הזיכרון של הנפטר המונצח על הגמרא ילמדו אלפי יהודים את אותו הדף, לעילוי נשמו בגן עדן. אין לך הנצחה גדולה מזו."
קדשים לימינו
מיום יסוד התנועה בשנת תשנ"ט ועד היום היו חייהם של מגידי השיעור פחות או יותר נוחים. הגמרא מלאת סוגיות אקטואליות רבות שלא קשה להפוך אותם למשהו בעל משקל מכריע בחיי היום יום. אלא שלדף היומי דינמיקה משלו. בעוד מספר ימים יסיימו ללמוד את סדר 'נזיקין' ויתחילו ללמוד סדר שבימינו, למרבה הצער, אינו אקטואלי: סדר קדשים. השאלה שריחפה בחלל בית המדרש למגידי שיעור הייתה כיצד הופכים את סדר קדשים לאקטואלי בצורה שתמשיך למשוך את הלומדים. הועלו פתרונות רבים, ובימים אלה שוקדים על יישומם.
בקרוב ממש יתחילו אנשי 'מאורות הדף היומי' להתכנס לכנסי מגידי שיעור. בכנסים ישתתפו מיטב הרבנים והמרצים שהעיסוק בקודשים וטהרות הוא עיסוקם היום יומי. הם ישתפו את מגידי השיעור בחוויות הוראת קדשים בזמנינו. זאת ועוד, כל מגיד שיעור יקבל במחיר סמלי תבנית מקרטון של בית המקדש שאותו יוכל לתלות על הקיר בעת לימוד הסוגיות. הדבר ימחיש למשתתפי השיעור על מה מדברים. כדי להכניס את מגידי השיעור לעניינים תוקרן גם מצגת יפה על בית המקדש.
אנשי 'מאורות' מקווים שהפעולות האלה אכן יהפכו את השיעורים לאקטואליים.
תורה בלי קמח
במסגרת המפעל האדיר הזה של הפצת התורה, עולה גם הבעיה הכאובה שכל אנשי מאורות הדף היומי היו מעדיפים שלא להעלותה. אבל מה לעשות, כבר אמרו חכמינו שאם אין קמח אין תורה. נדמה לאנשים רבים כי מאורות הדף היומי מתוקצב, וגם אין לו הוצאות רבות. האמת היא כמובן אחרת.
ההוצאות הן רבות מספור: הציבור אינו מדוע לסדר הגודל של ההוצאות: מגידי השיעור הם אברכים בכולל, וגם הוצאת 40,000 עלונים מדי שבוע וחלוקתם ב-3000 בתי כנסת בכל רחבי הארץ, עולה כסף רב.
אנשי 'מאורות הדף היומי' רוכשים כבוד רב לאיש העסקים מוטי זיסר, אחד מעמודי התווך של פרויקט הדף היומי, אולם בקצב הגידול הבלתי טבעי של הקמת השיעורים לבקשת הציבור יוצר קושי במימון הפעולות. אנשים נהנים לתרום כשהכסף הולך לעניים, קשה יותר לגייס כספים לטובת לימוד התורה. "אנחנו עוברים תקופה לא קלה", אומר הרב קובלסקי. "לא כולם חיים בתחושה שזהו קיומו של עולם, ולכן הארגון שלנו לא מספר אחד בתרומות שלהם. אבל מי שמתבונן לעומק מגלה שזהו המזון לבני הנוער, כי על ידי השיעורים האלה אפשר להקים דור של בני נוער שאוהבים גמרא. הנה תראה", הוא מראה לי את העלון האחרון היוצא השבוע, "העלון הזה יוצא ללא מנציחים. להוציא דבר כזה בלי הנצחה זה כמו להוציא עיתון בלי פרסומות. ההבדל הוא שעיתון הוא עסק כלכלי, אין פרסומות אין עיתון. הדף הזה לא יכול שלא לצאת, כי המשמעות היא שדבר הגמרא לא יגיע לבתי כנסת. החלטנו בכל אופן להוציא את הדף גם ללא ההנצחה, אין ברירה".
תורם כסף ללימוד ומאכיל ילדים
"יהודי יקר נהג לתרום בקביעות סכומים למאורות הדף היומי. ביחס מצבו הכלכלי הוא יכול היה לתרום הרבה יותר. גם הוא אמר שהוא מעדיף לתרום לארגונים המחלקים אוכל לעניים, ובכל זאת נתן. לפני מספר שבועות, קידם האיש הזה את נציגינו במאור פנים, וגם הסכום שאותו תרם היה נכבד מאוד. בעוד השטרות בידיו הוא אמר: לא נטשתי את העיקרון שלי, נטיית לבי עדיין נוטה לתרום יותר לילדים רעבים אבל ראיתי בעיניים שלי דבר שהשפיע עלי, או בעצם שינה לגמרי את התייחסותי ללימוד דף גמרא:
"יש לי שכן שכל תורם שהגיע לשכונה ידע שבדלת שלו לא נוקשים. הכניסה לשנוררים אסורה. הוא ממש הקפיד שלא לתרום לצדקה! לאחרונה הצטרף אותו שכן לשיעור חדש של מאורות הדף היומי שנפתח לפני שבועיים. למזלו נפתח השיעור לא רחוק מביתו, והוא החליט לנסות את החוויה הזו. לא חלפו ימים רבים והשכן אמר לי: 'החלטתי לשונת את דרכי'. לפי ההכרות שלי עמו היה עלי להניח שהוא מתכוון לשנות את השקעותיו הכספיות, אך לפליאתי הוא התחיל לצטט גמרא במסכת בבא בתרא: 'דרש ר' פינחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות', עניות קשה יותר מייסורים פיזיים. השכן סיפר שהוא למד את הגמרא בשיעור החדש, והם התעכבו על היחס וההשוואה שבין עוני וייסורים. מגיד השיעור תיאר איך נראה אדם לאחר חמישים מכות. 'באמצע השיעור זלגו לי דמעות', סיפר השכן. 'זו פעם ראשונה שהבנתי באמת מה זה עוני ולכן החלטתי לשנות את דרכי'".
