מול שערי כלא 'אשמורת', סמוך לצומת בית ליד ההומה, התכנסו ביום שני האחרון כמה עשרות אנשים ליום עצרת ותענית למען שחרורו של נועם פדרמן. אין עוד הרבה מטרות שמסוגלות לאחד סביבן חתך אוכלוסייה מגוון כל כך. מי היה מאמין שלמען נועם פדרמן ,"פעיל הימין הקיצוני והמסוכן", יושמעו כל כך הרבה צפירות אהדה מהנהגים החולפים בצומת? אחד מנהגי המשאיות, שקשה להגדירו כאחד מאנשי תנועת 'כך', מנופף מהחלון וקורא: "כל הכבוד לכם! חזק ואמץ!" במהלך היום היתה במקום תנועה ערה של אנשים מכל רחבי הארץ, שהגיעו לפני ואחרי שעות העבודה: נשות השומרון, תושבי בית שמש, אנשי חברון ורעננה - כולם באו לעמוד עם השלטים הקוראים לשחרר את נועם, לחלק חומר הסברה, ולהזדהות עם מצבו הקשה. יעקב היימוביץ', מהפעילים למען פדרמן, מספר שהתקשרו אליו אנשים שלא הצליחו להגיע לכאן, אך הם צמים היום לאות הזדהות עם נועם השובת רעב, על פי הוראתו של הרב דב ליאור. נמצא כאן אילן תור מקרית ארבע, ששני בניו היו עצורים אף הם בעניין המחתרת היהודית, והוא מבין היטב מה עובר כעת על נועם ומשפחתו. גם יששכר פרץ, שהיה עצור שישה שבועות, נוכח פה. הוא מודע במיוחד לחשיבות משמרות המחאה מול שערי הכלא, מכיוון שכבר חש על בשרו את הכוח שנותנים כל האנשים מבחוץ, לאסיר היושב מבודד בתאו, בתנאים מחפירים. יחד איתם הגיעו לכאן אנשים כמו ד"ר אנדריי וייסמן מרמת פולג. הוא רוצה שיכתבו שהוא "יהודי"- "מה זה ההגדרות האלה של 'חילוני'?" הוא תמה.
למה הגעת כאן, איך כל זה קשור אליך?
"שמעתי על זה מחבר, והגעתי. נועם הוא עוד ביטוי לשלטון המושחת שלנו. הרוצחים מסתובבים חופשי, והוא מוחזק בתת- תנאים. אם היה 'אבו' כזה או אחר עצור בצורה כזו, חברי הכנסת היו משתוללים כדי לשחרר אותם. אני לא מבין איפה כל אנשי המחנה הלאומי בכנסת. הם חייבים לתת לנו תשובות. אנחנו- זה כל האנשים שעומדים פה היום, ושבזכותנו הם נבחרו".
גם דימיטרי אוסטרובסקי, סטודנט מפתח תקוה, עומד כאן מהבוקר. גם הוא אחד שבמבט חיצוני כל קשר בינו לבין נועם פדרמן מקרי בהחלט. אבל בקולו השקט, הוא מנתח את המצב בריאליות מחושבת: "ראיתי את הפרסום באינטרנט, עזבתי את הלימודים ובאתי. אני רואה במקרה של נועם מבחן. אם זה יעבור ללא הד, זה יכול להמשיך ולקרות לעוד אנשים, ואפילו לי. התזמון פה איננו מקרי- כעת מדברים על עקירת יישובים, ומצפים להתנגדות עזה מצד המחנה הלאומי. אם ינקטו כנגדנו בצעדים כאלה, לא נוכל להתנגד ולמנוע את פעולותיו של ראש הממשלה". נראה שהעולים ממדינות חבר העמים רגישים במיוחד לנושא המעצרים וסתימת הפיות, שכן הם חוו בארץ מוצאם את מוראות המשטר הבולשוויקי, והם נדהמים לגלות שגם במדינת ישראל הדמוקרטית, נושבת הרוח באותו כיוון.
דימיטרי הולך להצטרף לשיעור הניתן כעת על ידי הרב עוזי שוייצה, רבה של כפר יונה. הרב שוייצה משתתף בפעילויות כאן, כמו מעמד הסליחות שנערך בעשרת ימי תשובה. בנוסף מתקיימות כאן משמרות מחאה בכל מוצאי שבת, שלאחריהן הולכים להפגין מול ביתו של שר הביטחון. כעת מתכנן אילן הירשפלד- מאבני היסוד של מטה המאבק למען נועם פדרמן, להרחיב את המשמרות גם לימי שני בשבוע.