מספר הסיפור סיים בלקח האישי שלו מן הסיפור: "למדתי לדעת שבאמצעות התרומה שלי ללימוד תורה, אני בעקיפין גם מאכיל ילדים רעבים. כדי לצוד את שני הציפורים במכה אחת אני מגדיל את תרומתי..."
*כל הרוצה להנציח את קרובי משפחתו או לרכוש דפי גמרא בש"ס אורות הדף היומי, מתבקש להתקשר לטלפון 03-6164725. מי שמעוניין להקים שיעור או לתמוך בהקמת שיעור ולצרף עוד אנשים למעגל לומדי הדף היומי, מוזמן גם הוא להתקשר לטלפון הנ"ל.
הדף מציל ממוות
מוריס וחבריו הם סטודנטים באוניברסיטה העברית, בעלי תשובה טריים. הם אינם יודעים עדיין ללמוד במסגרת שיעור קבוע בדף היומי, אבל כשנתקלו בדף השבועי, המסכם סוגיות שנלמדו במסגרת הדף היומי, התחילו מיד ללמוד בו.
מידי יום ביומו, ישבה החבורה הזאת יחדיו בהפסקת הצהרים בקפיטריה. חוץ מביום רביעי, אז הלכו למסעדה אחרת, בשכונת סנהדריה, ושם למדו את דפי מאורות הדף היומי. ביום רביעי אחד היה חם מאוד, ומוריס חשב לבטל את השיעור השבועי, להישאר בקפיטריה הממוזגת ולא לצאת החוצה כלל. אבל חבריו שכנעו אותו לבוא איתם. "יש השבוע דף עם נושאים מעניינים, אל תבטל את השיעור" אמרו לו. מוריס השתכנע ולא ביטל את השיעור. לו היה מבטל, היה יושב עם חבריו בקפיטריה שהתפוצצה. בשל החלטתם הנחושה להמשיך ללמוד את מאורות הדף היומי הם היו בסנהדריה כשאירע הפיגוע הנורא וחייהם ניצלו.
"התורה הצילה את חיי", מספר מוריס לכל מי שמעוניין לשמוע. הוא מבטיח שעכשיו יעשה מאמץ גדול יותר לעבור לדף היומי ממש, כמובן במסגרת מפעל מאורות הדף היומי.
וזהו רק אחד מני מאות סיפורים השזורים בפיהם של לומדי השעורים, הרואים סיעתא דשמיא גלויה בכל אשר יפנו, בזכות קביעת עיתים לתורה במסגרת הרעיון הנפלא של לימוד הדף היומי.
גמרא מהחיים
מהו הסוד הגדול שבעזרתו הופכים מגידי השיעור את הגמרא לכה אקטואלית?
מגידי השיעור של מאורות הדף היומי נתנו לנו מספר דוגמאות. הרב משה קובלסקי, אחיו של הרב חיים דוד, הוזמן לצרפת לבקשת רבני המקום להעביר את הצלחת הקמת השיעורים גם לשם. באותה תקופה הם עסקו בסוגיית 'שומר שמסר לשומר'. הרב הראה לאנשי הקהילה כיצד ניתן להפוך את הסוגיה לדבר אקטואלי ביותר. הנה למשל, סיפר אחד ממגידי השיעור נסע לחו"ל. בשדה התעופה התברר לו ששכחו להזמין לו אוכל כשר. הוא פנה הלך לאחת המסעדות הכשרות וביקש לאכול לשובע, לפניו עמדו מספר שעות של רעב. כשנודע לו על כך ששכחו להזמין לו אוכל כשר הוא כבר היה בקומת הנוסעים. הוא ביקש ממישהו לשמור לו על המזוודה עד שיחזור. האיש שהתנדב אמר שאין לו בעיה, הוא ממילא מחכה לטיסה אחרת. אלא שבעל המזוודה 'שכח את עצמו', ואחרי הסעודה גם ערך מסע קניות בדיוטי פרי, ובינתיים נקרא השומר לטיסתו. הוא החליט לשלם למישהו אחר מספר דולרים כדי שישמור על המזוודה. השומר השני שמר עד שהגיעו למקום שוטרים לבדיקה
שגרתית. "אני לא יודע של מי המזוודה", גילה להם השומר השני, "ביקשו ממני לשמור אותה".
השוטרים לא חיכו ופוצצו את המזוודה. בעל המזוודה, שהגיע בינתיים ממסע הקניות שלו, לא ידע את נפשו. זו בדיוק סוגיית שומר שמסר לשומר, מי אחראי: בעל המזוודה ששכח את עצמו, השומר הראשון שנקרא לטיסתו, או השומר השני שנשכר לשמירתו?
והנה סיפור נוסף: מעשה בשני יהודים שהחנו במקומות חנייה מוסדרים של העירייה. יצא האחד מהם והעיר לחברו שיש לשים כסף במדחן של העירייה. בתגובה על כך החל החבר לשיר את השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים". אמר החבר לחברו, אני כן אשלם כסף, והוא אכן שם כסף במדחן. כשיצאו שני החברים מהפגישה אל החניון, גילו שהדו"ח של העירייה ניתן למכונית של החבר ששילם, משום שהחבר שילם אמנם, אבל למדחן של בעל המכונית המזמר. עכשיו מה עושים? מי אחראי לדו"ח החנייה של העירייה? זה שלא התכוון לשלם או זה ששילם בטעות למכונית של חברו? זו עוד אחת מהסוגיות הנדונות בגמרא.
הנה סיפור נוסף: במסכת עבודה זרה לומדים בתקופה זאת את הסיפור של הפסלים. אדם שהשתחווה לאליל, אם החפץ הזה ששימש לעבודה זרה מותר או אסור בהנאה. בבית המדרש למגידי שיעור הובא הסיפור שיהודי בעת שהותו ביפן מצא ארוניות יפהפיות מכסף טהור בעיצוב מיוחד במחירים מוזלים.
מיד הוא הזמין 20 ארוניות לכל צוות משרדו. משהגיע המשלוח נחרד המזמין לגלות שבכל תבנית מכסף טהור יש גם 'תוספת' בונוס מיוחד מהחברה: פסל. התברר שהבובה הזאת היא פסל שאנשים שם מאמינים בו. בעל הבית שהזדעזע מהרעיון שעבודה זרה הגיע לביתו לא ידע מה עושים.
בהתייעצות הלכתית שקיים עם רבה של רמת אלחנן, הרב זילברשטיין, אמר לו הרב שיחפש גוי פיליפיני המאמין בעבודה זרה, שיבזה את הפסל וכך תתבטל העבודה זרה. רק גוי יכול לבטל עבודה זרה. אלא שהתברר שיש בעיה אחרת. כתוב בגמרא שאחרי שיהודי זוכה בפסל ביטול של עבודה זרה על ידי גוי אינה מועילה. מה עושים? האם אפשר להגדיר שיהודי זכה בזה? הוא הרי לא ביקש זאת. היה מי שהציע את פירוק הפסל מהארונית, אלא שבגמרא כתוב שמשמשי עבודה זרה נאסרים. האם אפשר לומר שהארון משמש את הפסל?
משתתפי השיעור דנו בסוגיה המעניינת, ורק לאחר מכן גילה להם מגיד השיעור כי בדיונם הם תמצתו לא פחות מחמש-עשרה סוגיות מסובכות ביותר במסכת עבודה זרה. כך מחיים את הגמרא.
כבר עתה פועלים שיעורים בארבעה משרדי עורכי דין גדולים מהמובחרים בארץ. בשיעורים האלה משתתפים גם עורכי דין שאינם שומרי מצווות, שזו החשיפה הראשונה שלהם לעולם התורה. במסגרות כאלה לא לומדים את הדף על מתכונתו אלא סוגיות נבחרות. ברוב המשרדים השיעור מתקיים פעם בשבוע. "מתוך שבעה דפי גמרא שנלמדים באותו שבוע, נלמדות הסוגיות הנבחרות של השבוע", הוא מספר.
הרעיון המרכזי העומד מאחורי 'מאורות הדף היומי' הוא המתקת התורה ללומדיה. כשרוצים להבין עד כמה ממתיק הלימוד בשיטה הזאת את התורה, צריך להבין איזו מהפכה עשה השיעור בלבם של צעירים בני הציונות הדתית, אלה שאוהבים בדרך כלל לשנוא את לימוד הגמרא. אלה שישיבות אנשי חינוך ור"מים רבים יושבים כבר שנים בסוגיה כיצד לאהיב על תלמידינו את לימוד הגמרא. למאורות הדף היומי יש כנראה את המפתח לתשובה. רוצים דוגמאות? יש בשפע.
בין דור התלמוד לדור המילניום
הסיפור הבא התרחש בישיבה התיכונית בקריית הרצוג שבבני ברק. אחד התלמידים הגיע בוכה לבית הספר, והסביר כי הוא בוכה כיוון שפספס את שיעור בדף היומי. השיעור המתנהל שם הוא טוב כל-כך עד שילד בגיל העשרה בוכה על כך ש'פספס' את השיעור הזה.
"יש קושי טבעי לחלק מבני הנוער להתמודד עם לימוד הגמרא", אומרים מגידי השיעור של הארגון, "כי בשבילם היא מיושנת. היא נכתבה בזמן התלמוד והדור שלנו הוא כבר דור המילניום".