כולם מחכים בציפייה מתוחה לרכב השב"ס שיביא את נועם מהדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שנערך היום (יום ג'). הדיון היה בתיק אחר, אחד מתוך התיקים הרבים עליהם נשפט נועם במקביל. ???????? 'זנגי', ראש עמותת 'חננו' המטפלת בבעיית העצירים הביטחוניים היהודים, נכח בדיון והחליף כמה מילים עם נועם: "מצבו הגופני ירוד מאוד, והוא הולך בקושי. ממוצאי שמחת תורה כשהחזירו אותו לכאן מכלא מעשיהו, הוא בשביתת רעב. בכל אופן, הוא מעודד מכך שיש פעילות ציבורית למענו. אין בכוונתו להפסיק את שביתת הרעב, גם אם יתמוטט. במאבק הזה הוא ילך עד הסוף כדי להשיג את המטרה - משפט הוגן, ושיפור תנאי המעצר". זנגי מתמצת את ההידרדרות במצבו של נועם מול אטימות המוסדות, במשפט קשה: "התחושה היא שמישהו במערכת מעוניין שנועם ימשיך לשבות רעב עד הסוף. האחריות היא על שרון ומופז".
בשביל מה צריך שופט
כדי להמחיש את האבסורד, חובה לציין את דבריו של השופט באותו דיון, שאמר כי הוא אינו רואה שום משמעות לתפקידו כשופט בעניינו של פדרמן, מאחר שגורלו כבר נקבע על ידי צו המעצר המנהלי. "איזה משמעות תהיה לפסיקה כלשהי שאתן בדיון הזה?", הוא שאל.
זנגי מסביר את חומרתו של המעצר המינהלי דווקא בפעם הזו: "יש מעין משחק כדורגל בין השב"כ לבית המשפט, ונועם הוא הכדור שבו הם בועטים. מעצר מינהלי בפני עצמו הוא דבר חמור, מכיוון שהוא ניתן ללא הצגת חומר וראיות, ואין לנאשם שום אפשרות להתגונן. מעצר מינהלי בתנאי ענישה הוא חמור פי כמה, מאחר שמטרתו של המעצר היא להרחיק אדם מסוים מהציבור, כיוון שהוא מוגדר כסכנה לביטחון המדינה. לשם כך הוא יכול אפילו לשבת בבית מלון, העיקר שלא יסתובב חופשי. השב"כ מתרץ את התנאים המשפילים הללו באשמות החמורות העומדות כנגד נועם. מה שקרה בעצם זה שלשב"כ לא היתה סבלנות לחכות לגזר דין של בית המשפט, שכל הזמן הקל בתנאי מעצר הבית שנגזר על נועם. הם החליטו פשוט לעקוף את בית המשפט, על ידי צו המעצר המינהלי. הצו ניתן באמצע דיון בבג"ץ בעניין מעצר הבית, והוציאו את נועם למעצר מתוך אולם המשפט. היתה כאן אמירה ברורה מצד השב"כ לבית המשפט, להראות בידי מי הסמכות העליונה, מי המוסד השולט".
עורך דינו של פדרמן, נפתלי ורצברגר, מוסיף : "האפשרות הזו של התפרצות באמצע משפט וקביעת עובדת מעצרו של אדם, היא שריד לחוקי המנדט. זו אפשרות שקיימת בחוק אך נועדה למקרים חמורים של טרור ומלחמה. ברור שהחוק הזה מנוצל באופן פוליטי". בתשובה לשאלה ממה נובע יחס זה של השב"כ לפדרמן, הוא מסביר: "לכאורה הם טוענים שהוא דמות שמובילה פיגועים נגד ערבים, ולכן הוא מסוכן. אבל הם מודים בחצי פה שיש להם "בטן מליאה" על נועם, שהפיץ חוברת הדרכה כיצד להתנהג בחקירות השב"כ, ולשמור על זכות השתיקה. החוברת הופצה בקרב האסירים הביטחוניים היהודים, ופעלה את פעולתה, למורת רוחו של השב"כ".
שר הביטחון מתנער מאחריות
בדומה ל"משחק הכדורגל" בין השב"כ לבית המשפט, משמש נועם ככדור גם במשחק שבין שר הביטחון לשירות בתי הסוהר והשב"כ. כדי להדגים במה מדובר, די לעיין בתגובות שני הגופים:
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה, לגבי תנאי המעצר של פדרמן: "נועם פדרמן עצור מינהלית על פי החלטת שר הביטחון. השר קובע את מיקום ותנאי החזקת העצור. מרגע מעצרו חלות על העצור פקודות ונהלי השב"ס. נועם פדרמן מפר משמעת בשביתתו. כל עוד הוא נמצא בשביתה, הוא אינו זכאי לפריבילגיות הניתנות לשאר העצורים, כמו טלפונים, ביקורים וכד'. מצבו הבריאותי טוב למרות ירידתו במשקל".
בלשכת שר הביטחון, לעומת זאת, טוענים ששר הביטחון אינו אחראי למיקןם ולתנאי המעצר: "את הרי לא מעלה בדעתך שהשר ישב במשרדו וישלח הוראות היכן לשכן את העציר, וכמה גרם בשר לתת לו". לגבי נסיבות הוצאת צו המעצר על ידי שר הביטחון, מסרבים לתת לנו תשובה, מסיבות של "ביטחון מידע, ביטחון מקורות" וכו'.
בתנועה לזכויות האזרח לא ממהרים לקפוץ על העגלה, אך עם זאת הם אינם יכולים להתכחש לעוול בהתגלמותו. עו"ד דני יקיר אומר בתגובה למעצרו של פדרמן: "גינינו את המעצר המנהלי, ואנו מתנגדים כל מעצר מינהלי באשר הוא. הליך זה הוא פסול מעיקרו, מכיוון שלעציר או לסניגורו אין כל אפשרות לעיין בחומר המוגש נגדו. לגבי פדרמן עצמו - במעצרו המינהלי הקודם, הוא פנה אלינו, וקיבל מאיתנו ייצוג בבית המשפט, ועזרה ככל שניתן. במעצרו הנוכחי לא קיבלנו ממנו כל פנייה, ולכן אין לנו מידע לגבי מצבו".
העובדה היא שנשללות ממנו זכויות יסוד של עציר, ועציר דתי- אין לו מזון כשר כפי שהוא דורש, אין ביקורי רופא סדירים, נמנעים ממנו ביקורים וטלפונים, והוא מקבל רק ליטר חלב בשבוע למרות שהוא שובת רעב. אין לכם כתנועה ציבורית עמדה בעניין?
"יש עניינים בהם לעצור מנהלי מגיעים תנאים טובים יותר מעציר רגיל, ויש עניינים בהם מחמירים אצלו יותר. ביקורים וטלפונים נמנעים מכל עציר מינהלי, כיוון שנשקפת מעצירים אלו סכנה לציבור. אם נמנעות ממנו זכויותיו כעציר דתי - זה חמור, ועליו לקבל את הדברים להם הוא זכאי. אם יש חוות דעת רפואית לגבי מצבו- ודאי שצריך להתייחס אליה".
אין לכם כוונה לפעול ולהיאבק למען פדרמן, כאזרח שזכויות היסוד שלו נשללות על ידי המדינה?
"נפעל רק על סמך פניה ספציפית של האסיר. איננו יכולים לפנות לגורמים המוסמכים ללא מידע מהאסיר, והבעת רצון מפורשת מצדו שנטפל בעניין".
הח"כים מזדעזעים
מאז החל נועם בשביתת הרעב, חלה התקדמות הסברתית בעניינו. לפני כחודש הוא זכה לביקור של חבר הכנסת דוד אזולאי מתנועת ש"ס, שבצאתו מזועזע מהביקור אמר את הדברים הבאים: "האסיר אינו זוכה לתנאים מינימליים, שלהם זוכים הרוצחים הגרועים ביותר. הוא נמצא בבידוד מוחלט, בתא צר. נמנעים ממנו שיחות טלפון וביקורי משפחה. אין לו אפשרות להתפלל במניין ולקבל את הספרים הדרושים לו". אזולאי לא מזדהה עם פדרמן פוליטית, אך נגעה לליבו העובדה שלמרות שמדובר באסיר שלא הורשע בעבירה כלשהי, נגזרו עליו תנאי מעצר כה קשים. לאחר הביקור פנה אזולאי ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת, יורי שטרן, וליו"ר ועדת חוץ וביטחון, יובל שטייניץ, בבקשה שיפעלו להטבת תנאי מעצרו של פדרמן. חברי כנסת נוספים, אם כי מעטים מדי, גילו אף הם אמפתיה למצבו של פדרמן, ובהם: צחי הנגבי, הרב ישראל אייכלר, אורי אריאל ואפי איתם. הם הביעו נכונות לפעול בעניין, ובעקבות לחצים שהפעילו הם ואחרים, התכנסה ביום רביעי בכנסת ועדת חוקה חוק ומשפט, על פי החלטת יו"ר הוועדה, מיכאל איתן. הוועדה, שהתכנסה לדון בנושא לרגל יום זכויות האדם, ביקשה תשובות והסברים מראשי השב"כ והפרקליטות לגבי אופן ותנאי המעצר.