מתברר שמגידי השיעור של מאורות הדף היומי מונחים כדי להתאים את הסוגיות בגמרא לבעיות עכשוויות של יום יום. הם צברו הצלחה מרובה בשיטה הזו, ובבתי ספר תיכונים רבים מדווחים שתלמידים ששנאו ללמוד גמרא, נוהרים בהמוניהם ללמוד אותה במאורות הדף היומי.
באחד מבתי ספר שבהם פתחו שיעור, אחד התלמידים שאל את המורה שלו לתלמוד מדוע דווקא בערב (בעת השיעור של מאורות הדף היומי) אביי ורבא מתוקים כל-כך. האמירה התמימה של אותו תלמיד הניעה את אמות הסיפים של בית הספר, המחזיק עצמו כבית ספר טוב. בעקבות הסיפור ביקש המורה לתלמוד לחקות את הסגנון של מאודות הדף היומי; לבסוף הוא עצמו הצטרף ללימוד היומי, ואכן שינה את סגנון ההוראה שלו. התוצאה לא איחרה להגיע: שיעור התלמוד באותו בית הספר הפך לשיעור המבוקש ביותר. גם תוצאות הציונים בבחינות הבגרות השתנו בהתאם.
באחת הפעמים באו אנשי הארגון לבית ספר כדי לשכנע את צוות ההוראה לנסות לפתוח שם שיעור. אחד ממגידי השיעור הוזמן לתת לשיעור הדגמה. בכיתה ישבו שישים ילדים. המנהלת אמרה למגיד השיעור: אם תצליח בשיעור הזה, אדע שיש סיכוי. בין התלמידים ישב הילד המופרע של בית הספר, לידו ישב חברו לתעלולים והשניים החלו לדחוף זה את זה. המנהלת וסגניתה נחרדו כשראו את השניים ביחד וחששו שאולי השיעור לא יצליח. לתדהמתן לא היה גבול: לא עברו שלש דקות והילד המופרע הרים את האצבע. המנהלת הייתה המומה. "ראית פעם את הילד הזה מתעניין בגמרא?" שאלה. מובן שהשיעור הפך לאטרקטיבי, השיעור נוסד והילד הפך למשתתף קבוע והחל לפרוח. הוא התגלה כילד כישרוני שהשתעמם בכיתה, הוא חשב שהגמרא אינה דבר פרקטי. מהרגע שגילה מחדש את הגמרא, הוא החל לפרוח.
שעת חינוך לכל המשפחה
באחד ממשרדי עורכי הדין שבו מתנהל שיעור של מאורות הדף היומי, ראש המשרד הוא בוגר של אחד מבתי הספר של הציונות הדתית, שומר מצוות. הוא ראה את אלבום התמונות של מגידי השיעור, ובין היתר ראה תמונה של מגיד שיעור בבית הספר שבו הוא למד. כשראה את התמונה פרץ בבכי. "היכן הייתם אז, שכשאני למדתי שם?", שאל עורך הדין. "אם הייתם שם אז, אולי הייתי נראה אחרת". בימים שבהם יש אוירה של ללמידה מתוך המחשב בשיטות חדשניות, עושים אנשי מאורות הדף היומי הכל כדי שילדים יגלו דווקא דרך הגמרא את המתיקות בלימוד התורה.
כששומעים את הסיפורים מבינים שכל הבית כולו משתנה בעקבות מאורות הדף היומי. בגבעת שמואל התוודה פעם אחד ההורים: "אני מקדיש שעה שבועית אחת לחינוך ילדי, אבל היא שקולה כנגד כל השעות. זאת השעה שבה אני הולך לשיעור של מאורות הדף היומי. כי כשהאבא הולך להשתתף בשיעור של הדף היומי והוא חוזר הביתה ומספר כמה טוב היה, כשהאבא הולך במסירות נפש ואינו מוכן לוותר אפילו יום אחד על השיעור, הילד לומד להבין שדבר ראשון זה התורה. שהאבא, המנכ"ל החשוב, העורך דין המפורסם, איש הקריירה הגדול, שעסוק כל היום בדברים ברומו של עולם, אוהב גמרא ומקדיש לשיעור הזה את זמנו. הילד משתדל, לפחות בתת מודע, לחקות את אביו. כל האווירה בבית משתנה, זוהי למעשה שעת חינוך". האב הסביר כי גם האם משקיעה שעה של חינוך בילדים, "בשעה שבה היא נותנת לי ללמוד".
כי מבני ברק תצא תורה
עשרות רבות של שיעורים בדף היומי מקיימים מגידי השיעור של מאורות הדף היומי. כולם יוצאים לדרכם ממקור אחד, מבית המדרש של מגידי השיעור בבני ברק. בראש בית המדרש עומד מי שמוגדר כאמן הנחלת התלמוד, הרב חיים דוד קובלסקי, שלמעשה ממלא צוואה של אביו שהיה בעצמו מגיד שיעור נערץ של הדף היומי. בנו ממשיך להפיץ את השיטה ולהנחיל בדרכו את הדף היומי.
בבית המדרש למגידי השיעור בבני ברק יושבים 50 מגידי שיעור מדי יום ומכינים את השיעור שיעבירו לאחר מכן בעשרות מקומות בארץ. הם מכינים את השיעור ביחד, האחד מפרה את חברו. הם גם מכינים את הדף השבועי של מאורות הדף היומי, המגיע ומחולק בבתי כנסת רבים ברחבי הארץ.