מי שמשלמים את המחיר היקר ביותר הם אשתו וילדיו של נועם, שמנותקים לחלוטין מהבעל והאב. אלישבע פדרמן אומרת שזו הפעם הראשונה שנועם מוחזק בתנאים כל כך קשים, והיא יודעת להסביר מדוע: "לאורך כל השנים ראו בשב"כ שנועם זוכה לתמיכה מלאה מאיתנו. המטרה שלהם עכשיו זה לשבור אותנו, על ידי הניתוק - בלי טלפונים וביקורים. אני מבטיחה שעם כל הקושי והצער נמשיך לתמוך בו, גם אם לא נראה אותו. אנחנו מתפללים שה' יתן לנו כח לעמוד גם בניסיון הזה ולהמשיך לפעול למען עם ישראל".
איך הילדים מתמודדים עם המצב?
"הגעגועים קשים מאוד, וקשה להסביר לילדים איך פתאום אבא נעלם, לא קיים. אני מעודדת אותם להתאזר בסבלנות, להחזיק מעמד, ולדעת שעוד נראה אותו. דווקא בגלל שאני יודעת שהכל נעשה במטרה לשבור אותנו, זה מחזק אותי עוד יותר, ועוזר לי לשדר לילדים שיהיו חזקים".
לפנות ערב ניכרת התרגשות גדולה בקרב ציבור המפגינים- נועם מגיע מבית המשפט. הרכב הלבן והאטום מתקרב, וכולם רצים לעברו בשריקות, ובקריאות עידוד לנועם. דלת הרכב נפתחת לרגע, ונועם רואה ושומע את התמיכה והחיזוק שנשלחים אליו. הוא מנופף בידו, והקהל הקטן מתלהב. אנשים מנסים לחדור למתחם הכלא, השוטרים מוציאים אותם, והרב שוייצה קורא- "בלי אלימות, לכבד את השוטרים!". רגע עצוב היה כאשר נועם נכנס פנימה, בחזרה לשגרת כלא משפילה ליהודי במדינה יהודית, והשאר נשארים מאחורי השער, שוברים את הצום. בינתיים מתחילים גם לדבר אל נועם ברמקול, ולתקוע בשופרות.
בעוד כשבועיים צפוי להתקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי לגבי נחיצותו של המעצר המינהלי, והתקווה היא לשחרור, או לפחות להקלת התנאים.
למה הגעת כאן, איך כל זה קשור אליך?
"שמעתי על זה מחבר, והגעתי. נועם הוא עוד ביטוי לשלטון המושחת שלנו. הרוצחים מסתובבים חופשי, והוא מוחזק בתת- תנאים. אם היה 'אבו' כזה או אחר עצור בצורה כזו, חברי הכנסת היו משתוללים כדי לשחרר אותם. אני לא מבין איפה כל אנשי המחנה הלאומי בכנסת. הם חייבים לתת לנו תשובות. אנחנו- זה כל האנשים שעומדים פה היום, ושבזכותנו הם נבחרו".
גם דימיטרי אוסטרובסקי, סטודנט מפתח תקוה, עומד כאן מהבוקר. גם הוא אחד שבמבט חיצוני כל קשר בינו לבין נועם פדרמן מקרי בהחלט. אבל בקולו השקט, הוא מנתח את המצב בריאליות מחושבת: "ראיתי את הפרסום באינטרנט, עזבתי את הלימודים ובאתי. אני רואה במקרה של נועם מבחן. אם זה יעבור ללא הד, זה יכול להמשיך ולקרות לעוד אנשים, ואפילו לי. התזמון פה איננו מקרי- כעת מדברים על עקירת יישובים, ומצפים להתנגדות עזה מצד המחנה הלאומי. אם ינקטו כנגדנו בצעדים כאלה, לא נוכל להתנגד ולמנוע את פעולותיו של ראש הממשלה". נראה שהעולים ממדינות חבר העמים רגישים במיוחד לנושא המעצרים וסתימת הפיות, שכן הם חוו בארץ מוצאם את מוראות המשטר הבולשוויקי, והם נדהמים לגלות שגם במדינת ישראל הדמוקרטית, נושבת הרוח באותו כיוון.
דימיטרי הולך להצטרף לשיעור הניתן כעת על ידי הרב עוזי שוייצה, רבה של כפר יונה. הרב שוייצה משתתף בפעילויות כאן, כמו מעמד הסליחות שנערך בעשרת ימי תשובה. בנוסף מתקיימות כאן משמרות מחאה בכל מוצאי שבת, שלאחריהן הולכים להפגין מול ביתו של שר הביטחון. כעת מתכנן אילן הירשפלד- מאבני היסוד של מטה המאבק למען נועם פדרמן, להרחיב את המשמרות גם לימי שני בשבוע.
כולם מחכים בציפייה מתוחה לרכב השב"ס שיביא את נועם מהדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים, שנערך היום (יום ג'). הדיון היה בתיק אחר, אחד מתוך התיקים הרבים עליהם נשפט נועם במקביל. ???????? 'זנגי', ראש עמותת 'חננו' המטפלת בבעיית העצירים הביטחוניים היהודים, נכח בדיון והחליף כמה מילים עם נועם: "מצבו הגופני ירוד מאוד, והוא הולך בקושי. ממוצאי שמחת תורה כשהחזירו אותו לכאן מכלא מעשיהו, הוא בשביתת רעב. בכל אופן, הוא מעודד מכך שיש פעילות ציבורית למענו. אין בכוונתו להפסיק את שביתת הרעב, גם אם יתמוטט. במאבק הזה הוא ילך עד הסוף כדי להשיג את המטרה - משפט הוגן, ושיפור תנאי המעצר". זנגי מתמצת את ההידרדרות במצבו של נועם מול אטימות המוסדות, במשפט קשה: "התחושה היא שמישהו במערכת מעוניין שנועם ימשיך לשבות רעב עד הסוף. האחריות היא על שרון ומופז".
בשביל מה צריך שופט
כדי להמחיש את האבסורד, חובה לציין את דבריו של השופט באותו דיון, שאמר כי הוא אינו רואה שום משמעות לתפקידו כשופט בעניינו של פדרמן, מאחר שגורלו כבר נקבע על ידי צו המעצר המנהלי. "איזה משמעות תהיה לפסיקה כלשהי שאתן בדיון הזה?", הוא שאל.
זנגי מסביר את חומרתו של המעצר המינהלי דווקא בפעם הזו: "יש מעין משחק כדורגל בין השב"כ לבית המשפט, ונועם הוא הכדור שבו הם בועטים. מעצר מינהלי בפני עצמו הוא דבר חמור, מכיוון שהוא ניתן ללא הצגת חומר וראיות, ואין לנאשם שום אפשרות להתגונן. מעצר מינהלי בתנאי ענישה הוא חמור פי כמה, מאחר שמטרתו של המעצר היא להרחיק אדם מסוים מהציבור, כיוון שהוא מוגדר כסכנה לביטחון המדינה. לשם כך הוא יכול אפילו לשבת בבית מלון, העיקר שלא יסתובב חופשי. השב"כ מתרץ את התנאים המשפילים הללו באשמות החמורות העומדות כנגד נועם. מה שקרה בעצם זה שלשב"כ לא היתה סבלנות לחכות לגזר דין של בית המשפט, שכל הזמן הקל בתנאי מעצר הבית שנגזר על נועם. הם החליטו פשוט לעקוף את בית המשפט, על ידי צו המעצר המינהלי. הצו ניתן באמצע דיון בבג"ץ בעניין מעצר הבית, והוציאו את נועם למעצר מתוך אולם המשפט. היתה כאן אמירה ברורה מצד השב"כ לבית המשפט, להראות בידי מי הסמכות העליונה, מי המוסד השולט".