בדף יש סקירה של כל הבעיות המעניינות שהועלו בסוגיות שנלמדו באותו שבוע. בינתיים השיעורים מתקיימים בעיקר באזור המרכז, אבל יש גם בצפון ובירושלים. כרגע עמלים אנשי מאורות הדף היומי על הקמת שלוחות נוספות ובית מדרש בחיפה. בית מדרש כזה פועל כבר עתה בירושלים. במקומות שבהם מגידי השיעור אינם מתרכזים בבית המדרש, הם מכינים את השיעור לבדם, אבל את ההדרכה הם מקבלים בבית המדרש בבני ברק.
מתברר כי השיטה המיוחדת כבשה רבים. קהילות רבות פנו ל'מאורות' וביקשו להקים שיעור. מחנכים מכל שכבות הציבור המסורתי והדתי בישראל החליטו להכליל בתכנית הלימודים שלהם גם שיעור מ'מאורות', והם רואים בכך ברכה והשפעה טובה על הסביבה בבית הספר ובבית.
השעורים של התנועה כובשים עוד ועוד מעוזים. שמע השיעורים עובר מפה לאוזן, ומשרדי מאורות הדף היומי מוצפים באלפי פניות. אם בראשית הדרך היה קשה להשיג קהילות שירצו להקים שיעורים, הרי שעכשיו משרדי הארגון שכחו את הזמנים האלה.
במשך שלוש שנות פעילותו של בית המדרש למגידי השיעורים בדף היומי, נוסדו בכל רחבי הארץ עשרות שיעורים שבהם משתתפים בסך הכל אלפים. רק בשלושת החדשים האחרונים נוסדו למעלה מעשרים שיעורים חדשים.
תורה ותפילה במקום אחד
ראשי בית המדרש למגידי שיעור חושפים בפנינו ספר עב כרס, ובו רשימת השיעורים החדשים שנוספו בחודשים האחרונים. הגמרא כבר אינה נחלתם של כמה אברכים בישיבות הגבוהות, היא הפכה לנחלת הכלל כולו. "מי שמשתתף בשיעורים אלה התחיל לאהוב את דפי הגמרא", הם מספרים. "זאת הודות לרמת השיעורים הגבוהה, הנאמרת בצורה ברורה ומוחשית ע"י תלמידי חכמים, בהארת פנים ובמאמץ מיוחד להפוך את הסוגיות הנלמדות לאקטואליות הרבה יותר, אחרי עבודת הכנה בבית המדרש".
על ציבור הלומדים נמנים בני תורה לצד בעלי בתים, משפטנים לצד רואי חשבון, כלכלנים ואנשי עסקים לצד תעשיינים מהשורה הראשונה, ופקידים זוטרים לצד עמך בית ישראל שהמכנה המשותף לכולם הוא לימוד הדף היומי בחשק רב.
אחד השיעורים מתקיים בבית כנסת בעיר אפרת. אחד מתושבי העיר, עורך דין במקצועו, צלצל כולו נפעם למשרדי 'מאורות הדף היומי', וסיפר שמגיד השיעור שלהם, המגיע מדי יום מביתר, לא ויתר על השיעור גם ביום שנולד לו בן. הדבר היה אחרי שנים רבות שהוא ואשתו חיכו לבן, אבל למרות ההתרגשות הוא לא ויתר על השיעור, והגיע כרגיל לבית הכנסת למסור את השיעור.
בתי כנסת רבים ברמת גן ובתל אביב, שהיו במצב של מיעוט מתפללים בימי חול וכבר היו לקראת סגירת בית הכנסת באמצע השבוע, קמו לתחייה בעקבות השיעורים האלה, המתקיימים לפני או אחרי התפילה ומושכים את המשתתפים גם לתפילות. התברר שיש אנשים הבאים בזכות זה לתפילת שחרית, ויש אנשים שמגיעים לשחרית ונשארים גם לשיעור.
אחד הסיפורים המופלאים הם על יהודי אחד, רואה חשבון במקצועו, שרצה לומר קדיש על אבא שלו, אלא שהמניין קרוב למקום מגוריו היה על סף סגירה ממיעוט מתפללים. הוא החליט לעשות מעשה, ופנה למאורות הדף היומי לייסד שיעור ולהציל את המניין. אנשי הארגון הגיעו לבית הכנסת לתת שיעור הדגמה, כולם 'נדלקו' על השיעור והחליטו בו במקום לפתוח את השיעור. תוך שבועיים מיום הבקשה כבר התקיים השיעור באופן קבוע.