עורך דינו של פדרמן, נפתלי ורצברגר, מוסיף : "האפשרות הזו של התפרצות באמצע משפט וקביעת עובדת מעצרו של אדם, היא שריד לחוקי המנדט. זו אפשרות שקיימת בחוק אך נועדה למקרים חמורים של טרור ומלחמה. ברור שהחוק הזה מנוצל באופן פוליטי". בתשובה לשאלה ממה נובע יחס זה של השב"כ לפדרמן, הוא מסביר: "לכאורה הם טוענים שהוא דמות שמובילה פיגועים נגד ערבים, ולכן הוא מסוכן. אבל הם מודים בחצי פה שיש להם "בטן מליאה" על נועם, שהפיץ חוברת הדרכה כיצד להתנהג בחקירות השב"כ, ולשמור על זכות השתיקה. החוברת הופצה בקרב האסירים הביטחוניים היהודים, ופעלה את פעולתה, למורת רוחו של השב"כ".
שר הביטחון מתנער מאחריות
בדומה ל"משחק הכדורגל" בין השב"כ לבית המשפט, משמש נועם ככדור גם במשחק שבין שר הביטחון לשירות בתי הסוהר והשב"כ. כדי להדגים במה מדובר, די לעיין בתגובות שני הגופים:
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה, לגבי תנאי המעצר של פדרמן: "נועם פדרמן עצור מינהלית על פי החלטת שר הביטחון. השר קובע את מיקום ותנאי החזקת העצור. מרגע מעצרו חלות על העצור פקודות ונהלי השב"ס. נועם פדרמן מפר משמעת בשביתתו. כל עוד הוא נמצא בשביתה, הוא אינו זכאי לפריבילגיות הניתנות לשאר העצורים, כמו טלפונים, ביקורים וכד'. מצבו הבריאותי טוב למרות ירידתו במשקל".
בלשכת שר הביטחון, לעומת זאת, טוענים ששר הביטחון אינו אחראי למיקןם ולתנאי המעצר: "את הרי לא מעלה בדעתך שהשר ישב במשרדו וישלח הוראות היכן לשכן את העציר, וכמה גרם בשר לתת לו". לגבי נסיבות הוצאת צו המעצר על ידי שר הביטחון, מסרבים לתת לנו תשובה, מסיבות של "ביטחון מידע, ביטחון מקורות" וכו'.
בתנועה לזכויות האזרח לא ממהרים לקפוץ על העגלה, אך עם זאת הם אינם יכולים להתכחש לעוול בהתגלמותו. עו"ד דני יקיר אומר בתגובה למעצרו של פדרמן: "גינינו את המעצר המנהלי, ואנו מתנגדים כל מעצר מינהלי באשר הוא. הליך זה הוא פסול מעיקרו, מכיוון שלעציר או לסניגורו אין כל אפשרות לעיין בחומר המוגש נגדו. לגבי פדרמן עצמו - במעצרו המינהלי הקודם, הוא פנה אלינו, וקיבל מאיתנו ייצוג בבית המשפט, ועזרה ככל שניתן. במעצרו הנוכחי לא קיבלנו ממנו כל פנייה, ולכן אין לנו מידע לגבי מצבו".
העובדה היא שנשללות ממנו זכויות יסוד של עציר, ועציר דתי- אין לו מזון כשר כפי שהוא דורש, אין ביקורי רופא סדירים, נמנעים ממנו ביקורים וטלפונים, והוא מקבל רק ליטר חלב בשבוע למרות שהוא שובת רעב. אין לכם כתנועה ציבורית עמדה בעניין?
"יש עניינים בהם לעצור מנהלי מגיעים תנאים טובים יותר מעציר רגיל, ויש עניינים בהם מחמירים אצלו יותר. ביקורים וטלפונים נמנעים מכל עציר מינהלי, כיוון שנשקפת מעצירים אלו סכנה לציבור. אם נמנעות ממנו זכויותיו כעציר דתי - זה חמור, ועליו לקבל את הדברים להם הוא זכאי. אם יש חוות דעת רפואית לגבי מצבו- ודאי שצריך להתייחס אליה".
אין לכם כוונה לפעול ולהיאבק למען פדרמן, כאזרח שזכויות היסוד שלו נשללות על ידי המדינה?
"נפעל רק על סמך פניה ספציפית של האסיר. איננו יכולים לפנות לגורמים המוסמכים ללא מידע מהאסיר, והבעת רצון מפורשת מצדו שנטפל בעניין".
הח"כים מזדעזעים
מאז החל נועם בשביתת הרעב, חלה התקדמות הסברתית בעניינו. לפני כחודש הוא זכה לביקור של חבר הכנסת דוד אזולאי מתנועת ש"ס, שבצאתו מזועזע מהביקור אמר את הדברים הבאים: "האסיר אינו זוכה לתנאים מינימליים, שלהם זוכים הרוצחים הגרועים ביותר. הוא נמצא בבידוד מוחלט, בתא צר. נמנעים ממנו שיחות טלפון וביקורי משפחה. אין לו אפשרות להתפלל במניין ולקבל את הספרים הדרושים לו". אזולאי לא מזדהה עם פדרמן פוליטית, אך נגעה לליבו העובדה שלמרות שמדובר באסיר שלא הורשע בעבירה כלשהי, נגזרו עליו תנאי מעצר כה קשים. לאחר הביקור פנה אזולאי ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת, יורי שטרן, וליו"ר ועדת חוץ וביטחון, יובל שטייניץ, בבקשה שיפעלו להטבת תנאי מעצרו של פדרמן. חברי כנסת נוספים, אם כי מעטים מדי, גילו אף הם אמפתיה למצבו של פדרמן, ובהם: צחי הנגבי, הרב ישראל אייכלר, אורי אריאל ואפי איתם. הם הביעו נכונות לפעול בעניין, ובעקבות לחצים שהפעילו הם ואחרים, התכנסה ביום רביעי בכנסת ועדת חוקה חוק ומשפט, על פי החלטת יו"ר הוועדה, מיכאל איתן. הוועדה, שהתכנסה לדון בנושא לרגל יום זכויות האדם, ביקשה תשובות והסברים מראשי השב"כ והפרקליטות לגבי אופן ותנאי המעצר.
מי שמשלמים את המחיר היקר ביותר הם אשתו וילדיו של נועם, שמנותקים לחלוטין מהבעל והאב. אלישבע פדרמן אומרת שזו הפעם הראשונה שנועם מוחזק בתנאים כל כך קשים, והיא יודעת להסביר מדוע: "לאורך כל השנים ראו בשב"כ שנועם זוכה לתמיכה מלאה מאיתנו. המטרה שלהם עכשיו זה לשבור אותנו, על ידי הניתוק - בלי טלפונים וביקורים. אני מבטיחה שעם כל הקושי והצער נמשיך לתמוך בו, גם אם לא נראה אותו. אנחנו מתפללים שה' יתן לנו כח לעמוד גם בניסיון הזה ולהמשיך לפעול למען עם ישראל".
איך הילדים מתמודדים עם המצב?
"הגעגועים קשים מאוד, וקשה להסביר לילדים איך פתאום אבא נעלם, לא קיים. אני מעודדת אותם להתאזר בסבלנות, להחזיק מעמד, ולדעת שעוד נראה אותו. דווקא בגלל שאני יודעת שהכל נעשה במטרה לשבור אותנו, זה מחזק אותי עוד יותר, ועוזר לי לשדר לילדים שיהיו חזקים".
לפנות ערב ניכרת התרגשות גדולה בקרב ציבור המפגינים- נועם מגיע מבית המשפט. הרכב הלבן והאטום מתקרב, וכולם רצים לעברו בשריקות, ובקריאות עידוד לנועם. דלת הרכב נפתחת לרגע, ונועם רואה ושומע את התמיכה והחיזוק שנשלחים אליו. הוא מנופף בידו, והקהל הקטן מתלהב. אנשים מנסים לחדור למתחם הכלא, השוטרים מוציאים אותם, והרב שוייצה קורא- "בלי אלימות, לכבד את השוטרים!". רגע עצוב היה כאשר נועם נכנס פנימה, בחזרה לשגרת כלא משפילה ליהודי במדינה יהודית, והשאר נשארים מאחורי השער, שוברים את הצום. בינתיים מתחילים גם לדבר אל נועם ברמקול, ולתקוע בשופרות.
בעוד כשבועיים צפוי להתקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי לגבי נחיצותו של המעצר המינהלי, והתקווה היא לשחרור, או לפחות להקלת התנאים.