דף לעילוי הנשמה
"כשפונה בעל יוזמה מאחת הקהילות בארץ", מספרים ב'מאורות', "שולח בעל העניין, בדרך כלל גבאי בית הכנסת, את רשימת המתפללים למשרדי הארגון. אנשיו יושבים בשעות הערב, מתקשרים למתפללים ומעניינים אותם בשיעור בדף היומי. הם לא רק מעניינים את המתפללים בשיעור אלא גם עושים סקר ורואים באיזו שעה יהיה נוח למתפללים. בבוקר אין שמחות ומי שמגיע בבוקר יגיע קבוע, ובערב השיעור יגיע למעגל רחב הרבה יותר של אנשים. מה שהחל כקושי בהקמת שיעורים משום שאנשים לא האמינו בשידוך שלהם עם התלמוד הארכאי העוסק בסוגיות שעבד עליהם הכלח, התגלה כסיפור של הצלחה. אנשים גילו שהתלמוד עוסק בעצם החיים".
השיעורים הם אומנם הפעילות המרכזית של התנועה, אבל ישנו גם העלון, שמגיע מדי שבוע למאות בתי כנסת. העלון הוא סיכום של כל הסוגיות האקטואליות שנלמדו השבוע במסגרת הדף היומי.
מערכי השיעורים המוצעים בדפים ההם, שנכתבים כולם בבית המדרש של מגידי השיעור בבני ברק, זוכים לתפוצה גדולה. מורים משתמשים בהם לשיעורים, בעלי בתים לעיון. גם עורכי דין משתמשים בו בעבודתם. אין כמובן להתפלא שכרכי העלונים שנקבצו בספר, שעד כה יצאו ממנו חמישה כרכים, הוא סיפור הצלחה, לפחות לספר עיון תורני.
מפעל נוסף של 'מאורות הדף היומי' הוא מפעל ההנצחה. מדובר ברעיון גאוני של הנצחת קרובים בצורה מקורית. התנועה מדפיסה גמרות, ואנשים המעוניינים להנציח את קרוביהם 'קונים' את הדף שיילמד באותו יום ברחבי הארץ. באותו יום ילמדו כל משתתפי השיעורים בכל רחבי הארץ את הדף לעילוי נשמת הנשמה המונצחת על הדף באותו יום. "תאר לך", מתלהב הרב קובלסקי, "כמה יהודים משתתפים בלוויה? כמה עשרות. כמה באים לקברו ביום הזיכרון שלו? אולי מניין וחצי. אך ביום הזיכרון של הנפטר המונצח על הגמרא ילמדו אלפי יהודים את אותו הדף, לעילוי נשמו בגן עדן. אין לך הנצחה גדולה מזו."
קדשים לימינו
מיום יסוד התנועה בשנת תשנ"ט ועד היום היו חייהם של מגידי השיעור פחות או יותר נוחים. הגמרא מלאת סוגיות אקטואליות רבות שלא קשה להפוך אותם למשהו בעל משקל מכריע בחיי היום יום. אלא שלדף היומי דינמיקה משלו. בעוד מספר ימים יסיימו ללמוד את סדר 'נזיקין' ויתחילו ללמוד סדר שבימינו, למרבה הצער, אינו אקטואלי: סדר קדשים. השאלה שריחפה בחלל בית המדרש למגידי שיעור הייתה כיצד הופכים את סדר קדשים לאקטואלי בצורה שתמשיך למשוך את הלומדים. הועלו פתרונות רבים, ובימים אלה שוקדים על יישומם.
בקרוב ממש יתחילו אנשי 'מאורות הדף היומי' להתכנס לכנסי מגידי שיעור. בכנסים ישתתפו מיטב הרבנים והמרצים שהעיסוק בקודשים וטהרות הוא עיסוקם היום יומי. הם ישתפו את מגידי השיעור בחוויות הוראת קדשים בזמנינו. זאת ועוד, כל מגיד שיעור יקבל במחיר סמלי תבנית מקרטון של בית המקדש שאותו יוכל לתלות על הקיר בעת לימוד הסוגיות. הדבר ימחיש למשתתפי השיעור על מה מדברים. כדי להכניס את מגידי השיעור לעניינים תוקרן גם מצגת יפה על בית המקדש.
אנשי 'מאורות' מקווים שהפעולות האלה אכן יהפכו את השיעורים לאקטואליים.
תורה בלי קמח
במסגרת המפעל האדיר הזה של הפצת התורה, עולה גם הבעיה הכאובה שכל אנשי מאורות הדף היומי היו מעדיפים שלא להעלותה. אבל מה לעשות, כבר אמרו חכמינו שאם אין קמח אין תורה. נדמה לאנשים רבים כי מאורות הדף היומי מתוקצב, וגם אין לו הוצאות רבות. האמת היא כמובן אחרת.
ההוצאות הן רבות מספור: הציבור אינו מדוע לסדר הגודל של ההוצאות: מגידי השיעור הם אברכים בכולל, וגם הוצאת 40,000 עלונים מדי שבוע וחלוקתם ב-3000 בתי כנסת בכל רחבי הארץ, עולה כסף רב.
אנשי 'מאורות הדף היומי' רוכשים כבוד רב לאיש העסקים מוטי זיסר, אחד מעמודי התווך של פרויקט הדף היומי, אולם בקצב הגידול הבלתי טבעי של הקמת השיעורים לבקשת הציבור יוצר קושי במימון הפעולות. אנשים נהנים לתרום כשהכסף הולך לעניים, קשה יותר לגייס כספים לטובת לימוד התורה. "אנחנו עוברים תקופה לא קלה", אומר הרב קובלסקי. "לא כולם חיים בתחושה שזהו קיומו של עולם, ולכן הארגון שלנו לא מספר אחד בתרומות שלהם. אבל מי שמתבונן לעומק מגלה שזהו המזון לבני הנוער, כי על ידי השיעורים האלה אפשר להקים דור של בני נוער שאוהבים גמרא. הנה תראה", הוא מראה לי את העלון האחרון היוצא השבוע, "העלון הזה יוצא ללא מנציחים. להוציא דבר כזה בלי הנצחה זה כמו להוציא עיתון בלי פרסומות. ההבדל הוא שעיתון הוא עסק כלכלי, אין פרסומות אין עיתון. הדף הזה לא יכול שלא לצאת, כי המשמעות היא שדבר הגמרא לא יגיע לבתי כנסת. החלטנו בכל אופן להוציא את הדף גם ללא ההנצחה, אין ברירה".
תורם כסף ללימוד ומאכיל ילדים
"יהודי יקר נהג לתרום בקביעות סכומים למאורות הדף היומי. ביחס מצבו הכלכלי הוא יכול היה לתרום הרבה יותר. גם הוא אמר שהוא מעדיף לתרום לארגונים המחלקים אוכל לעניים, ובכל זאת נתן. לפני מספר שבועות, קידם האיש הזה את נציגינו במאור פנים, וגם הסכום שאותו תרם היה נכבד מאוד. בעוד השטרות בידיו הוא אמר: לא נטשתי את העיקרון שלי, נטיית לבי עדיין נוטה לתרום יותר לילדים רעבים אבל ראיתי בעיניים שלי דבר שהשפיע עלי, או בעצם שינה לגמרי את התייחסותי ללימוד דף גמרא:
"יש לי שכן שכל תורם שהגיע לשכונה ידע שבדלת שלו לא נוקשים. הכניסה לשנוררים אסורה. הוא ממש הקפיד שלא לתרום לצדקה! לאחרונה הצטרף אותו שכן לשיעור חדש של מאורות הדף היומי שנפתח לפני שבועיים. למזלו נפתח השיעור לא רחוק מביתו, והוא החליט לנסות את החוויה הזו. לא חלפו ימים רבים והשכן אמר לי: 'החלטתי לשונת את דרכי'. לפי ההכרות שלי עמו היה עלי להניח שהוא מתכוון לשנות את השקעותיו הכספיות, אך לפליאתי הוא התחיל לצטט גמרא במסכת בבא בתרא: 'דרש ר' פינחס בן חמא: קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות', עניות קשה יותר מייסורים פיזיים. השכן סיפר שהוא למד את הגמרא בשיעור החדש, והם התעכבו על היחס וההשוואה שבין עוני וייסורים. מגיד השיעור תיאר איך נראה אדם לאחר חמישים מכות. 'באמצע השיעור זלגו לי דמעות', סיפר השכן. 'זו פעם ראשונה שהבנתי באמת מה זה עוני ולכן החלטתי לשנות את דרכי'".
מספר הסיפור סיים בלקח האישי שלו מן הסיפור: "למדתי לדעת שבאמצעות התרומה שלי ללימוד תורה, אני בעקיפין גם מאכיל ילדים רעבים. כדי לצוד את שני הציפורים במכה אחת אני מגדיל את תרומתי..."
*כל הרוצה להנציח את קרובי משפחתו או לרכוש דפי גמרא בש"ס אורות הדף היומי, מתבקש להתקשר לטלפון 03-6164725. מי שמעוניין להקים שיעור או לתמוך בהקמת שיעור ולצרף עוד אנשים למעגל לומדי הדף היומי, מוזמן גם הוא להתקשר לטלפון הנ"ל.
הדף מציל ממוות
מוריס וחבריו הם סטודנטים באוניברסיטה העברית, בעלי תשובה טריים. הם אינם יודעים עדיין ללמוד במסגרת שיעור קבוע בדף היומי, אבל כשנתקלו בדף השבועי, המסכם סוגיות שנלמדו במסגרת הדף היומי, התחילו מיד ללמוד בו.
מידי יום ביומו, ישבה החבורה הזאת יחדיו בהפסקת הצהרים בקפיטריה. חוץ מביום רביעי, אז הלכו למסעדה אחרת, בשכונת סנהדריה, ושם למדו את דפי מאורות הדף היומי. ביום רביעי אחד היה חם מאוד, ומוריס חשב לבטל את השיעור השבועי, להישאר בקפיטריה הממוזגת ולא לצאת החוצה כלל. אבל חבריו שכנעו אותו לבוא איתם. "יש השבוע דף עם נושאים מעניינים, אל תבטל את השיעור" אמרו לו. מוריס השתכנע ולא ביטל את השיעור. לו היה מבטל, היה יושב עם חבריו בקפיטריה שהתפוצצה. בשל החלטתם הנחושה להמשיך ללמוד את מאורות הדף היומי הם היו בסנהדריה כשאירע הפיגוע הנורא וחייהם ניצלו.
"התורה הצילה את חיי", מספר מוריס לכל מי שמעוניין לשמוע. הוא מבטיח שעכשיו יעשה מאמץ גדול יותר לעבור לדף היומי ממש, כמובן במסגרת מפעל מאורות הדף היומי.
וזהו רק אחד מני מאות סיפורים השזורים בפיהם של לומדי השעורים, הרואים סיעתא דשמיא גלויה בכל אשר יפנו, בזכות קביעת עיתים לתורה במסגרת הרעיון הנפלא של לימוד הדף היומי.
גמרא מהחיים
מהו הסוד הגדול שבעזרתו הופכים מגידי השיעור את הגמרא לכה אקטואלית?
מגידי השיעור של מאורות הדף היומי נתנו לנו מספר דוגמאות. הרב משה קובלסקי, אחיו של הרב חיים דוד, הוזמן לצרפת לבקשת רבני המקום להעביר את הצלחת הקמת השיעורים גם לשם. באותה תקופה הם עסקו בסוגיית 'שומר שמסר לשומר'. הרב הראה לאנשי הקהילה כיצד ניתן להפוך את הסוגיה לדבר אקטואלי ביותר. הנה למשל, סיפר אחד ממגידי השיעור נסע לחו"ל. בשדה התעופה התברר לו ששכחו להזמין לו אוכל כשר. הוא פנה הלך לאחת המסעדות הכשרות וביקש לאכול לשובע, לפניו עמדו מספר שעות של רעב. כשנודע לו על כך ששכחו להזמין לו אוכל כשר הוא כבר היה בקומת הנוסעים. הוא ביקש ממישהו לשמור לו על המזוודה עד שיחזור. האיש שהתנדב אמר שאין לו בעיה, הוא ממילא מחכה לטיסה אחרת. אלא שבעל המזוודה 'שכח את עצמו', ואחרי הסעודה גם ערך מסע קניות בדיוטי פרי, ובינתיים נקרא השומר לטיסתו. הוא החליט לשלם למישהו אחר מספר דולרים כדי שישמור על המזוודה. השומר השני שמר עד שהגיעו למקום שוטרים לבדיקה
שגרתית. "אני לא יודע של מי המזוודה", גילה להם השומר השני, "ביקשו ממני לשמור אותה".
השוטרים לא חיכו ופוצצו את המזוודה. בעל המזוודה, שהגיע בינתיים ממסע הקניות שלו, לא ידע את נפשו. זו בדיוק סוגיית שומר שמסר לשומר, מי אחראי: בעל המזוודה ששכח את עצמו, השומר הראשון שנקרא לטיסתו, או השומר השני שנשכר לשמירתו?
והנה סיפור נוסף: מעשה בשני יהודים שהחנו במקומות חנייה מוסדרים של העירייה. יצא האחד מהם והעיר לחברו שיש לשים כסף במדחן של העירייה. בתגובה על כך החל החבר לשיר את השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים". אמר החבר לחברו, אני כן אשלם כסף, והוא אכן שם כסף במדחן. כשיצאו שני החברים מהפגישה אל החניון, גילו שהדו"ח של העירייה ניתן למכונית של החבר ששילם, משום שהחבר שילם אמנם, אבל למדחן של בעל המכונית המזמר. עכשיו מה עושים? מי אחראי לדו"ח החנייה של העירייה? זה שלא התכוון לשלם או זה ששילם בטעות למכונית של חברו? זו עוד אחת מהסוגיות הנדונות בגמרא.
הנה סיפור נוסף: במסכת עבודה זרה לומדים בתקופה זאת את הסיפור של הפסלים. אדם שהשתחווה לאליל, אם החפץ הזה ששימש לעבודה זרה מותר או אסור בהנאה. בבית המדרש למגידי שיעור הובא הסיפור שיהודי בעת שהותו ביפן מצא ארוניות יפהפיות מכסף טהור בעיצוב מיוחד במחירים מוזלים.
מיד הוא הזמין 20 ארוניות לכל צוות משרדו. משהגיע המשלוח נחרד המזמין לגלות שבכל תבנית מכסף טהור יש גם 'תוספת' בונוס מיוחד מהחברה: פסל. התברר שהבובה הזאת היא פסל שאנשים שם מאמינים בו. בעל הבית שהזדעזע מהרעיון שעבודה זרה הגיע לביתו לא ידע מה עושים.
בהתייעצות הלכתית שקיים עם רבה של רמת אלחנן, הרב זילברשטיין, אמר לו הרב שיחפש גוי פיליפיני המאמין בעבודה זרה, שיבזה את הפסל וכך תתבטל העבודה זרה. רק גוי יכול לבטל עבודה זרה. אלא שהתברר שיש בעיה אחרת. כתוב בגמרא שאחרי שיהודי זוכה בפסל ביטול של עבודה זרה על ידי גוי אינה מועילה. מה עושים? האם אפשר להגדיר שיהודי זכה בזה? הוא הרי לא ביקש זאת. היה מי שהציע את פירוק הפסל מהארונית, אלא שבגמרא כתוב שמשמשי עבודה זרה נאסרים. האם אפשר לומר שהארון משמש את הפסל?
משתתפי השיעור דנו בסוגיה המעניינת, ורק לאחר מכן גילה להם מגיד השיעור כי בדיונם הם תמצתו לא פחות מחמש-עשרה סוגיות מסובכות ביותר במסכת עבודה זרה. כך מחיים את הגמרא.